ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/יג א

<< · ספר מכלול (רד"ק) · לפי דפים · יג א · >>

מדבר-בעדו שפעֻלתו עשויה בזמן הוה. והנמשל – פָּעוּל. והנח שבין העי"ן והלמ"ד, פעם יכתב ופעם לא יכתב.^[1]

ואם למ"ד-הפֹעל גרונית – "נָטוּע" (קהלת ג, ב) "שָׁלוּחַ" (מ"א יד, ו) "סָרוּחַ" (שמות כו, יג) – בהולד נח בקריאה בין העי"ן והלמ"ד.

ואם בסמוך ינקד הפ"א בשוא – "בּוֹא בְּרוּךְ יְיָ" (בראשית כד, לא), "זְעוּם יְיָ יִפָּול שָׁם" (משלי כב, יד), "נְבוּב לֻחֹת" (שמות כז, ח).

ואם פ"א-הפֹעל גרונית, הפ"א בשוא-ופתח, כמו "חֲבוּר עֲצַבִּים" (הושע ד, יז); או בשוא-וסגול, כמו "עֱרוּךְ מִלְחָמָה" (יואל ב, ה).

אבל "תָּפוּשׂ זָהָב וָכֶסֶף" (חבקוק ב, יט), "חָגוּר כְּלֵי מִלְחָמָה" (שופטים יח, יא), "חָגוּר אֵפוֹד בָּד" (ש"א ב, יח), שהם קמוצים, אינם סמוכים כאשר ידמה הענין, אלא יחסר בי"ת השימוש. ומשפטם תפוש בזהב וכסף, חגור בכלי מלחמה, חגור באפוד בד. ועל זה הדרך: "לָבֻשׁ בְּגָדִים" (זכריה ג, ג), "הַלָּבֻשׁ הַבַּדִּים" (יחזקאל ט, ג), "לָבֻשׁ שָׁנִים" (משלי לא, כא), "קָרוּעַ כֻּתָּנְתּוֹ" (ש"ב טו, לב).

אבן ט"ו

והחמש עשרה בת חמש אותיות עם היו"ד והמ"ם הנוספות, להורות על רבים נמצאים או נסתרים או מדברים-בעדם שפעֻלתם עשויה בזמן הוה, והנמשל פְּעֻלִים.

ואם בסמוך תסור המ"ם ותשאר היו"ד ולמ"ד-הפֹעל נקודה בצרי, כמו "גְּאוּלֵי יְיָ" (תהלים קז, ב).

אבן ט"ז

והשש עשרה בת ארבע אותיות עם הה"א הנוספת בסופה, להורות על יחידה נסתרת או נמצאת או מדברת-בעדה שפעֻלתה עשויה בזמן הוה, והנמשל פְּעוּלָה, ולמ"ד-הפֹעל קמוצה.

ואם בסמוך, תהפך הה"א בתי"ו ולמ"ד-הפֹעל בפתח, כדרך כל ה"א נקבה שתהפך תי"ו בסמיכות. כמו "וַעֲצוּבַת רוּחַ" (ישעיהו נד, ו); "וּשְׁכֻרַת וְלֹא מִיָּיִן" (ישעיהו נא, כא) – ויחסר הנסמך, ופירושו ושכֻרת הצרות ולא מיין. או בא כן בלתי סמיכות בתי"ו ובפתח למ"ד-הפֹעל, כמו שמצאנו גם כן בפעלים ובשמות שיבא התי"ו שלא בסמיכות. כמו "רַבַּת שָׂבְעָה לָּהּ נַפְשֵׁנוּ" (תהלים קכג, ד); "רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרַי" (תהלים קכט, א); "רַבַּת תַּעְשְׁרֶנָּה" (תהלים סה, י); "לַמְנַצֵּחַ עַל נְגִינַת לְדָוִד" (תהלים סא, א); "עַל מָחֲלַת לְעַנּוֹת" (תהלים פח, א); "מַכַּת בִּלְתִּי סָרָה" (ישעיהו יד, ו); "חָכְמַת וָדָעַת" (ישעיהו לג, ו); "שִׁפְעַת אֲנִי רֹאֶה" (מלכים ב ט, יז); "שְׂפַת לֹא יָדַעְתִּי אֶשְׁמָע" (תהלים פא, ו); "מְזוּזַת רְבֻעָה" (יחזקאל מא, כא) "אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי" (תהלים קלב, ד);

נימוקי רבי אליהו בחור

1. א"א וקריאת המלה מלרע, ואם תסמך למלה מלעיל תשוב גם היא מלעיל, כמו "אֲנִי קָֽרוּא־לָהּ." (אסתר ה, יב)