המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
(כג-כד) "תרננה" ועם השיר בכלי ארנן גם "בשפתים", ולא לבד מן השפה ולחוץ שהוא בכל הגוף, כי "גם נפשי אשר פדית", וגם "לשוני" (שהלשון מציין הדבור הנשגב התבוניי שהיא ע"י הנפש המשכלת) גם היא "תהגה" ותעיין "בצדקתך" בהגיון לב ובעיון, "כי בושו וגם חפרו מבקשי רעתי", שזה היה ע"י נסיך הרבים:
ביאור המילות
(כג-כד) "שפתי, לשוני". התבאר בכ"מ שהלשון פנימי מן השפה, ומציין תמיד על עניני בינה לכן אמר תהגה, שההגיון הוא הוצאת דבר מדבר ע"פ מופתי התבונה.
"בשו, חפרו". החפר הוא יותר מן הבושה שחופר פנים בטמון, כמ"ש בכ"מ: