ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/ס א

<< · ספר מכלול (רד"ק) · לפי דפים · ס א · >>

והצווי בתוספת ה"א – "סַפְּרָה נָּא לִי אֵת כָּל הַגְּדֹלוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלִישָׁע" (מ"ב ח, ד).

ואם עי"ן-הפֹעל אות גרונית או רי"ש – "בָּרֵךְ יְיָ חֵילוֹ" (דברים לג, יא); "בָּרֲכוּ אֶת יְיָ" (תהלים קלד, א); "לְבָרֵךְ אֶת אֲדֹנֵינוּ" (ש"א כה, יד) – בקמץ.

וכן על האל"ף – "לְפָאֵר מְקוֹם מִקְדָּשִׁי" (ישעיהו ס, יג); ועל העי"ן ועל הה"א ועל החי"ת בפתח – "בְּרוּחַ מִשְׁפָּט וּבְרוּחַ בַּעֵר" (ישעיהו ד, ד); "מַהֵר קַח אֶת הַלְּבוּשׁ" (אסתר ו, י); "מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים" (בראשית יח, ו); "נַחֲמוּ נַחֲמוּ" (ישעיהו מ, א)^[1].

והאותיות הנוספות, שהם אית"ן – "אֲדַבֵּר" "אֲשַׁבֵּר" – בצרי. ובמקף בסגול – "יְדַבֶּר־נָ֨א עַבְדְּךָ" (בראשית מד, יח); "וַנְּסַ֨פֶּר־ל֔וֹ" (בראשית מא, יב). וכן בהיות המלה מלעיל, אף על פי שאיננה במקף. כמו: "וַיְגָ֖רֶשׁ אֶת־הָֽאָדָ֑ם" (בראשית ג, כד). וכן בהתחבר עם הכנויים, בהחטף בסגול. כמו: "וַאֲבָ֣רֶכְךָ֔" (בראשית יב, ב); "אֲמַגֶּנְךָ" (הושע יא, ח).

ואם לא יחטף, יהיה בצרי. כמו: "תְּ֝כַבֵּ֗דְךָ כִּי תְחַבְּקֶנָּה" (משלי ד, ח); כי הטעם בבי"ת. וכן "שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּ֔דְךָ" (דברים לב, ז). ובא בפתח – "יְיָ אַל תְּאַחַֽר" (תהלים ע, ו), והוא סוף פסוק.

ואם עי"ן-הפֹעל גרונית או רי"ש – כמו: "אֲבָרֵךְ אֶת יְיָ" (תהלים טז, ז); "וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר" (בראשית לט, ח); "וּבֵית תִּפְאַרְתִּי אֲפָאֵר" (ישעיהו ס, ז); "כֹּה תְבָרֲכוּ" (במדבר ו, כג); "שָׁאֹל יְשָׁאֲלוּ בְּאָבֵל" (ש"ב כ, יח); "וְאִם תְּמָאֲנוּ" (ישעיהו א, כ) – בקמץ.

ובאו עם האל"ף בפתח – "לֹא תְפַאֵר אַחֲרֶיךָ" (דברים כד, כ); "יְנַאֵץ אוֹיֵב שִׁמְךָ" (תהלים עד, י); "עַד אָנָה יְנַאֲצֻנִי" (במדבר יד, יא); "וַיְנַאֲפוּ אֶת נְשֵׁי רֵעֵיהֶם" (ירמיהו כט, כג); "לְיַאֵשׁ אֶת לִבִּי" (קהלת ב, כ).

ועל הה"א ועל החי"ת בפתח – "וַתְּנַהֵג אֶת בְּנֹתַי" (בראשית לא, כו); "וְעַל מַבּוּעֵי מַיִם יְנַהֲלֵם" (ישעיהו מט, י); "עַד מָתַי אַתָּה לֹא תְרַחֵם" (זכריה א, יב); "כִּי יְרַחֵם יְיָ" (ישעיהו יד, א).

וכן על העי"ן בפתח – "וְאַתָּה תְּבַעֵר הַדָּם הַנָּקִי" (דברים כא, ט); "כַּאֲשֶׁר יְבַעֵר הַגָּלָל" (מ"א יד, י).

ובאו עם העי"ן בקמץ – "אִישׁ דָּמִים וּמִרְמָה יְתָעֵב יְיָ" (תהלים ה, ז); "וַיְתָעֵב אֶת נַחֲלָתוֹ" (תהלים קו, מ); "וְדֹבֵר תָּמִים יְתָעֵבוּ" (עמוס ה, י). והשאר פתחין.

ואם למ"ד-הפֹעל גרונית יבא עי"ן-הפֹעל בצרי עם הולד נח, כמו "וְהָרֹתֵיהֶם תְּבַקֵּֽעַ" (מ"ב ח, יב); "וְאֶת הַנֶּתֶק לֹא יְגַלֵּ֑חַ" (ויקרא יג, לג) – בצרי מפני ההפסק. ופעמים בלא הפסק, כמו "וַיְזַבֵּ֧חַ וַיְקַטֵּר בַּבָּמוֹת" (מ"ב טז, ד), "עַל כֵּן יְזַבֵּ֣חַ לְחֶרְמוֹ" (חבקוק א, טז).

ובפתח להקל – "יְגַלַּח אֲדֹנָי בְּתַעַר הַשְּׂכִירָה" (ישעיהו ז, כ), "יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ" (תהלים קמה, ד),

נימוקי רבי אליהו בחור

1. לא יתכן להיותם מן הקל על משקל "פַּעֲלִי" "שַׁאֲלִי", כי לא יבא לשון נחמה בקל, רק בפִּעֵל.