ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/צח ב
הנפעל: נוֹרָא, נוֹרֵאתָ, נוֹרֵאתִי, נוֹרְאוּ, נוֹרֵאתֶם, נוֹרֵאנוּ, נוֹרְאָה, נוֹרֵאת, נוֹרֵאתֶן, הבינונים: נוֹרָא, נוֹרָאִים, נוֹרָאָה, נוֹרָאוֹת. העתידים: הִוָּרֵא, הִוָּרְאוּ, הִוָּרְאִי, הִוָּרֶאנָה. אית"ן: אִוָּרֵא, יִוָּרֵא, תִּוָּרֵא, נִוָּרֵא, יִוָּרְאוּ, תִּוָּרְאוּ, תִּוָּרֵא, תִּוָּרְאִי, תִּוָּרֶאנָה.
ואלה הפעלים שעי"ניהם יו"ד או ו"ו נחה
[עריכה]הפעלים שעי"ניהם יו"ד[1] או ו"ו נחה, תנוח בקל ובנִפְעַל ובהִפְעִיל ובהֻפְעַל, אבל בפִּיעֵל הדגוש ובפּוּעַל הדבק בו יבואו בשלמים בהראות עי"ן-הפעל כדי שיראה בו הדגש. ובפּוֹעֵל המרובע ובהִתְפַּעֵל תכפל הלמ"ד, והיה זה כי לא יכולנו לומר אותם בהסתר, כי אם נאמר קוֹם ידמה לבנין הקל הבא לגזרת פָּעוֹל – "הַבֹּקֶר אוֹר" (בראשית מד ג), "אֹרוּ עֵינַי" (ש"א יד כח), "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ" (במדבר כד ה). ושלם לא אמרו אותו בהראות עי"ן-הפעל, כי כן דרכם להסתיר האותיות האלה כמו שזכרנו בשער או"י, לכן כפלו (עי"ן) [למ"ד]-הפעל להורות כי עי"ן-הפעל נחה, ואמרו כּוֹנֵן, הִתְכּוֹנֵן. ועוד כפלו בדרך אחרת, שאבדו עי"ן-הפעל אפילו מהנשימה וכפלו הפ"א והלמ"ד, כמו מן חיל: "חַלְחָלָה" (ישעיהו כא ג), "וַתִּתְחַלְחַל הַמַּלְכָּה" (אסתר ד ד); ומן טיל – "וַיָּטִלוּ אֶת הַכֵּלִים" (יונה א ה), אמרו "מְטַלְטֶלְךָ טַלְטֵלָה גָּבֶר" (ישעיהו כב יז); ומן עור: "עַרְעֵר תִּתְעַרְעָר" (ירמיהו נא נח); ומן פור – "הִתְפֹּורְרָה" (ישעיהו כד יט), "וַיְפַרְפְּרֵנִי" (איוב טז יב); ומן פוץ – "פֻּצוּ בָעָם" (ש"א יד לד), אמרו "וַיְפַצְפְּצֵנִי" (איוב טז יב).
ופעמים כפלו הלמ"ד בבנין שלא נזכר פועלו מן הדגוש,[2] ולא רצו להראות העי"ן כמנהגם להסתירה, ואמרו "בְּאֵין תְּהֹמוֹת חוֹלָלְתִּי" (משלי ח כד), "לִפְנֵי גְבָעוֹת חוֹלָלְתִּי" (משלי ח כה), "הָרְפָאִים יְחוֹלָלוּ" (איוב כו ה), "עַמּוּדֵי שָׁמַיִם יְרֹופָפוּ" (איוב כו יא), "בְּיֹום הִבָּרַאֲךָ כֹּונָנוּ" (יחזקאל כח יג).
נימוקי רבי אליהו בחור
[עריכה]- ^ שלא נמצא פָּעַל מנחי עי"ן יו"ד רק "וְאָיַבְתִּי" (שמות כג כב) כאשר מבאר המחבר גם הוא בסוף הענין, מה שנמצא "קִיַּם" (אסתר ט לב), היו"ד במקום וי"ו עי"ן-הפעל.
- ^ כל זה הענין יפה מפורש בספר הבחור במאמר ב' בעיקר ח', ואין כאן מקום להאריך.