ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/ס א
והצווי בתוספת ה"א: "סַפְּרָה נָּא לִי אֵת כָּל הַגְּדֹלוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלִישָׁע" (מ"ב ח ד). ואם עי"ן-הפֹעל אות גרונית או רי"ש: "בָּרֵךְ יְיָ חֵילוֹ" (דברים לג יא), "בָּרְכוּ אֶת יְיָ" (תהלים קלד א), "לְבָרֵךְ אֶת אֲדֹנֵינוּ" (ש"א כה יד) – בקמץ. וכן על האל"ף: "לְפָאֵר מְקוֹם מִקְדָּשִׁי" (ישעיהו ס יג), ועל העי"ן ועל הה"א ועל החי"ת בפתח: "בְּרוּחַ מִשְׁפָּט וּבְרוּחַ בַּעֵר" (ישעיהו ד ד עי"ש), "מַהֵר קַח אֶת הַלְּבוּשׁ" (אסתר ו י), "מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים" (בראשית יח ו), "נַחֲמוּ נַחֲמוּ" (ישעיהו מ א).[1]
והאותיות הנוספות שהם אית"ן: אֲדַבֵּר, אֲשַׁבֵּר בצרי. ובמקף בסגול: "יְדַבֶּר־נָא עַבְדְּךָ" (בראשית מד יח), "וַנְּסַפֶּר־לוֹ" (בראשית מא יב). וכן בהיות המלה מלעיל אף על פי שאיננה במקף, כמו "וַיְגָ֖רֶשׁ אֶת הָאָדָם" (בראשית ג כד). וכן בהתחבר עם הכנויים בהחטף בסגול, כמו "וַאֲבָ֣רֶכְךָ֔" (בראשית יב ב), "אֲמַגֶּנְךָ֙" (הושע יא ח). ואם לא יחטף, יהיה בצרי, כמו "תְּ֝כַבֵּ֗דְךָ כִּי תְחַבְּקֶנָּה" (משלי ד ח) כי הטעם בבי"ת, וכן "שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּ֔דְךָ" (דברים לב ז). ובא בפתח: "יְיָ אַל תְּאַחַֽר" (תהלים ע ו), והוא סוף-פסוק.
ואם עי"ן-הפֹעל גרונית או רי"ש, כמו "אֲבָרֵךְ אֶת יְיָ" (תהלים טז ז), "וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר" (בראשית לט ח), "וּבֵית תִּפְאַרְתִּי אֲפָאֵר" (ישעיהו ס ז), "כֹּה תְבָרְכוּ" (במדבר ו כג), "שָׁאֹל יְשָׁאֲלוּ בְּאָבֵל" (ש"ב כ יח), "וְאִם תְּמָאֲנוּ" (ישעיהו א כ) – בקמץ. ובאו עם האל"ף בפתח: "לֹא תְפַאֵר אַחֲרֶיךָ" (דברים כד כ), "יְנַאֵץ אוֹיֵב שִׁמְךָ" (תהלים עד י עי"ש), "עַד אָנָה יְנַאֲצֻנִי" (במדבר יד יא), "וַיְנַאֲפוּ אֶת נְשֵׁי רֵעֵיהֶם" (ירמיהו כט כג), "לְיַאֵשׁ אֶת לִבִּי" (קהלת ב כ). ועל הה"א ועל החי"ת בפתח: "וַתְּנַהֵג אֶת בְּנֹתַי" (בראשית לא כו), "וְעַל מַבּוּעֵי מַיִם יְנַהֲלֵם" (ישעיהו מט י), "עַד מָתַי אַתָּה לֹא תְרַחֵם" (זכריה א יב), "כִּי יְרַחֵם יְיָ" (ישעיהו יד א). וכן על העי"ן בפתח: "וְאַתָּה תְּבַעֵר הַדָּם הַנָּקִי" (דברים כא ט), "כַּאֲשֶׁר יְבַעֵר הַגָּלָל" (מ"א יד י). ובאו עם העי"ן בקמץ: "אִישׁ דָּמִים וּמִרְמָה יְתָעֵב יְיָ" (תהלים ה ז), "וַיְתָעֵב אֶת נַחֲלָתוֹ" (תהלים קו מ), "וְדֹבֵר תָּמִים יְתָעֵבוּ" (עמוס ה י). והשאר פתחין.
ואם למ"ד-הפֹעל גרונית יבא עי"ן-הפֹעל בצרי עם הולד נח, כמו "וְהָרֹתֵיהֶם תְּבַקֵּֽעַ" (מ"ב ח יב), "וְאֶת הַנֶּתֶק לֹא יְגַלֵּ֑חַ" (ויקרא יג לג) – בצרי מפני ההפסק. ופעמים בלא הפסק, כמו "וַיְזַבֵּ֧חַ וַיְקַטֵּר בַּבָּמוֹת" (מ"ב טז ד), "עַל כֵּן יְזַבֵּ֣חַ לְחֶרְמוֹ" (חבקוק א טז). ובפתח להקל: "יְגַלַּח אֲדֹנָי בְּתַעַר הַשְּׂכִירָה" (ישעיהו ז כ), "יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ" (תהלים קמה ד),
נימוקי רבי אליהו בחור
[עריכה]- ^ לא יתכן להיותם מן הקל על משקל פַּעֲלוּ, שַׁאֲלוּ, כי לא יבא לשון נחמה בקל, רק בפִּעֵל.