ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/צט ב
או"י דרכם לבוא זו תמורת זו, כשנאמר קָם, שָׁב, אל"ף נחה ביניהם והיא עי"ן-הפֹעל, והעד הנאמן "וְקָאם שָׁאוֹן", הנה במלת "וְקָאם" אותיות השרש שלשתן ועי"ן-הפֹעל נחה כמנהגה והקו"ף קמץ, וכן המשפט בקָמָה וקָמוּ לפי שהנח בהם. אבל בקַמְתָּ וקַמְתִּי וקַמְנוּ לא יתכן בהם, כי אין אחריהם מלך כי אם שוא, ואף על פי שקריאתם בהעמדה, פעמים תשפל קריאתם כמו שיתבאר. אבל קַמְנוּ לא תשפל קריאתו כמו פָּעַלְנוּ בשלמים כמו שביארנו, אף על פי שאחר הקו"ף נח נראה שהוא השוא, לפיכך הקו"ף פתח, ועוד על הטעם שכתבנו, שמורה על האות הנופלת, ואתה דע לך.[1]
וקָם, רָם, שָׁב לעולם קמץ מנחי העי"ן. ומפעלי הכפל בפתח, זולתי מעטים נמצאו מנחי העי"ן בפתח: "כִּי מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת" (זכריה ד י), "טַח מֵרְאוֹת עֵינֵיהֶם" (ישעיהו מד יח). ומפעלי הכפל מצאנו אחד בקמץ: "וּמָךְ אָחִיךָ עִמּוֹ" (ויקרא כה מז), כמו שאנו עתידים לבאר. וכשנוסיף ו"ו החבור על קַמְתָּ, קַמְתִּי ויורה על העתיד, יפול הנח ותשוב המלה מלרע, כמו "וְשַׁבְתָּ֙ עַד יְיָ אֱלֹהֶיךָ" (דברים ד ל), "וְקַמְתָּ֣ וְעָלִיתָ" (דברים יז ח), "וְשַׁבְתִּ֥י בְשָׁלוֹם" (בראשית כח כא),
נימוקי רבי אליהו בחור
[עריכה]- ^ ואני נתתי בהם סיבה אחרת בספר הבחור.