ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/נט ב
והכ"ף רפה. ובדגש – "אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ" (דברים כג, ה);[1] "אֶת קֹלוֹ לְיַסְּרֶךָּ" (דברים ד, לו). ובלא הפסק, עי"ן-הפֹעל בסגול תחת הצרי מפני חטיפות המלה – "מֵאָז דַּבֶּרְךָ" (שמות ד, י).
כמו שבא גם כן בעבר; שהוא צרי, ובהתחבר עם הכנויים ישוב לסגול, כמו "שִׁחֶתְךָ יִשְׂרָאֵל" (הושע יג, ט), או פתח, כמו "וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ" (דברים יג, יח).
וכן המקור עם הכנוי הנמצאים, לעולם או בחירק או בסגול. כמו: "בְּכַזֶּבְכֶם לְעַמִּי" (יחזקאל יג, יט); "דַּבֶּרְכֶם שָׁוְא" (יחזקאל יג, ח); "וְלָכֵן יָרוּם לְרַחֶמְכֶם" (ישעיהו ל, יח); ובחירק "וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם" (ישעיהו א, טו).
ומצאנוהו העי"ן-הפֹעל בחולם – "יַסֹּר יִסְּרַנִּי יָּהּ" (תהלים קיח, יח); "קַנֹּא קִנֵּאתִי" (מ"א יט, י); "וְרַפֹּא יְרַפֵּא" (שמות כא, יט). ובחירק פ"א-הפֹעל – "הֲרֹב עִם שַׁדַּי יִסּוֹר" (איוב מ, ב), לדעת רבים שהוא מקור, אבל דעתנו בו שהוא שֵׁם כמו "מוּסָר". וכן בחירק – "הֵחֵלּוּ הָעֲרֵמוֹת לִיסּוֹד" (דה"ב לא, ז) שהלמ"ד בחירק והיו"ד נחה, והיה ראוי בנוע היו"ד – לְיִסּוֹד – הלמ"ד בשוא והיו"ד בחירק, ובנוח היו"ד הוטלה תנועתה על הלמ"ד כמשפט. ואפשר שהיה "לִיסּוֹד" מקור מהקל כמו "וְלִיסֹד אָרֶץ" (ישעיהו נא, טז), ודגש הסמ"ך לתשלום היו"ד הנחה, ואף על פי שנכתבה, מצאנו אות נחה נכתבה עם הדגש כמו שאנו עתידים לבאר. ושם התאר בא על משקלו – "אֵל קַנּוֹא וְנֹקֵם יְיָ" (נחום א, ב).
"וַיְבָרֶךְ בָּרוֹךְ אֶתְכֶם" (יהושע כד, י), "שָׁאֹל יְשָׁאֲלוּ בְּאָבֵל" (ש"ב כ, יח) – שניהם מקור מזה הטור, ויש אומרים שהם מקור מהטור הראשון. ויבא המקור בתוספת תי"ו – "בְּצַדֶּקְתֵּךְ אַחְיוֹתֵךְ" (יחזקאל טז, נב).
"דַּבֵּר" "שַׁבֵּר" – בצרי. ובמקף בסגול – בהסמכו אל מלה זעירא או אל מלה מלעיל. כמו: "דַּבֶּר־נָ֖א" (שמות יא, ב). והמקור "דַּבֶּר־שֶׁ֖קֶר" (ירמיהו ט, ד).
ומצאנו הצווי בפתח "פַּלַּג לְשׁוֹנָם" (תהלים נה, י); "וְקָרַב אֹתָם" (יחזקאל לז, יז);[2] "כַּתַּר לִי" (איוב לו, ב).
ואם למ"ד-הפֹעל גרונית, בצרי, עם הולד נח בקריאה בין העי"ן והלמ"ד – "שַׂמֵּחַ נֶפֶשׁ עַבְדֶּךָ" (תהלים פו, ד). וכן המקור: "פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע " (ישעיהו נח, ו). או בפתח להקל – "שַׁלַּח מֵעַל פָּנַי" (ירמיהו טו, א); "חֲכַם בְּנִי וְשַׂמַּח לִבִּי" (משלי כז, יא). והמקור – "כִּי שָׂנֵא שַׁלַּח" (מלאכי ב, טז); "לְשַׁלַּח אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ" (ירמיהו לד, ט).
נימוקי רבי אליהו בחור[עריכה]
- ^ אבל "אֶת עַבְדְּךָ מְקַלְלֶךָ" (קהלת ז, כא) רופה. והמסורת נקט בהם סימן: "ככה" פירוש הכ"ף הראשונה דגושה והשניה רפויה כן "לְקַלְלֶךָּ" שהוא בתורה היא בדגש, "מְקַלְלֶךָ" שהוא בקהלת רפויה והתורה היא קודם קהלת ודו"ק.
- ^ הוא ציווי, והקו"ף קמוצה בעבור הרי"ש שאינה מקבלת דגש.