קטגוריה:במדבר יז כז

<< | ספר במדבר • פרק י"ז • פסוק כ"ז | >>

מהדורת הכתיב:

ויאמרו בני ישראל אל משה לאמר הן גוענו אבדנו כלנו אבדנו.

המהדורה המנוקדת:

וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר הֵן גָּוַעְנוּ אָבַדְנוּ כֻּלָּנוּ אָבָדְנוּ.

המהדורה המוטעמת:

וַיֹּֽאמְרוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶל־מֹשֶׁ֖ה לֵאמֹ֑ר הֵ֥ן גָּוַ֛עְנוּ אָבַ֖דְנוּ כֻּלָּ֥נוּ אָבָֽדְנוּ׃

הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה. לפרטים ראו ויקיטקסט:מקרא.

מהדורות נוספות

המהדורה הדקדוקית:

וַיֹּֽאמְרוּ֙ וַ - ו' החיבור
יֹּֽאמְרוּ֙ - פועל, קל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, רבים

צורת יסוד: c/559
מורפ': HC/Vqw3mp בְּנֵ֣י בְּנֵ֣י - שם עצם, זכר, רבים, נסמך

צורת יסוד: 1121 a
מורפ': HNcmpc יִשְׂרָאֵ֔ל יִשְׂרָאֵ֔ל - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: 3478
מורפ': HNp אֶל אֶל - מילת יחס

צורת יסוד: 413
מורפ': HR־מֹשֶׁ֖ה מֹשֶׁ֖ה - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: 4872
מורפ': HNp לֵאמֹ֑ר לֵ - מילת יחס
אמֹ֑ר - פועל, קל, מקור נסמך

צורת יסוד: l/559
מורפ': HR/Vqc הֵ֥ן הֵ֥ן - מילית, הצבעה

צורת יסוד: 2005
מורפ': HTm גָּוַ֛עְנוּ גָּוַ֛עְנוּ - פועל, קל, עבר, גוף ראשון, משותף, רבים

צורת יסוד: 1478
מורפ': HVqp1cp אָבַ֖דְנוּ אָבַ֖דְנוּ - פועל, קל, עבר, גוף ראשון, משותף, רבים

צורת יסוד: 6
מורפ': HVqp1cp כֻּלָּ֥נוּ כֻּלָּ֥ - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
נוּ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף ראשון, משותף, רבים

צורת יסוד: 3605
מורפ': HNcmsc/Sp1cp אָבָֽדְנוּ אָבָֽדְנוּ - פועל, קל, עבר, גוף ראשון, משותף, רבים

צורת יסוד: 6
מורפ': HVqp1cp׃

תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):

וַיֹּֽאמְרוּ֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

בְּנֵ֣י מונח (משרת, דרגא 5) יִשְׂרָאֵ֔ל זקף קטן (מלך, דרגא 2)

אֶל־מֹשֶׁ֖ה טפחא (מלך, דרגא 2)

לֵאמֹ֑ר אתנחתא (קיסר, דרגא 1)

הֵ֥ן מרכא (משרת, דרגא 5) גָּוַ֛עְנוּ תביר (משנה, דרגא 3)

אָבַ֖דְנוּ טפחא (מלך, דרגא 2)

כֻּלָּ֥נוּ מרכא (משרת, דרגא 5) אָבָֽדְנוּ סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)

עריכה

פיסוק ופירוש מודרני:

וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר: "הֵן גָּוַעְנוּ הנה הרבה כבר מתנו אָבַדְנוּ, כֻּלָּנוּ אָבָדְנוּ.

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

תרגום

אונקלוס (תאג'):	וַאֲמַרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמֹשֶׁה לְמֵימַר הָא מִנַּנָא קְטֵילַת חַרְבָּא הָא מִנַּנָא בְּלַעַת אַרְעָא הָא מִנַּנָא מִיתוּ בְּמוֹתָנָא׃
ירושלמי (יונתן):	וַאֲמָרוּ בְּנֵי יִשְרָאֵל לְמשֶׁה לְמֵימָר הָא מִינַן אִישְׁתֵּיצִיאוּ בְּשַׁלְהוֹבִית אֵישָׁתָא וּמִנַן אִתְבְּלָעוּ בְּאַרְעָא וְאָבָדוּ הָא אֲנַחְנָא חֲשִׁיבִין כְּאִילוּ אָבַדְנָא כּוּלָנָא:
ירושלמי (קטעים):	וְאָמְרִין בְּנֵי יִשְרָאֵל לְמֵימָר הָא סַפְנָן וּכִדְנַן כּוּלָנָא אִישְׁתֵּיצִינָן אִית מִינָן דִי מִית בְּמַגֵיפְתָּא אִית מִינָן דִי פְתָחַת אַרְעָא יַת פּוּמָהּ וּבְלָעַת יַתְהוֹן:

רשב"ם

עריכה

• לפירוש "רשב"ם" על כל הפרק •

אבדנו: ויאבדו מתוך הקהל, אם כן כולנו אובדים מדי יום ביום, כיצד כל הקרב הקרב כל איש ואיש אשר יקרב אל המשכן לשומרו או אל כלי המשכן עם הלוים ימות, שעדיין לא התרה בם הקב"ה שעדיין לא נכתב והזר הקרב יומת, ולכך הוא מזהירם בפרשה זו וזר לא יקרב אליכם, והזר הקרב יומת, שמכאן ואילך לא יקרבו כלל ולא ימותו, שאפילו בפרשת אמור אל הכהנים שכתב שם דבר אל אהרן לאמר איש מזרעך לדרתם אשר יהיה בו מום לא יגש להקריב לחם אלהיו, שם לא פסל אלא בעלי מומים, אבל זרים לא פסל, ומה שפסל בפרשה שלאחריה אמור אליהם כל איש אשר יקרב וגו', באוכל בטומאת הגוף מדבר, אבל בעבודת זרים במשכן ובכליו לא ראינו עדיין חיוב מיתה:

רבינו בחיי בן אשר

עריכה

• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •

הן גוענו. די לנו שגוענו ואבדנו, והנה כל הקרב אל משכן ה' ימות. וכפל הקריבה שהזכיר קריבה אחר קריבה לומר כל מי שיקרב אל האהל יותר מחברו ימות כמות השרופים, ומי יתן ותמנו לגוע. אז אמר הש"י לאהרן שמנהו נשיא על שבט לוי להזהיר שלא יכשילו הלוים את ישראל. ויתכן לפרש הן גוענו אבדנו כלנו אבדנו, שבאר הכתוב שלשת השפטים הנעשים במחלוקת הזה, הבליעה והשרפה והמגפה, וכמו שבארתי כבר, ויאמר הן גוענו בשרפה, אבדנו בבליעה, הוא שכתוב ויאבדו מתוך הקהל, כלנו אבדנו במגפה, שהיו המתים במגפה ארבעה עשר אלף ושבע מאות. וכן תרגם אונקלוס הא מננא קטלת חרבא הא מננא בלעת ארעא הא מננא דמיתו במותנא, תרגום גוענו קטלת חרבא, והוא כנוי לאש שיצאה מאת ה' שהוא מדת הדין, וכן חרבו של הקב"ה היא מדת דינו כענין שנאמר (ישעיה כז) יפקד ה' בחרבו הקשה וגו'.