ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קעד א
נְמִפְעָה – "נְמִבְזָה וְנָמֵס" (ש"א טו ט).
אֶפְעָה – "אֶתְנָה הֵמָּה לִי" (הושע ב יד), אַחֲוָה – "וְאַחֲוָתִי בְּאָזְנֵיכֶם" (איוב יג יז) – האל"ף נפתחה מפני החי"ת.
אֶפְעָן – אֶתְנָן. ואמרו הכנוי והקבוץ מאֶתְנָן לא מן אֶתְנָה להקל: "וְשָׁבָה לְאֶתְנַנָּה" (ישעיהו כג יז), "וְכָל אֶתְנַנֶּיהָ יִשָּׂרְפוּ בָאֵשׁ" (מיכה א ז). וכמו כן באו שִׁרְיָה ושִׁרְיָן, והקבוץ והכנוי נאמן מן שִׁרְיָן. "וּבְתִתֵּךְ אֶתְנָן" (יחזקאל טז לד) קמץ. ובסמוך פתוחים: "אֶתְנַן זוֹנָה" (דברים כג יט), "כִּי מֵאֶתְנַן זוֹנָה קִבָּצָה וְעַד אֶתְנַן זוֹנָה" (מיכה א ז). ובאו פתחין מבלי סמיכות: "וְאֶתְנַן לֹא נִתַּן לָךְ" (יחזקאל טז לד), "וְגַם אֶתְנַן לֹא תִתְּנִי עוֹד" (יחזקאל טז מא).
פְּעוֹ – "לֶשֶׁם שְׁבוֹ" (שמות כח יט), "וּתְאוֹ וָזָמֶר" (דברים יד ה), "וַאֲנִי כֹּתֵב עַל הַסֵּפֶר בַּדְּיוֹ" (ירמיהו לו יח). והקבוץ והכנוי אפשר שיתחלף בהם למ"ד-הפֹעל באל"ף או ביו"ד ויאמר שְׁבוֹאִים, תְּאוֹאִים, שְׁבוֹאֲךָ, תְּאוֹאֲךָ, דְּיוֹאֲךָ וכן כלם, או שְׁבוֹיִים, תְּאוֹיִים. ואפשר שיהיה תאר על משקל זה: "לִבְזֹה נֶפֶשׁ" (ישעיהו מט ז).
פָּ֫עוּ מלעיל – "יִשְׂגֶּה־אָ֖חוּ" (איוב ח יא), "מֵי שָׂ֔חוּ" (יחזקאל מז ה).
פָּעִי מלרע – צָלִי, קָלִי, עָנִי, נָקִי, שָׁנִי. ובסמוך: "צְלִי אֵשׁ" (שמות יב ח), "שְׁנִי תוֹלַעַת" (ויקרא יד ד), "נְקִי כַפַּיִם" (תהלים כד ד). ומזה המשקל: "רָֽזִי־לִ֥י רָֽזִי־לִ֖י" (ישעיהו כד טז), ובא מלעיל מפני "לִי" שהיא מלה זעירא. ובכנוי: צְלִיִּי, קְלִיִּי, צְלִיּוֹ, קְלִיּוֹ, קְלִיְּךָ, עֲנִיּוֹ, עֲנִיְּךָ, ובהפסק: "לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּ֛ךָ" (דברים טו יא) וכן כלם. וכן הקבוץ: צְלִיִּים, קְלִיִּים, עֲנִיִּים, נְקִיִּים, וכלם בדגש היו"ד בשקל נְחִתִּים, שְׂעִפִּים. ורבותינו ז"ל נשתמשו קבוץ קָלִי בלשון נקבות: "קְלִיּוֹת וֶאֱגוֹזִים" (ברכות נ ב).
פְּעִי – שְׁבִי, מְרִי, פְּרִי, צְבִי, דְּלִי, כְּלִי, חֲלִי, לְחִי, מְעִי, גְּדִי, רְעִי. ובהפסק ובזקף פ"א-הפֹעל בסגול: "הוּא בָא עַד־לֶ֔חִי" (שופטים טו יד), "מַיִם חַיִּים אֶל־כֶּֽלִי" (במדבר יט יז), "וַיֶּאֱסֹף כַּחוֹל שֶֽׁבִי" (חבקוק א ט), "כְּבֵית הַמֶּ֑רִי" (יחזקאל ב ח), "רָמַת לֶֽחִי" (שופטים טו יז), "עֵֽין־גֶּֽדִי" (ש"א כג כט), "וְאֶל הַמִּזְרָח וְאֶל־הַצֶּֽבִי" (דניאל ח ט). ובא בטרחא כמו בהפסק: "אַל־תְּהִי־מֶ֖רִי" (יחזקאל ב ח), לפי שהטרחא יש לו העמדה, ומפני זה יבא פעמים בדרך ההפסק. וכן בא בפשט בסגול: "וְאָמַרְתָּ אֶל־מֶ֙רִי֙ אֶל בֵּית יִשְׂרָאֵל" (יחזקאל מד ו). ופעמים לא ישתנו בזקף: "יַכּוּ עַֽל־הַלְּחִ֔י" (מיכה ד יד), "וּבָא בְּאֶרֶץ הַצְּבִ֔י" (דניאל יא מא),