ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/ס ב
"וִישַׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות ו יא).
ולרבות: "אִם תְּדַבֵּרְנָה שְׂפָתַי עַוְלָה" (איוב כז ד), "הֲלָהֵן תְּשַׂבֵּרְנָה" (רות א יג) – בצרי. וכן כשתחסר למ"ד-הפֹעל הכפולה, גם כן בצרי: "תְּרַנֵּנָּה שְׂפָתַי" (תהלים עא כג). ובאו בהפסק בפתח: "וּבְרַגְלֵיהֶם תְּעַכַּֽסְנָה" (ישעיהו ג טז), "יַלְדֵיהֶן תְּפַלַּ֑חְנָה חֶבְלֵיהֶם תְּשַׁלַּֽחְנָה" (איוב לט ג), "וְעַל כַּלּוֹתֵיכֶם כִּי תְנָאַ֔פְנָה" (הושע ד יד), "וּקְשָׁתוֹת נְעָרִים תְּרַטַּ֑שְׁנָה" (ישעיהו יג יח), "וְיָדָיו תְּבַצַּ֑עְנָה" (זכריה ד ט).
ומצאנו בטור הזה מלה מורכבת מן העבר ובינוני הפעול: "מְקֻנַּנְתְּ בָּאֲרָזִים" (ירמיהו כב כג), שהוא מן קוּנַּנְתְּ שהוא פועל עבר מהטור הרביעי שלא נזכר פועלו, ומן מְקוּנֶּנֶת שהיא פְּעוּלָה מזה הטור. וטעם ההרכבה הזאת, רוצה לומר, כי קֻנַּנְתְּ מקדם, וגם עתה את מְקוּנֶּנֶת. ורבי יונה אמר שאינה מורכבת, רק היא בינונית לבדה, ולהריץ המלה אל אשר לפניה החליפו הסגול בשוא. וכבר כתבנו שבר דבריו (לעיל נג ע"ב).
ויש מלה מורכבת מן רבים נסתרים ונמצאים: "בִּעוּתֶיךָ צִמְּתוּתֻנִי" (תהלים פח יז), אִלו היה מן הנסתרים לבדם היה צִמְּתוּנִי, וכן הנמצאים לבדם צְמַתְתּוּנִי. ואפשר כי הכפל בא לחזק הענין ואינו מורכב, כי כן דרך העברים, כמו "יְרַקְרַק אוֹ אֲדַמְדָּם" (ויקרא יג מט), "שְׁחַרְחֹרֶת" (שה"ש א ו),[1] וכן "צִמְּתוּתֻנִי" הכפל לחזק הענין. זהו הנכון בעיני, כי לא מצאתי טעם לזאת ההרכבה.
וכן דרך העברים לכפול המלים לחזק הענין, כמו "כֹּל הַקָּרֵב הַקָּרֵב" (במדבר יז כח), "נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי" (ישעיהו מ א), "אֶרֶץ אֶרֶץ אָרֶץ שִׁמְעִי דְּבַר יְיָ" (ירמיהו כב כט), "הֵיכַל יְיָ הֵיכַל יְיָ הֵיכַל יְיָ הֵמָּה" (ירמיהו ז ד), "עַוָּה עַוָּה עַוָּה אֲשִׂימֶנָּה" (יחזקאל כא לב), "כִּי אָכְלוּ אֶת יַעֲקֹב וַאֲכָלֻהוּ וַיְכַלֻּהוּ" (ירמיהו י כה), "אֶת יְיָ צְבָאוֹת אֹתוֹ תַקְדִּישׁוּ" (ישעיהו ח יג), "וּמְפַלְטִי לִי" (ש"ב כב ב), "וּפָנִיתִי אֲנִי" (קהלת ב יא), "וְרָאִיתִי אָנִי" (קהלת ב יג), "וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ בְּאָחִיו" (ויקרא כה מו), "וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ" (בראשית ב יז), "אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְנוּ שְׁנֵינוּ אֲנַחְנוּ" (ש"א כ מב), "אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם" (ויקרא כא א), "הַאַכֶּה אַכֶּה אָבִי" (מ"ב ו כא), "הַאִדָּרֹשׁ אִדָּרֵשׁ" (יחזקאל יד ג), "בַּדֶּרֶךְ בַּדֶּרֶךְ אֵלֵךְ" (דברים ב כז),