ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/עז ב
והנִפְעַל – נִקַּח. נִקַּחְתָּ. נִּקַּחְתִּי וכולי. ובשלמים – "הוּא בַּעֲוֹנוֹ נִלְקָ֔ח" (יחזקאל לג, ו), והוא קמץ בזקף; "וַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים נִלְקָחָה" (שמואל א ד, יז).
לתע. הנִפְעַל – נִתַּע. נִתַּעְתִּי. נִתְּעוּ וכולי, כי מצאנו "וְשִׁנֵּי כְפִירִים נִתָּעוּ" (איוב ד, י) שהוא מן "מַלְתְּעוֹת כְּפִירִים" (תהלים נח, ז). וכן כתבו רבי יהודה המדקדק ז"ל. ויש אומרים שהוא מן "תעה", והיה משפטו נִתְעוּ בשקל "נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים" (בראשית ח, ה), ובא בקמץ התי"ו מפני ההפסק והדגש לתפארת. ויש אומרים שהוא מורכב מן עבר ועתיד. ורבי אחי רבי משה כתב כי הוא מורכב מן נִפְעַל והִתְפַּעֵל כמו "וְנִכַּפֵּר לָהֶם הַדָּם" (דברים כא, ח), ומשפטו נִתְתָעוּ.
חסרי פ"א יו"ד[עריכה]
ואשר פ"איהם יו"ד מחסרי הפ"א
יצב – אין בנִפְעַל ובהִפְעִיל ממנו הכרע אם הם חסרי היו"ד או הנו"ן.
יצג – אפשר שיהיה "הִצִּיגַנִי כְּלִי רִיק" (ירמיהו נא, לד), "וַיַּצֵּג אֶת הַמַּקְלוֹת" (בראשית ל, לח), שרשם "יצג", וכבר כתבנו כי יכשר שרשם "נצג", כי חסרי הנו"ן הרבים.
יצק – יָצַקְתָּ יָצַקְתִּי וכולי.
המקור – יָצוֹק או צֶקֶת.
העתידים; הצווי – יְצוֹק בחולם "וְגַם יְצֹק בּוֹ מָיִם" (יחזקאל כד, ג), או יְצַק בפתח, ובחסרון – "צַק לָעָם" (מלכים ב ד, מא). צְקוּ. צְקִי. צֹקְנָה.
אית"ן – אֶצֹּק יִצֹּק תִּצֹּק נִצֹּק וכולי בדגש – "כִּי אֶצָּק־מַיִם… אֶצֹּק רוּחִי" (ישעיהו מד, ג). וברוב נפל הדגש להקל – "לֹא יִצֹק עָלָיו שֶׁמֶן" (במדבר ה, טו), "וַיִּצֹק עָלֶיהָ שָׁמֶן" (בראשית לה, יד) "וַתִּצֹק לְפָנָיו" (שמואל ב יג, ט).
יצר – העתידים יִצוֹר, החסרים ממנו – אִצֹּר. יִצֹּר. תִּצֹּר. נִצֹּר בדגש, כי מצאנו "וּבַמַּקָּבוֹת יִצְּרֵהוּ" (ישעיהו מד, יב), "בְּטֶרֶם אֶצָּורְךָ בַבֶּטֶן" (ירמיהו א, ה).
וכן יצת. המקור – יָצוֹת, ובבוכל"ם בּיצוֹת וִיצוֹת מִצּוֹת וכולי.
העתידים; הצווי בחסרון – צַת. צְתוּ וכולי.
אית"ן – אֶצַּת. יִצַּת. תִּצַּת. נִצַּת – בדגש – "וַתִּצַּת בְּסִבְכֵי הַיַּעַר" (ישעיהו ט, יז).
הנִפְעַל – נִצַּת. נִצַּתָּ. נִצַּתִּי. נִצְּתוּ. נִצַּתֶּם. נִצַּתְנוּ. נִצְּתָה. נִצַּתְּ. נִצַּתֶּן – "וְנִצְּתָה חֲמָתִי" (מלכים ב כב, יז).
הִפְעִיל – הִצִּית. הִצַּתָּ. הִצַּתִּי. הִצִּיתוּ. הִצַּתֶּם. הִצַּתְנוּ. הִצִּיתָה. הִצַּתְּ.