ערכי לשון הקודש - אבד
- "הצדיק אָבַד" (ישעיהו נו א), "הן גוענו אָבָדְנוּ" (במדבר יז כז), "ארמי אֹבֵד אבי" (דברים כו ה), "כי גוי אֹבַד עצות המה" (דברים לב כח) – כמו אוֹבֵד בצֵרי, "אל נא נֹאבְדָה בנפש האיש הזה" (יונה א יד).
- "בְּאָבְדַן מולדתי" (אסתר ח ו). מקור בתוספת נו"ן.
- ענינו ידוע, והוא בודד פועל עומד, פעולה שאדם עושה על עצמו בלבד כשהוא מן הקל, כי פירוש פסוק "ארמי אבד אבי" - יעקב אבי היה אובד, וקראו ארמי, לפי שגר בארם ושם היה אובד, כי בצער גדול היה שם עשרים שנה, כמו שהתרעם על לבן ואמר: "הייתי ביום אכלני חרב וקרח בלילה" (בראשית ל, מ).
- וכאשר הפעל הזה מן הכבדים הוא עובר פועל יוצא, פעולה שאדם עושה בקשר לדברים אחרים, כמו "וְהֶאֱבִיד שריד מעיר" (במדבר כד יט), "אֹבִידָה עיר" (ירמיהו מו ח).
- וכבד אחר: "אִבַּד ושבר בריחיה" (איכה ב ט), "ואחללך ההר אלהים וָאַבֶּדְךָ" (יחזקאל כח טז), וככר כתבנו דקדוקו בחלק הדקדוק.
- והשם: "או מצא אֲבֵדָה" (ויקרא ה כב). ובסמוך: "לכל אֲבֵדַת אחיך" (דברים כב ג).
- ומשקל אחר בתוספת נו"ן,"אֲבַדּוֹן ומות" (איוב כח כב).[* 1] והפילו הנו"ן ואמרו "שאול וַאֲבַדֹּה לא תשבענה" (משלי כז כ).
- ומשקל אחר: "והרג וְאַבְדָן" (אסתר ט ה). או יהיה מקור בתוספת נו"ן, ונפל הדגש כמו רבים שהוקלו.
- והביא החכם רבי יעקב בן אלעזר במשקל אחר: "ואחריתו עדי אוֹבֵד" (במדבר כד כ), בפלס: "ואת יוֹתֵר החרמנו" (שמואל א טו, טו), "נטעתיך שׂוֹרֵק" (ירמיהו ב, כא).
- "או מצא אבדה" (ויקרא ה כב), "שאול ואבדון" (משלי טו יא), אין לו כי אם מראה אחד. והוא הדבר האבוד והנעלם.
- על כן אמר המשכיל: "שאול אבדון נגד ה'", פתרונו: שאול אשר מתחת לארץ, ואבדון הנעלם מכל עין, חשופים וגלויים מבלי כסות נגד ה', אף כי ליבות בני האדם, ואבד מנוס מנהם.
מקורות נוספים
- סיכום הפירושים על: אבד
הערות שוליים
- ^ [אבדון ומות], א"א אין לשאול למה לא כתוב פה ושם במשקל אחר "באבדן מולדתי" (אסתר ח, ו), כי לפי דעתו הוא מקור מן הקל בתוספת נו"ן כמבואר [בספר המכלול] בסדר האבנים, באבן י"ח.