ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/יט א

<< · ספר מכלול (רד"ק) · לפי דפים · יט א · >>

"הֵמָּה אֶת עֲרֵלִים יִשְׁכָּ֖בוּ" (יחזקאל לב, כט). אבל "יִשְׁלָ֤יוּ אֹהָלִים" (איוב יב, ו) שבא בקמץ בלא העמדת טעם הוא להקל על קריאת היו"ד, וכן "חָסָ֥יוּ בוֹ" (דברים לב, לז), "בְךָ חָסָ֪יָה נַפְשִׁי" (תהלים נז, ב), וכֻלם קריאתם מלעיל.

אבל כשנוספה בהם נו"ן, קריאתם מלרע – "וְהֵמָּה טֶרֶם יִשְׁכָּב֑וּן" (יהושע ב, ח), "אֵלָיו תִּשְׁמָעֽוּן" (דברים יח, טו).

וכן בלא הפסק – "אִם־תִּבְעָי֥וּן בְּעָיוּ" (ישעיהו כא, יב), "אֲשֶׁר יִשְׁאָל֨וּן בְּנֵיכֶם" (יהושע ד, כא), "תֶּאֱהָב֣וּן רִיק" (תהלים ד, ג). ובאו קמוצים מפני אות הגרון.

ובצרי בהפסק לגזרת פָּעֵל – "צִירִים וַחֲבָלִים יֹאחֵז֔וּן" (ישעיהו יג, ח).

וכן מבלי תוספת נו"ן – "כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ יֹאמֵ֑רוּ" (תהלים קמה, יא), "צַק לָעָם וְיֹאכֵ֔לוּ" (מלכים ב ד, מא).

ובאו מהם בהפסק פתוחים – "קוֹצִים כְּסוּחִים בָּאֵשׁ יִצַּֽתּוּ" (ישעיהו לג, יב), "אֶחָד בְּאֶחָד יִגַּ֑שׁוּ" (איוב מא, ח).

אבן כ"ט

והתשע ועשרים בת חמש אותיות בתוספת תי"ו בתחלתה ווא"ו בסופה להורות על רבים נמצאים שפעֻלתם לזמן עתיד, ופעמים רבות בתוספת נו"ן בסופה, והנמשל – תִּפְעֲלוּ. ואם בהפסק תִּפְעָלוּ או תִּפְעוֹלוּ, כמו שכתבנו.

אבן ל'

והשלשים בת ארבע אותיות בתוספת תי"ו בתחלתה להורות על יחידה נסתרת שפעֻלתה לזמן עתיד, והנמשל תִּפְעַל או תִּפְעוֹל.

ובא שורק תחת חולם במלת "וְשִׂפְתֵי חֲכָמִים תִּשְׁמוּרֵם" (משלי יד, ג), שהיה ראוי עם הכנוי קמץ-חטף, כמו שכתבנו שיבֹאו עם הכנוים פעמים בקמץ-חטף מקום החולם, ובא השורק במקומו.

ומצאנו נו"ן נוספת בסופה – "תְּבָרֲכַנִּי נַפְשֶׁךָ" (בראשית כז, יט), הנו"ן הנכתב סימן המדבר והנוסף נבלע בדגש. או יהיה מבלי תוספת והדגש לתפארת הקריאה, והוא הנכון.

אבן ל"א

והשלשים ואחת בת חמש אותיות בתוספת תי"ו בתחלתה ויו"ד בסופה, להורות על יחידה נמצאת שפעֻלתה לזמן עתיד, והנמשל תִּפְעֲלִי.

ובא מפואר בקמץ-חטף – "וַתִּשְׁחֳדִי אוֹתָם" (יחזקאל טז, לג).

ואם בהפסק תִּפְעֹלי בחולם ומלעיל, כמו "אַל־תַּחְשֹׂ֑כִי" (ישעיהו נד, ב), "אֵיךְ תִּשְׁקֹ֔טִי" (ירמיהו מז, ז). ובא שורק תחת חולם במלת "לֹא תַעֲבוּרִ֖י מִזֶּה" (רות ב, ח), והוא מלרע.

ואשר הם לגזרת יִפְעַל בהפסק קמוצים ומלעיל – "כָּעֲדִי תִלְבָּ֔שִׁי" (ישעיהו מט, יח), "וּלְתֵימָן אַל־תִּכְלָ֑אִי" (ישעיהו מג, ו), "כִּי בֹשֶׁת עֲלוּמַיִךְ תִּשְׁכָּ֔חִי" (ישעיהו נד, ד).

ומצאנו נו"ן נוספת בסופה – "וְכֹה תִדְבָּקִין עִם נַעֲרֹתָי" (רות ב, ח), "אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשִׂין" (רות ג, ד), וכן "וּלְאִשָּׁה מַה תְּחִילִין" (ישעיהו מה, י).