קטגוריה:אסתר ד טז

עריכה

• לפירוש "אלשיך" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

(טז) לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו וכו'. הנה כתבנו שסיפר לאסתר אשר קרהו, והוא כי הגיד מרדכי אשר אמר לו אליהו, שבכלל הסיפור הוא כאשר העתקנו לשונו, כי האבות ומשה רבינו ע"ה שאלו לאליהו על מה נתחייבו ואמר להם על שנהנו מסעודת אחשורוש. עוד הודיע לה כי היה צריך תיקון על ידה לכפר בעד שאול הגורם ביאת המן לעולם המחטיאם בסעודה. על כן באה כרופא אומן ותאמר לו לך כנוס וכו' לומר אם כן איפה זאת עשה, ותחת אשר כינסם המן אל המשתה אתה לך כנוס אל הצום, ואל יעלה על רוחך לעשות על ידי שליח כי אם אתה בעצמך לך כנוס כי גם אתה מזרע שאול ותתקן את אשר עותו, כי לא עת טכסיסי שררה לעשות על ידי שליח. ועשה מדה כנגד מדה כי המשתה היה לכל העם הנמצאים בשושן הבירה גם אתה כנוס את כל הנמצאים בשושן וצומו וכו' לעומת האכילה ושתיה ההיא:

והנה ראוי לשום לב כי אחר אומרו וצומו מי לא ידע שלא יאכלו ולא ישתו. וכן אומרו גם אני וכו' היה לו לומר נצום ולא אצום לשון יחיד. וכן אומרו מלת כן מיותרת. וכן אומרו כאשר אבדתי אבדתי מה ענינו ולמה הוכפל לפי הפשט זולת מאמרי רבותינו ז"ל (מגילה טו א). אך הנה אמרה, הנה המצאה גדולה לשתשמע התפלה היא להתפלל איש בעד רעהו כמו שאמרו ז"ל (בבא קמא צב א) כי המתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה, הנה תשועתי בבואי אל המלך אשר לא כדת ותשועתכם לאשר שתיתם אשר לא כדת באים כאחד שהיא בבואי לפני המלך שצריך למצוא חן להחיותני ולהחיות אתכם, ולא יצדק בזה להיות אחת משתי הכתות נענה תחלה, על כן צומו עלי ואני עליכם באופן נהיה נענים כאחד וזהו אומרו וצומו עלי. וגם אני ונערותי אצום כן כלומר כן ככם, הנה שכאשר אתם צמים עלי גם אני עליכם, וזהו אומרו אצום כן ולא אמרה נצום, כי נערותיה לא ידעו בחינה זו לצום כן, ומה גם אם לא מישראל היו כי אם שיתענו על דעתה והיא המכוונת לכך, על כן אמרה אצום כן לשון יחיד:
והנה מהנראה מרבותינו ז"ל (רש"י מגילה טו א ד"ה יו"ט) כי היו הצומות י"ד וט"ו וט"ז, ויתכן אמרה וצומו עלי לומר צומו מיד היום יום י"ג שהוא שיפסיקו מבעוד יום ואחר כך ואל תאכלו וכו' שלשת ימים, ואפשר לפי זה כי לא אמרה שיצומו עליה רק מה שהתחילו בי"ג מבעוד יום, וזהו וצומו עלי ואחר כך על עצמכם ואל תאכלו וכו' לעומת הסעודה כי בא לפי חשבון כאשר נבאר לפנים בס"ד. ולמה כי שתי עבירות היו בסעודה כנזכר למעלה אחת האכילה שנית השתיה, והנה השתיה היתה חמורה משתי בחינות, אחת שיש בה צד מעבודה זרה כי היה יין נסיכם, שנית שהיה ברצון כי בשתיה להיות כדת אין אונס שאם יאמר איש ישראל שדתו תמנענו אין אונס, באופן כי היו כל שתויי יין מזידין, מה שאין כן באכילה. על כן צותה להתענות כנגד המשתה, ולכוין באכילה לחוד ובשתיה לחוד, כי במה שלא יאכלו יכוונו כנגד אשר אכלו בסעודה, ואשר לא ישתו יכוונו לעומת אשר שתו. ועל היות ביין בחינת זדון ורצון כי נאמר בו כדת אין אונס והם עברו על דת ועשו אשר לא כדת על כן ואני אבוא אל המלך אשר לא כדת וארגיש אימת מות לכפר בעדכם ולא אשים לב על מה שאני מסתכנת בבואי לפניו, עם היות כי אשר לא יקרא ויבא אחת דתו להמית, כי הלא גם כי ימיתני המלך אינני מפסדת בהליכה, כי הלא גם כי אשיבה רגלי ולא אלך מתה אנכי כדברך כי אם החרש וכו' ריוח וכו' ואת ובית אביך תאבדו, ואם כן כאשר אבדתי אם אמנע מלכת אבדתי בלכתי, ועל כן טוב הוא ללכת כי זכות תחשב לי:
עוד אפשר באומרה וכאשר אבדתי אבדתי כי הנה אמרו רבותינו ז"ל (שיר השירים רבה ז ח) כי חנניה משאל ועזריה כשגזר נבוכדנצר יפלון ויסגדון (דניאל ג ה) הלכו אל יחזקאל ידרוש בעדם אל השם אם יצילם ולא שמע ה' אליהם, והוא כי רצה לזכותם שיערו למות נפשם ולא יעשו על ידי הבטחה, וכן אמרו והן לא ידיע להוי וכו' לומר אלהינו יכול לשזבותנא וכו' (שם ג יז - יח), אך לא על מנת כך אנו עושים כי והן שלא יצילנו ידיע להוי לך וכו' כי על דעת מות על קדוש ה' אנו באים, ועל דרך זה אמרה אסתר וצומו עלי וכו' ולא שאסמוך על זה שיעשה לי נס ולא ימיתני המלך, כי אם גם על מנת למות אני עושה כי כל ישעי וכל חפץ הוא על ישראל אם אוכל לרפא להם, כי ואני איני חוששת על עצמי כאשר אבדתי קצת מקדושת נפשי בהיותי נתאוה לערל אבדתי גופי אם ימיתני שעל דעת כן אני באה:
ובמה שכתבנו למעלה כי היו שני גואלים על שני גופי עבירות שהיו ביד ישראל עון הסעודה ועון הצלם, וכל אחד משניהם היתה זכותם מגינה על אחד מהנה ושמרדכי היה מגין על הסעודה ואסתר על הצלם כמאמרם ז"ל (חולין קלט ב) מנין לאסתר מן התורה שנאמר ואנכי הסתר אסתיר פני וכו' כי פנה אל אלהים אחרים ועל כן היה לה ההסתר פנים שהסתכנה, ובזה אפשר כי על דבר הסעודה הנוגע אל מרדכי אמרה לך כנוס וכו' וצומו לעומת אשר אכלו ושתו, וגם אני אעזור כי אבוא אל המלך אשר לא כדת כנגד והשתיה כדת, ועל דבר הצלם לא אחוש אם ימיתוני אם יהיה לי הסתר פנים כי כאשר אבדתי וכו'. ואחשוב רמז לזה כי תיבות אבוא אל המלך אשר לא כדת עולה במספר קטן כתיבות במשתה אחשורוש במספר קטן עם כוללות התיבות. ותיבות וכאשר אבדתי אבדתי עולה במספר קטן עם הכולל כתיבות עון הצלם במספר קטן. ועוד נכתוב לפנים בס"ד על דבר היות הצומות שלשת ימים וגם היותה לילה ויום כענין משתה אסתר: