ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/עז א
חסרי פ"א למ"ד[עריכה]
ואשר פ"או למ"ד מחסרי הפ"א
לָקַח. או בחסרון – קַח, כי כן מצאנוהו – "קָ֤ח עַל מַיִם רַבִּים" (יחזקאל יז, ה), והוא קמוץ כמו "אַרְיֵה שָׁאָ֖ג" (עמוס ג, ח). או בא כן להפריד בינו ובין הצווי. ובא הצווי קמוץ בזקף – "אִם אֹתָהּ תִּקַּח לְךָ קָח" (שמואל א כא, י). ויתכן לומר כי כן נעשה בכל החסרים. וכן נהגו הפייטים. ואמר בעל השירים בקרובה: "גָּשׁ וַיּפְגַע בְּאֶבֶן הַשְׁתִיָּה אֵת כָּל הַתְּפִלָּה וְהַתְּחִנָּה הַזֹּאת". לָקַחְתָּ. לָקַחְתִּי. לָקְחוּ. לְקַחְתֶּם. לָקַחְנוּ וכולי.
הבינונים לוֹקֵחַ וכולי. הפעול לָקוּח וכולי בשלמים.
המקור – "לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה" (דברים לא, כו); או קַחַת – "וּלְבִלְתִּי קַחַת מוּסָר" (ירמיהו יז, כג). ובא "לְבִלְתִּי קְחַת־כֶּ֙סֶף֙" (מלכים ב יב, ט) בשוא הקו"ף להריץ המלה על "כֶּסֶף" שהוא מלעיל. "וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי" (בראשית ל, טו) – הלמ"ד לשמוש, וכן "וְלָקַחַת רָצוֹן מִיֶּדְכֶם" (מלאכי ב, יג). ורבי יונה כתב כי שניהם מקור שלם והלמ"ד פ"א-הפעל. והנכון מה שכתבנו כי הלמ"ד בשניהם לשמוש, כי לא מצאנו מקור שלם בתוספת ה"א או תי"ו, אלא אם כן הפ"א בקמץ-חטף או בשוא או בחירק או בפתח אם יהיה עיי"נו גרונית כמו שכתבנו, אבל בקמץ-רחב לא מצאנו. ובהתחברו עם הכנויים – "בְּקַחְתּוֹ אֶת רִבְקָה" (בראשית כה, כ), "הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי" (בראשית ל, טו), וכן כלם. או קַּח, וכן "קָחָם עַל זְרוֹעֹתָיו" (הושע יא, ג) מקור, כי בתשלום לָקְחָם, ובהעדר הלמ"ד הוטל הקמץ על הקו"ף ושב לקמץ רחב. והשלם עם למ"ד השמוש – לְלָקְחָם בפלס "לְזָכְרָם". או הוא פעל עבר מן "קָח עַל מַיִם רַבִּים" (יחזקאל יז, ה), והוא הנכון.
העתידים; הצווי – "לְקַח פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר" (שמות כט, א). לִקְחוּ. לִקְחִי. לְקַחְנָה. או בחסרון – קַח. קְחוּ, ובהפסק "וְאֶת אֲחִיכֶם קָחוּ" (בראשית מג, יג). קְחִי. קַחְנָה.
אית"ן – אֶקַּח. יִקַּח. תִּקַּח. נִקַּח. יִקְחוּ. תִּקְחוּ. תִּקַּח. תִּקְחִי. תִּקַּחְנָה. ומרוב השתמשם בזה השרש הפילו הדגש ברוב בעתידי הרבים שנקראים בשוא, ויפילו הדגש להקל, כמו "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה" (שמות כה, ב), "וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ" (שמות כז, כ), "תִּקְחִי מוּסָר" (צפניה ג, ז) וזולתם. וכן בעתידי היחיד הפילו הדגש, כמו "וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם" (בראשית יח, ה) "אֵתָיוּ אֶקְחָה יַיִן" (ישעיהו נו, יב). וכן בשרש "נסע" – "וַיִּסְעוּ" "מַסְעֵי" "מַסְעֵיהֶם" – תפול הדגש להקל.