ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/צט א
וכן כתב א"א ז"ל "שֶׁמֶשׁ זָרְחָה וְנֹודַד" (נחום ג יז) – פועל שלא נזכר פועלו מנחי העי"ן, והוא פתח במקצת ספרים ובמקצתם קמץ, והמסרה פליגין ביה. ובהִתְפַּעֵל גם כן נהגו בו זה המנהג, כי הִתְפַּעֵל עי"נו דגושה ופעמים תראה, כמו "הִצְטַיַּדְנוּ" (יהושע ט יב), "וַיִּצְטַיָּרוּ" (יהושע ט ד). ובדברי רז"ל: "מִתְקַיֵּים", "מִתְגַּיֵּיר", וברוב הפעלים לא הראו היו"ד כמנהגם להסתיר היא ואחיותיה, וכפלו למ"ד-הפעל כמו שעשו בפּוֹעֵל מרובע, כי הִתְפַּעֵל דבק במרובע ונחצב ממנו, כמו מן קוֹמֵם – הִתְקוֹמֵם, וכן מן כּוֹנֵן – הִתְכּוֹנֵן, וכן כלם, ויש פעלים שהעי"ן שלהם ו"ו שלא תנוח, אבל הם בשלמים בכל דרכיהם: "כִּי גָוַע אַהֲרֹן" (במדבר כ כט), "הֵן גָּוַעְנוּ" (במדבר יז כז), "עָנִי אֲנִי וְגֹוֵעַ מִנֹּעַר" (תהלים פח טז), "אֶגְוַע וְעַיִן לֹא תִרְאֵנִי" (איוב י יח).
ויש שלא נמצא ממנו כי אם פִּעֵל הדגוש ונראית בו העי"ן כמשפט: "יְשַׁוְּעוּ וְאֵין מֹושִׁיעַ" (תהלים יח מב), "שִׁוַּעְתִּי אֵלֶיךָ" (תהלים ל ג). וכן שֵם-הפֹעל הקל: "לְרַוְחָתִי לְשַׁוְעָתִי" (איכה ג נו). וכן שהעי"ן שלו יו"ד: "וְאָיַבְתִּי אֶת אֹיְבֶיךָ" (שמות כג כב). אך בשם-הפעל נעלם: "וְאֵיבָה אָשִׁית" (בראשית ג טו), "אֵיבַת עֹולָם" (יחזקאל כה טו). ואשר למ"ד-הפעל נחה, לא תנוח העי"ן לעולם אע"פ שהיא ו"ו, כמו אוה, דוה, רוה.
הקל הונח בעוברים כן: קָם, קַמְתָּ, קַמְתִּי, הנח שאחר הקמץ בקָם היא האל"ף הכתובה במלת "וְקָאם שָׁאוֹן" (הושע י יד), והיא נחה שהיא מומרת מיו"ד עי"ן-הפֹעל – "לְקַיֵּם אֶת יְמֵי הַפֻּרִים" (אסתר ט לא), "קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים" (אסתר ט כז). וכן רָם, רַמְתָּ, רַמְתִּי, רָמוּ, רַמְתֶּן, הנח שאחרי הקמץ ברָמָה היא האל"ף הנראית במלת "וְרָאֲמָה וְיָשְׁבָה תַחְתֶּיהָ" (זכריה יד י) והיא נעה.
וקַמְתָּ, קַמְתִּי, קַמְנוּ נקודים בפתח. והטעם שנקודים פתח ואף על פי שעיקרם להיות קמץ כמו פ"א פָּעַלְתָּ ופָעַלְתִּי, נאמר כי בנפול מהם עי"ן-הפֹעל שהוא בפתח נשארה תנועתה על פ"א-הפֹעל, והתנועה מורה על הנופל, כי שרש קַמְתִּי – קָיַמְתִּי. ואם תאמר קָם למה נקמץ, והלא עי"ן-הפֹעל הנופל ממנו פתח, שעיקרו קָיַם, ובנפול ממנו עי"ן-הפֹעל היה הדין להשאר תנועתו בפ"א-הפֹעל להורות על הנופל, נאמר כי אחרי שע"ינם אותיות או"י, ואותיות