לדלג לתוכן

ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קעג ב

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


ואם לא נמצא, כי הנה שָׂדֶה, הה"א גם כן למ"ד-הפֹעל, ומצאנו "אֶל בֵּיתָהּ וְאֶל שָׂדָהּ" (מ"ב ח ג),[1]

וכן במשקל זה בה"א: הַפְעֶה – "אֵשׁ וְעֵצִים הַרְבֵּה" (ישעיהו ל לג), "וְלִבִּי רָאָה הַרְבֵּה" (קהלת א טז), "כִּי הַרְבֵּה יִהְיוּ" (קהלת יא ח). והם בצרי כלם כי אין בהם סמיכות. והמסורת: כל הַרְבֵּה בשתי נקודות, וכל אַרְבֶּה בשלש נקדות.

והקבוץ במִפְעֶה שהקדמנו: מַחֲנִים, מִשְׁנִים, מַעֲשִׂים, מַעֲנִים, מַעֲנָיו, מַעֲשָׂיו, מַחֲנָיו, מִשְׁנֵיהֶם, מַעֲשֵׂיהֶם. ומַחֲנֶה יקובץ גם בלשון נקבות: "מִמַּחֲנוֹת פְּלִשְׁתִּים" (ש"א יז ד). והַרְבֶּה אין בו קבוץ כי הוא עצמו קבוץ.

ובנפול למ"ד-הפֹעל: מַ֫פַע ומלעיל ופתח כלו מפני הפ"א שהיא גרונית מאשר מצאנו במשקלו – "כְּמַֽעַר־אִישׁ וְלֹיוֹת" (מ"א ז לו), "מִמַּ֣עַל לְרַגְלָיו" (ויקרא יא כא), מַ֫עְלָה, מִלְמַ֫עְלָה – הה"א נוספת וה"א השרש נגרעה, לפיכך המילה מלעיל. ומן המשקל הזה מַ֫טָּה, מִלְּמַ֫טָּה והמ"ם פתוחה, אף על פי שהוא מלעיל לא נקמץ כמו לָ֫מָּה, שָׁ֫מָּה, יָ֫מָּה שנקמצו, כי משפטו מַנְטָה כי הוא מחסרי הפ"א, ואם היה שלם היתה המ"ם פתוחה מפני נח נראה שאחריו כמ"ם מַעְלָה, כן עתה גם כן המ"ם פתוחה אם לא בהפסק. והיה מלעיל מפני שהיא נוספת בה"א, שהה"א נוספת כה"א מַ֫עְלָה. וכן לַ֫יְלָה. ואפשר להיות מן המשקל הזה "וּ֝מֶ֗מֶר לְיוֹלַדְתּוֹ" (משלי יז כה) בא בסגול כמשפטו. ועוד נכתוב מֶמֶר בכפולים (לקמן קפא ע"ב).

מְפַעֶה – "וְלִמְכַסֶּה עָתִיק" (ישעיהו כג יח), "יִמַּךְ הַמְּקָרֶה" (קהלת י יח).

מַפְעָה – המ"ם בפתח או בסגול או בחירק: "בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע" (במדבר יב ו), "וַתְּהִי הַמֶּחֱצָה" (במדבר לא לו), "לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה" (ישעיהו ט ו), "בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה" (בראשית כז לה), "מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה" (בראשית לב יט), "קַח אֶת הַמַּחְתָּה" (במדבר יז יא), "שׁוֹמֵר מִצְוָה" (קהלת ח ה). והה"א בהם לנקבה ולמ"ד-הפֹעל נפלה. ובסמיכות ועם הכנויים תשוב הה"א תי"ו כמשפט כל ה"א הנקבה כמו שכתבנו (לעיל כח ע"ב). והקבוץ: מַחְתּוֹת, מִרְמוֹת, מִצְוֹת, מִשְׂרוֹת, שוים בסמוך ובמוכרת. אבל מִנְחָה, אף על פי שכתבנוהו פה, כבר כתבנוהו בשלמים במשקל שִׂמְלָה (לעיל קנז ע"ב), והוא הנכון.

נימוקי רבי אליהו בחור

[עריכה]
  1. ^ כי היה ראוי לומר שְׂדָתָהּ, כמו מן קָנֶה – "וּקְנֹתָם מִמֶּנָּה יִהְיוּ" (שמות כה לו).