ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/יט ב
והשלשים ושתים
[עריכה]בת שש אותיות עם תוספת תי"ו בתחלתה ונו"ן וה"א בסופה להורות על נמצאות או על נסתרות שפעֻלתן לזמן עתיד, והנמשל תִּפְעֹלְנָה בחולם או תִּפְעַלְנָה בפתח.
ובא מלת "וַתִּגְבְּהֶינָה" (יחזקאל טז נ) שלא כמנהג, שהראוי וַתִּגְבַּהְנָה. ושניהם נכונים בלשון, כמו "וַתָּבֹאנָה" (בראשית מא כא) – "וּתְבוֹאֶינָה" (ירמיהו ט טז). ויו"ד "וַתִּגְבְּהֶינָה" "וּתְבוֹאֶינָה" נוספת למשך, וכן יו"ד "תְסֻבֶּינָה" (בראשית לז ז).
ואם בהפסק תִּפְעָלְנָה בקמץ. ובאו מהם בפתח: "וְאָזְנֵי שֹׁמְעִים תִּקְשַֽׁבְנָה" (ישעיהו לב ג), "אָזְנֵיהֶם תֶּחֱרַֽשְׁנָה" (מיכה ז טז), "וְעֵינֵי גְבֹהִים תִּשְׁפַּֽלְנָה" (ישעיהו ה טו), "וּבְנֹתֶיהָ בָּאֵשׁ תִּצַּ֑תְנָה" (ירמיהו מט ב), "וְעַצְמוֹתֵיכֶם כַּדֶּשֶׁא תִפְרַ֑חְנָה" (ישעיהו סו יד), "שָׁלוֹשׁ הֵנָּה לֹא תִשְׂבַּ֑עְנָה" (משלי ל טו), "בַּדֵּי שְׁאֹל תֵּרַ֑דְנָה" (איוב יז טז), "וְהֵנָּה בַּשְּׁבִי תֵלַֽכְנָה" (יחזקאל ל יז).
ופעמים לא תכתב הה"א: "כִּי כֵן תִּלְבַּשְׁןָ בְנוֹת הַמֶּלֶךְ הַבְּתוּלֹת מְעִילִים" (ש"ב יג יח)[1], "וַתַּהֲרֶיןָ שְׁתֵּי בְנוֹת לוֹט מֵאֲבִיהֶן" (בראשית יט לו).
ובא בדגש הנו"ן בנו"ן-ה"א הנקבה הפעולה: "עֵינַי תִּרְאֶינָּה בָּהּ" (מיכה ז י), אולי בא כן לפאר המלה מפני חטיפתה של מלה זעירא אשר בצדה.
אבל "בְּנוֹת הַגּוֹיִם תְּקוֹנֵנָּה אוֹתָהּ" (יחזקאל לב טז) שהביא בעל המסורת, אינו כן לפי דרך הדקדוק, כי דגש נו"ן "תְּקוֹנֵנָּה" לחסרון נו"ן הכפולה ב"וַיְקוֹנֵן יִרְמְיָהוּ" (דה"ב לה כה), ונו"ן הכתובה היא נו"ן הרבות.
ומצאנוה ביו"ד בתחלתה ונו"ן וה"א בסופה: "וַיִּשַּׁרְנָה הַפָּרוֹת" (ש"א ו יב), "וַיֵּחַמְנָה בְּבֹאָן לִשְׁתּוֹת" (בראשית ל לח), "מִגּוֹי יַעֲמֹדְנָה" (דניאל ח כב).[2]
גם מצאנוה כמו רבים נסתרים וכמו נמצאים. בנסתרים: "יִתְּנוּ יְקָר לְבַעְלֵיהֶן" (אסתר א כ), "אִם יֵצְאוּ בְנוֹת שִׁילוֹ" (שופטים כא כא).
נימוקי רבי אליהו בחור
[עריכה]- ^ א"א: כי זה לבדו בא מן השלמים, אבל מן שאינן שלמים נמצאים הרבה, כמו "וְהָאֲבָנִים תִּהְיֶיןָ" (שמות כח כא), "וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים" (שמות א יז), "וַתִּגַּשְׁןָ הַשְּׁפָחוֹת" (בראשית לג ו) ודומיהם.
- ^ א"א: ובעלי המסרה קראו לאלה השלשה מלות אנדרוגינוס א"ב א"ב א"ב.