ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קכה ב
נִמְצְאוּ, והמדברים-בעדם והנמצאים בצרי: נִמְצֵאתָ, נִמְצֵאתִי, נִמְצֵאנוּ, נִמְצֵאתֶם, והבינונים: נִמְצָא, נִמְצָאִים בקמץ, ובא בשוא: "הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן" (אסתר ד טז). והעתידים: הִמָּצֵא, אֶמָּצֵא, יִמָּצֵא בצרי.
נבא – נאמר בנִפְעַל ממנו המקור בתוספת ו"ו ותי"ו כמנהג נח"י הלמ"ד מבעלי הה"א: "אִישׁ מֵחֶזְיֹנוֹ בְּהִנָּבְאֹתוֹ" (זכריה יג ד). ודומה לו נמצא במשנה: "וַהֲלוֹא בְּמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת" (אבות ה א).
נָשָׂא, נָשָׂאתָ, נָשָׂאתִי, נָשְׂאוּ, נְשָׂאתֶם, נָשָׂאנוּ, נָשְׂאָה, נָשָׂאת, נְשָׂאתֶן. ובא "וְנָשׂוּ אֶת כְּלִמָּתָם" (יחזקאל לט כו) כדרך בעלי הה"א, וכן "נָשׂוּא לַשָּׁוְא עָרֶיךָ" (תהלים קלט כ), והאל"ף נוספת. וכן "נָשׂוֹא יִנָּשׂוּא" (ירמיהו י ה). ויש אומרים כי הם הפוכים, ויש אומרים כי "נָשׂוּא" פָּעוּל. הבינונים: נוֹשֵׂא, נוֹשְׂאִים, נוֹשְׂאָה או נוֹשְׂאֵת בהראות האל"ף בקריאה – "נֹשְׂאֵת זָהָב וָכֶסֶף" (מ"א י כב), וכן "אֵין בְּשׂוֹרָה מֹצֵאת" (ש"ב יח כב) בנוח האל"ף, "כְּמוֹצְאֵת שָׁלוֹם" (שה"ש ח י) בנוע האל"ף. נוֹשְׂאוֹת. הפעול: נָשׂוּא, נְשׂוּאִים, נְשׂוּאָה, נְשׂוּאוֹת. ובא כבעלי הה"א: "אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע" (תהלים לב א). העתידים, הצווי: נְשָׂא, נִשְׂאוּ, נִשְׂאִי, נִשְׂאֶינָה. ונכתב "נְסָה עָלֵינוּ אוֹר פָּנֶיךָ יְיָ" (תהלים ד ז) בה"א כבעלי הה"א, ונקרא בקמץ כבעלי האל"ף. וכן "רְפָה שְׁבָרֶיהָ כִי מָטָה" (תהלים ס ד). וסמ"ך "נְסָה" במקום שׂי"ן. ובנפול פ"א-הפעל: שָׂא, שְׂאוּ, שְׂאִי, שְׂאֶנָה. ועם הכנויים: "שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ" (במדבר יא יב), "שָׂאוּנִי וְאָנֹכִי אֲדַבֵּר" (איוב כא ג), כמו שהיה שלם נְשָׂאֵהוּ, נְשָׂאֻנִי, כמו שכתבנו בטור הראשון תבנית:ספר מכלול/לפי דפים/לד א. וכן בא המקור בנפול פ"א-הפעל: "בְּשׂוֹא גַלָּיו" (תהלים פט י). ובתוספת תי"ו כמשפט שאר חסרי הנו"ן: "יֶתֶר שְׂאֵת" (בראשית מט ג), "בִּשְׂאֵת אֹתוֹ" (שמות כז ז). ובא שְׂאֵת, בִּשְׂאֵת בשוא להקל על