ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/כא ב
וכן בדגֻש – "קֹדֵר הִלַּכְתִּי" (איוב ל, כח) עומד, "עָרוֹם הִלְּכוּ בְּלִי לְבוּשׁ" (איוב כד, י) יוצא. אבל בבנין הקל, אם לא מצאנוהו יוצא לא נאמר ממנו יוצא, אחר שנוכל לומר מבנין הדגוש או מהנוסף שהם יוצאים ברוב.
הטור השני[עריכה]
ועליו הטור השני, נקרא בנין נִפְעַל. והוא מקבל כח הטור הראשון ומקרהו. כאשר תאמר מן "שָׁמַר" – "וּבְנָבִיא נִשְׁמָר" (הושע יב, יד) – השם יתברך שָׁמַר ישראל על ידי הנביא, וישראל היה נִשְׁמָר. הנה "נִשְׁמַר" מקבל מקרה "שָׁמַר". אבל: "וַעֲמָשָׂא לֹא נִשְׁמַר" (ש"ב כ, י), מקבל המקרה מעצמו, ואין לו פועל אחר זולתו; כי פירש "לֹא נִשְׁמַר", שהוא לא שמר עצמו מן החרב.
והפעלים העומדים, לא ימצא מהם בנין נִפְעַל מקבל מקרה בנין הקל. כי בנין הקל מהם המקרה עומד בעצמו, ואיננו יוצא מאתו אל זולתו, והוא הפועל והוא הפעול.
אבל – "כְּצֵל כִּנְטוֹתוֹ נֶהֱלָכְתִּי" (תהלים קט, כג); "אֶל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת" (שמות טז, לה); "כֶּעָרִים אֲשֶׁר לֹא נוֹשָׁבוּ" (יחזקאל כו, יט) – אינם מקבלים מקרה בנין הקל, כי אם מבנין הדגוש שהוא יוצא. כי "נֶהֱלָכְתִּי" מקבל מקרה המְהַלֵּך אותו לא ההוֹלֵך, כי הוא עצמו ההוֹלֵך. וכן "אֶל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת"; "כֶּעָרִים אֲשֶׁר לֹא נוֹשָׁבוּ" – מקבלים מקרה הַמְיַשֵּׁב לא היוֹשֵׁב, כי האדם מְיַשֵּׁב והארץ נוֹשֶׁבֶת. כי לא תקרא הארץ נוֹשֶׁבֶת בעבור היוֹשְׁבִים בה, כי אם בעבור המְיַשְּׁבִים אותה, והם הבונים בה בתים ונוטעים בה כרמים ועובדים האדמה ועושים צרכי העיר, כי זולת זה לא היו יוֹשְׁבִים בעיר. אם כן העיר נוֹשֶׁבֶת בעבור המְיַשְּׁבִים, לא בעבור היוֹשְׁבִים, כי המְיַשְּׁבִים הם סבת היוֹשְׁבִים. וכן: "נִגַּשׁ יוֹסֵף וְרָחֵל" (בראשית לג ז,), מקבל מקרה המַגִּישׁ אותו, ולא הנוֹגֵשׁ, כי הוא עצמו הנוֹגֵשׁ.