ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/נג ב
שהיא מורכבת מן "יוֹשֶׁבֶת" ו"יָשַׁבְתְּ" ר"ל שישבה ויושבת עדיין. וכמו "מְקֻנַּנְתְּ בָּאֲרָזִים" (שם), שהיא גם כן מורכבת מן "מְקֻנֶּנֶת" ו"קוֹנָנֶתְּ"; רוצה לומר שקננה ומקננת עדיין; וכן "שֹׁכַנְתְּ עַל מַיִם רַבִּים" (ירמיהו נא, יג); וכן "וְיֹלַדְתְּ בֵּן" (בראשית טז, יא); כי ללשון שזכר – "הִנָּךְ הָרָה" יפול לשון "יוֹלֶדֶת" – "הִנָּךְ הָרָה וְיוֹלֶדֶת בֶּן", והרכיב בו לשון "וְיָלַדְתְּ", כי הלידה על העתיד, כי עדיין לא ילדה.
ויש אומרים כי אלה המלות שזכרנו אינם מורכבים אלא שהם פֹעל-עבר מבנין פּוֹעֵל הכבד. ורבי יונה המדקדק אמר כי השוא להריץ המלה, ואינם כי אם בינונים, והיו ראויים להיות "יוֹשֶׁבֶת" ו"יוֹלֶדֶת", ולהריץ המלה אל אשר לפניה החליפו הסגול בשוא. וכן "מְקֻנַּנְתְּ בָּאֲרָזִים", כמו שעשו ב"אַל תּוֹסְףְּ עַל דְּבָרָיו" (משלי ל, ו); "וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי" (במדבר כא, א); "וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן" (בראשית ט, כא). שהיו ראויים "תּוֹסֶף" וכן "וַיִּשְׁבְּ" – "וַיִּשֶׁב" על משקל "וַיִּבֶן" (בראשית ב, כב) "וַיִּקֶן" (בראשית לג, יט). וכן כתב רבי יהודה המדקדק, כי השוא השני אשר ב"וַיִּשְׁבְּ"; "וַיֵּשְׁתְּ"; "אַל תּוֹסְףְּ"; "וַיִּפְתְּ" מתנועע. ואם כדבריהם, היו בי"ת "בֵּן" ובי"ת "בַּלְּבָנוֹן" ובי"ת "בָּאֲרָזִים" ובי"ת "בַּסֵּתֶר" רפים, אם שוא תי"ו "וְיֹלַדְתְּ" "יֹשַׁבְתְּ" "מְקֻנַּנְתְּ" "וַיִּפְתְּ" נעים – כדברי רבי יונה שאמר כי להריץ המלה אל אשר לפניה באו כן, ואם כן הם נעים, וכן לדברי רבי יהודה חיוג' שאמר כי השוא השני אשר ב"וַיִּפְתְּ" מתנועע – ואם הם נעים כדבריהם, הבי"תין הם רפין כמשפט כל שוא נע על אות בג"ד כפ"ת, כמו שאנו עתידים לכתוב בע"ה; ואינם כי אם דגושים.
ומלת "וְאֵסָעֲרֵם עַל כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּם" (זכריה ז, יד) אמרו שהיא מורכבת מזה הטור, ומהטור השלישי שהוא פִּעֵל הדגוש. והנכון מה שפירש אדוני אבי ז"ל בספר זכרון, כי הוא כלו מהקל, ואף על פי שהוא בודד, פירושו ואסער עמם, כמו