ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/עז א
ואשר פ"או למ"ד מחסרי הפ"א
[עריכה]לָקַח, או בחסרון: קַח, כי כן מצאנוהו: "קָ֤ח עַל מַיִם רַבִּים" (יחזקאל יז ה), והוא קמוץ, כמו "אַרְיֵה שָׁאָ֖ג" (עמוס ג ח). או בא כן להפריד בינו ובין הצווי. ובא הצווי קמוץ בזקף: "אִם אֹתָהּ תִּקַּח לְךָ קָ֔ח" (ש"א כא י). ויתכן לומר כי כן נעשה בכל החסרים. וכן נהגו הפייטים. ואמר בעל השירים בקרובה: "גָּשׁ וַיִּפְגַע בְּאֶבֶן הַשְּׁתִיָּה אֵת כָּל הַתְּפִלָּה וְהַתְּחִנָּה הַזֹּאת" (רבי שלמה אבן גבירול, ראה כאן). לָקַחְתָּ, לָקַחְתִּי, לָקְחוּ, לְקַחְתֶּם, לָקַחְנוּ וכולי.
הבינונים: לוֹקֵחַ וכולי. הפעול: לָקוּח וכולי כשלמים.
המקור: "לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה" (דברים לא כו), או קַחַת – "וּלְבִלְתִּי קַחַת מוּסָר" (ירמיהו יז כג). ובא "לְבִלְתִּי קְחַת־כֶּ֙סֶף֙" (מ"ב יב ט) בשוא הקו"ף להריץ המלה על "כֶּסֶף" שהוא מלעיל. "וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי" (בראשית ל טו) – הלמ"ד לשמוש, וכן "וְלָקַחַת רָצוֹן מִיֶּדְכֶם" (מלאכי ב יג). ורבי יונה כתב כי שניהם מקור שלם והלמ"ד פ"א-הפֹעל. והנכון מה שכתבנו כי הלמ"ד בשניהם לשמוש, כי לא מצאנו מקור שלם בתוספת ה"א או תי"ו, אלא אם כן הפ"א בקמץ-חטף או בשוא או בחירק, או בפתח אם יהיה עיי"נו גרונית כמו שכתבנו (לעיל יד ע"א), אבל בקמץ-רחב לא מצאנו. ובהתחברו עם הכנויים: "בְּקַחְתּוֹ אֶת רִבְקָה" (בראשית כה כ), "הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי" (בראשית ל טו), וכן כלם. או קָּח, וכן "קָחָם עַל זְרוֹעֹתָיו" (הושע יא ג) מקור, כי בתשלום לָקְחָם, ובהעדר הלמ"ד הוטל הקמץ על הקו"ף ושב לקמץ-רחב. והשלם עם למ"ד השמוש: לְלָקְחָם בפלס לְזָכְרָם. או הוא פֹעל-עבר מן "קָח עַל מַיִם רַבִּים" (יחזקאל יז ה), והוא הנכון.
העתידים, הצווי: "לְקַח פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר" (שמות כט א), לִקְחוּ, לִקְחִי, לְקַחְנָה. או בחסרון: קַח, קְחוּ, ובהפסק: "וְאֶת אֲחִיכֶם קָ֑חוּ" (בראשית מג יג), קְחִי, קַחְנָה. אית"ן: אֶקַּח, יִקַּח, תִּקַּח, נִקַּח, יִקְחוּ, תִּקְחוּ, תִּקַּח, תִּקְחִי, תִּקַּחְנָה. ומרוב השתמשם בזה השרש, הפילו הדגש ברוב בעתידי הרבים שנקראים בשוא, ויפילו הדגש להקל, כמו "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה" (שמות כה ב), "וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ" (שמות כז כ), "תִּקְחִי מוּסָר" (צפניה ג ז) וזולתם. וכן בעתידי היחיד הפילו הדגש, כמו "וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם" (בראשית יח ה), "אֵתָיוּ אֶקְחָה יַיִן" (ישעיהו נו יב). וכן בשרש נסע: "וַיִּסְעוּ" (שמות יב לז), "מַסְעֵי" (במדבר י כח), "מַסְעֵיהֶם" (שמות מ לו) – תפול הדגש להקל.