ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קעה א
יאמר האחד מְעִי בפלס כְּלִי, ובסמיכות הרבים: "מִמְּעֵי הַדָּגָה" (יונה ב ב).
פֹּ֫עִי – קֹשִׁי, דֹּמִי, חֹרִי, צֹרִי, חֹלִי, כן יאמר בהפסק, כמו "וּדְבַשׁ וָשֶׁמֶן וָצֹ֔רִי" (יחזקאל כז יז). ולהקל קריאתם הוסב החולם לקמץ-חטף בלא הפסק: "מֶה חֳרִי הָאַף" (דברים כט כג), "אַל דֳּמִי לָךְ" (תהלים פג ב), "גַּם כָּל חֳלִי" (דברים כח סא). וכן בסמוך. ופעמים בשוא לבדו: "וּצְרִי וָלֹט" (בראשית לז כה), "אֶל קְשִׁי הָעָם הַזֶּה" (דברים ט כז), "עַל יְפִי חָכְמָתֶךָ" (יחזקאל כח ז). ובא בהפסק בקמץ-חטף: "אֲנִי הַגֶּבֶר רָאָה עֳנִ֔י" (איכה ג א). וחבורם כחבור שְׁבִי אלא שהם בקמץ-חטף: "וַיְהִי חָלְיוֹ חָזָק" (מ"א יז יז).
מִפְעִי – "וּבְמַיִם לֹא רֻחַצְתְּ לְמִשְׁעִי" (יחזקאל טז ד).
פְּעִיע – הֲגִיג – "בִּינָה הֲגִיגִי" (תהלים ה ב), "לַחֲזִיז קֹלוֹת" (איוב כח כו), שרשם חזה, הגה. וכן "צְלִיל לֶחֶם שְׂעֹרִים" (שופטים ז יג) שרשו צלה.
וכן פְּעוּע – זְנוּן – "מֵרֹב זְנוּנֵי זוֹנָה" (נחום ג ד).
פְּעִיעוֹן – שְׁפִיפוֹן. ואפשר ששרשו שפף, וכבר זכרנוהו (לעיל קסג ע"א).
פָּעוֹן – יָגוֹן, חָזוֹן, חָרוֹן, שָׁאוֹן, רָזוֹן, רָצוֹן והדומים להם. ובסמוך בשוא: "חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ" (ישעיהו א א), "חֲרוֹן אַפּוֹ" (ש"א כח יח), "רְצוֹן יְרֵאָיו" (תהלים קמה יט). וכן בכנויים ובקבוץ: חֲרוֹנִים, יְגוֹנִים, הו"וין למ"די-הפעלים והנו"נין נוספות. ובצרי פ"א-הפֹעל והנו"ן: "עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ" (בראשית ג טז), ולא נשתנית תנועת הה"א עם הכנוי, ואף על פי שדינה להשתנות עשו כן להקל קריאת הה"א, או הוא מן הדגושים לפיכך לא נשתנה.
וכן פְּעִית בחירק – שְׁבִית, שְׁחִית מן "נִלְכַּד בִּשְׁחִיתוֹתָם" (איכה ד כ), בְּכִית