פרקי דרבי אליעזר פרק נ

<< · פרקי דרבי אליעזר · פרק נ · >>

(אסתר ב, ה): "איש יהודי היה בשושן הבירה" , ר' שמעיא אומר וכי לא היה בשושן הבירה יהודי אלא מרדכי בלבד, והא כתיב והיהודים אשר בשושן אם כן היו יהודים בשושן זולת מרדכי, אלא שהיה בן אבות אבטינאס שהיה מזרע המלוכה והיה עוסק בתורה לפי' נקרא שמו יהודי, ושמו מרדכי שהיתה תפלתו נכנסת לפני הקב"ה כריח מר דרור, בן יאיר שהיה מאיר פנים בהלכה, בן שמעי שהי"ה שיצא לקלל את דוד, בן קיש איש ימיני מזרע מימינים ומשמאילים, שנאמר ובני בנימין נושקי רומי קשת, ר' שמעון אומר בא וראה חכמתו של מרדכי שהיה יודע שבעים לשון שנ' הבאים עם זרובבל ישוע נחמיא מרדכי בלשן, והיה יושב בשער המלך לראות שלא תטמא אסתר ונערותיה בכל מאכל טמא, ושמע שני סריסי המלך מדברים בלשון כשדים ואומרים עכשו ישכב המלך על משכב הצהרים וכשיקום ויאמר תנו לי מעט מים נתן בקיתון של זהב סם המות והוא ישתה וימות, ושמע מרדכי ונכנס והגיד לאסתר המלכה, ואסתר הגידה למלך בשם מרדכי, מכאן אמרו כל האומ' דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, וכשעמד המלך משינתו אמ' לשני סריסיו הנהוגים להשקותו תנו לי מעט מים והביאו קיתון של זהב וסם המות בתוכו אמ' להם שפכו המים שפכ"ו לפני, אמרו לו אדוננו המלך הם מים ברורים טובים ויפים ולמה נשפכם לפניך, אמ' להם כך עלתה בלבי לשפכן לפני ושפכו את המים לפניו ומצא סם המות בתוכם וצוה לתלותן, שנ' ויתלו שניהם על עץ, ונתלו שניהם על עץ אחד זה אחר זה, שנ' על עץ ואין כתוב על עצים, וכל דבר שאין עושין לפני המלך היו כותבין לפניו ומניחים באחמתה של מלך וכשירצה המלך לראות מה שעברו עליו קוראין בספרים והוא יודע מה שעברו עליו, וכתבו את הדבר שהגיד מרדכי (לאסתר) על ספר, שנ' ויכתב בספר דברי הימים, ר' פנחס אומר שני עשירים עמדו בעולם אחד בישראל ואחד באומות העולם, קרח בישראל והמן באומות העולם, קרח שמצא אוצרות של זהב של יוסף והמן שלקח כל אוצרות של מלכי יהודה ואת כל אוצרות של קדשי הקדשים, וראה המלך עשרו ועשרת בניו סופרים וכותבין נוטרין לפניו, ורצה המלך לגדלו ולרוממו, שנ' גדל המלך אחשורוש את המן בן המדתא, וצוה המלך להיות כל עם ועם כורעים ומשתחוים לפניו, מה עשה המן עשה לו צלם מרוקם על בגדו ועל לבו, וכל מי שהיה משתחוה להמן משתחוה לע"ז שעשה, וראה מרדכי ולא קבל להשתחוות לע"ז, שנ' ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה, ונתמלא עליו חימה ואמר היהודים הללו שונאי אבותי היו מעולם, עכשו אומר למלך ויאבדם מן העולם, ונכנס המן לפני אחשורוש ואמ' לו אדני המלך ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים ואינם טובים לך ואינם עושים רצונך ולמלך אין שוה להניחם אם על המלך טוב קח החצי מממוני ותן לי רשות עליהם, שנ' אם על המלך טוב יכתב לאבדם, אמ' לו המלך הרי הם נתונים לך בחנם והממון שאתה נותן אלי בעבורם יהיה שלך, ורוח הקדש צווחת ואומרת כה אמר ה' חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו, ר' יוסי אומ' איסטרטלטס היה המן וכתב אגרות פתקין והפיל גורלות על המזלות לידע בין יום ליום בין חדש לחדש בין מזל למזל, שנ' הפיל פור הוא הגורל, וכתב אגרות ושלח בכל המדנות להשמיד להרוג את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים בשלשה עשר לחדש אדר ביום שלישי במזל אריה, ושמע מרדכי וקרע את בגדיו ולבש שק ואפר ויצא ברחוב העיר, שנ' ומרדכי ידע, והיה צועק ובוכה ואומ' לפני הב"ה רבון כל העולמים נשבעת לאבותינו להרבות את זרעם כככבי השמים וכחול אשר על שפת הים, ועתה נתת אותנו כצאן לטבחה, זכור לאברהם ליצחק וליעקב אשר נשבעת להם בך להרבות את זרעם כככבי השמים, שמעה אסתר ותשש כחה, שנ' ותתחלחל המלכה מאד, שלחה וקראה להתך נאמן ביתה לידע מה נעשה למרדכי, ויצא התך למרדכי ויגד לו את הדבר, ונכנס התך והגיד לאסתר, וראה המן יוצא ובא להתך והרגו, ולא מצאה אסתר איש נאמן אחר לשלוח אותו אל מרדכי, ואמרה היא בנפשה לבא אל מרדכי שנ' ותאמר אסתר להשיב אל מרדכי, אמרה לו לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים לילה ויום, ואלו הן י"ג בניסן י"ד בניסן ט"ו בניסן, אמר לה מרדכי והלא יום שלישי הוא יום ראשון של פסח, אמרה לו זקן שבישראל ואתה ראש לסנהדרין ואתה אומ' דבר זה, ואם אין ישראל לעשות הפסח למי הוא פסח, ושמע מרדכי את דבריה והודה לה מרדכי ועשה לה כל אשר צותהו, שנ' ויעבור מרדכי ויעש ככל אשר צותה עליו אסתר, מה הוא לשון ויעבור מרדכי, מלמד שעבר יום ראשון של פסח בלא אכילה ושתיה, ביום השלישי לבשה אסתר בגדי מלכות ושלחה וקראה למלך ולהמן לסעודה שעשתה בחמשה עשר בניסן, כיון שאכלו ושתו אמר המן בלבו המלך מגדל אותי והמלכה מרוממת אותי ואין גדול ממני בכל מלכותו, ושמח בלבו הרבה מאד, שנאמ' ויצא המן ביום ההוא שמח וטוב לב, בלילה ההוא נדדה שנת המלך ואותה הלילה נד כסאו של מלך מלכי המלכים הב"ה, ונדדה המלך שבארץ ועמד משינתו, שראה בחלומו להמן שנטל את הסייף להרגו ונבהל ועמד משינתו, ואמ' לבני המן שמשי וספרי כותבי ספרי המלך לקרות בספרים ולראות ולידע מה שעברו עליו, ופתחו הספרים וימצאו הדבר שהגיד מרדכי ולא היו רוצים לקרות אותה, והיו גוללין את הספרים, אמ' להם המלך קראו מה שכתוב לפניכם ולא היו רוצין לקרות, והכתובין הם נקראים לפני המלך מאליהם, שנ' ויהיו נקראים לפני המלך, ויהיו קוראין (את) [אין] כתוב כאן, אלא ויהיו נקראים, אמ' המלך לעבדיו קראו לי להמן, אמרו לו הרי הוא עומד בחוץ, אמ' המלך יבא ויכנס לפני, ובא המן לפני המלך אמ' לו המלך אני רוצה לגדל ולרומם לאיש אחד שנתן אלי החיות מה לעשות לו אמ' המן בלבו אי"ן אין חפץ המלך לעשות יקר וגדולה יותר ממני, וכל זרעו של עמלק אין מגלין הסוד בפיהם ואומרים בלבן, שנ' ויאמר המן בלבו, אמ' המן אדבר דברים שאהיה מלך כמהו, אמ' לו אם רצית לעשות יקר לאיש אשר המלך חפץ ביקרו יביאו לבוש מלכות אשר לבש בו המלך ביום שהמליכוך וסוס שרכבת בו ביום שמלכת ואת הכתר שנתן בראשך ביום שמלכת, וכעס המלך על הכתר הרבה מאד, אמ' המלך הרשע הזה לא דיו שאמ' אלי על המלבוש ועל הסוס אלא אף על הכתר שבראשי, אם כן מה הניח לי, כיון שראה המן שכעס המלך על הכתר, חזר ואמ' ונתון הלבוש והסוס על יד איש משרי המלך הפרתמים, אמ' לו המלך צא ועשה כן למרדכי, שמע המן ונבהל ואמ' לו אדני המלך הרבה מרדכי יש, אמ' לו מרדכי היהודי, אמ' לו יש יהודים הרבה, אמ' לו היושב בשער המלך, אמ' לו אדני המלך לא הייתי סבור כי אם על שר גדול היית אומ', לזה תן לו שדות וכרמים ודיו, אבל לזה מה יועיל לו, אמ' לו עשה כאשר דברת, וגם אני יכול לתת לו כל מה שגזרת, אמ' לו המל"ך אדני המלך אתן לך אחד מבני הגדולים ויעשה לו ככל מה שגזרת עלי, אמ' לו חיי ראשי ומלכותי לך נאה לעשות כן, מיד לקח המן הלבוש והסוס והלך אצל מרדכי ושאל לו בשלום, אמ' לו מרדכי אין שלום אמ' ה' לרשעים, אמ' לו המן קום לבוש פורפוריון של מלך, אמ' לו רשע אין אתה רואה כי אני לבוש שק ויושב על האפר ממה שעשית לי, אלא הוליכני לבית המרחץ ואחר כך אלבש פורפריון של מלך, מה עשתה אסתר צותה לבל יעשה מרחץ ואם יאמר המן לבעלי המרחץ להדליקו אל ישמעו לו, הלך המן בכל המרחצאות ולא מצא והדליקו בעל כרחו הוא בעצמו, ושלח לבנו הגדול לקרא את מרדכי למרדכ"ה למרדכי למרחץ, לקח מרדכי והכה אותו ברגליו, אמ' לו ולמה לא בא אביך בעצמו והלא עבד הוא לי, הלך אצל אביו ואמ' לו, הלך הוא בעצמו בעל כרחו ונכנס עמו לבית המרחץ וגלח את ראשו ויצא והלבשו אמ' עלה ורכוב על הסוס, אמ' לו מענוי הצום אין בי כח לעלות ולרכוב על הסוס, מה עשה המן השפיל את עצמו ונתן מרדכי רגלו על צוארו ועלה ורכב על הסוס, ומר"מ ומדרמי עליה חד כרעא בעא ליה בכרעא אחריתי, אמ' לו המן והלא כתוב בתורה בנפול אויבך אל תשמח, אמר לו רשע בישראל כתוב זה, אבל באומות העולם ואתה על במותימו תדרוך, ובא מרדכי אצל המלך, והוא מכריז עליו ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו, וישב לו במושב כבודו על שער המלך, והמן נדחף אל ביתו אבל וחפוי ראש על מה שאירע לו, אמרה לו זרש אשתו וכל אסטרוגולין שלו שמעת מה עשו לפרעה במצרים, אם מזרע היהודים מרדכי אשר החלות לנפול לפניו לא תוכל לו כי נפול תפול לפניו, באותה שעה באו נערי אסתר לקחו את המן אל המשתה אשר עשתה אסתר בששה עשר בניסן, כיון שאכלו ושתו אמ' לה המלך מה שאלתך אסתר המלכה ותנתן לך ומה בקשתך עד חצי המלכות ותעש, אמרה לו אדני המלך איני שואלת ממני אלא לתת לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי שבא אדם אחד וקנה אותנו להשמיד להרוג ולאבד, ואילו לעבדים ולשפחות נמכרנו אני ועמי החרשתי, אמר לה המלך ומי הוא האדם הזה ואי זה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן, אמרה לו המן הרע הזה, מיד חפו פניו, והמלך קם בחמתו ממשתה היין ונכנס בגינת הביתן, מה עשה מיכאל התחיל מקצץ נטיעות לפניו, וראה המלך כן, אמ' לו מה זה, אמ' לו אני מבניו של המן שכך צוני אבא, מיד וחמתו בערה בו, ונבער חימה על חימה, ושב מגינת הביתן, מה עשה מיכאל המלאך הגביה את המן מעל אסתר כאילו רוצה לבא עליה, אמ' המלך הרשע הזה לא דיו שקנה את אשתי להשמיד ולהרוג ולאבד אלא רוצה לבא עליה, הגם לכבוש את המלכה עמי בבית, ושמע המן את הדבר הזה ונפלו פניו, שנ' ופני המן חפו, וצוה המלך לתלותו על העץ, באותה שעה מה עשה אליהו ז"ל נדמה לחרבונא אחד מסריסי המלך, אמ' לו אדני המלך יש עץ בביתו של המן מבית קדשי הקדשים, שנ' ויבן את בית יער הלבנון ויעש את אולם העמודים חמשים אמה ארכו ושלש אמות רחבו, מיד צוה המלך לתלותו, וכתי' ויתלו את המן, לקח המלך את כל אשר להמן ונתן למרדכי ולאסתר, לקיים מה שנ' וביתיה נוולי יתעבד על דנא, וצוה המלך ואמ' כתבו על היהודים כתוב בעיניכם בשם המלך, וכתבו וחתמו אגרות פתקים ושלחו בכל המדינות להשמיד להרוג ולאבד את כל שונאי היהודים בשלשה עשר לחדש אדר ביום השלישי במזל אריה, מה הארי הזה מלך על כל החיות וכל מקום שהוא רוצה הוא הופך את פניו, והוא חשב והפך להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים נהפוך הוא על שונאיהם, שנ' ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם, ר' אליעזר אומ' ארבעים בנים היו לו להמן עשרה כותבי המלך ושלשים מושלים בכל המדינות, שנ' ואת עשרת בני המן תלו, וכלם נתלו על עץ אביהם, שנ' עשרת בני המן תלו על העץ, וכתיב אחר אומ' ואת עשרת בני המן תלו (על העץ) ר' פנחס אומ' מלך מרדכי, שנ' ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור וכו', מה המלך לובש פורפריא, [כך מרדכי], שנ' ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור, מה המלך עטרה כלולה בראשו, כך מרדכי, שנ' ועטרת זהב גדולה, מה המלך אימתו על כל הארץ, כך מרדכי, שנ' כי נפל פחד מרדכי עליהם, מה המלך שמעו הולך בכל הארץ, כך מרדכי שמעו הולך בכל הארץ, שנ' כי גדול מרדכי בבית המלך ושמעו הולך בכל המדינות, מה היתה שמעו של מרדכי כי היה אדם נכבד והיה עומד בצד המלך ואסתר המלכה היתה יושבת בצד האחר, כי מרדכי היה איש טוב ומבקש שלום, שנ' כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגדול ליהודים ורצוי לרוב אחיו דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו, ועליו הכתוב אומר שמור תם וראה ישר כי אחרית לאיש שלום.

פירושים

פר אחד

ביום הג' במזל אריה. לעורר על מה נחרב בית המקדש במזל אריה, וממילא יזכרו עונותיהן של ישראל שגרמו להחריב הביהמ"ק שנקרא אריה. ולהלאן מזה מבואר טעם אחר לטובת ישראל.

ומ"ש שכך ציוני שאבוא. צ"ל ציוני אבא.

ושמו מרדכי שהיתה תפלתו נכנסת לפני הקדוש ברוך הוא כמר דכי ערב ן' יאיר שהיה מאיר פנים בהלכה. יובן עם מ"ש המדרש תנחומא סדר אמור [כג] דע"י שעוסק בתורה תפלתו נשמעת, וכן הבאתי בקונטרסי עתרת החיים סימן ח"ן אות ע"ב דאפילו ביחיד נשמעת ופיהו פתוח לפני המקום לתפלה ע"ש ממאמרי חז"ל, וזהו שכיוין המאמר הכא.

רש"א בא וראה חכמתו של מרדכי שהיה יודע בע' לשונות והיה שמו בלשן. החכמה נפלאה שלא היה מראה עצמו שיודע חוץ מלשון אחד, דלכך ירגיש בין שומרי הסף ושאר דברים, וקרא שמו בלשן נוטריקון בל'י לשון ואינו בלול אלא בל', ובכונה מכוונת קבע שמו זה והיינו החכמה שעשה. ופי' זה הוא עפ"י מ"ש מוה"ר ולע"א ולא עוד אלא שם ע"ש הדברים בארוכה.

ליכנס עמו לבית המרחץ וגלח ראשו. יפה דרש אחד מתלמידי הישיבה החכם השלם והכולל עצו"ר ונז"י כמהר"ר חיים מיכאל איסטרוגו נר"ו במאמר מד"ר ותרגום יונתן מגילת אסתר בזה שנתרצה מרדכי להסתפר ע"י גוי ושונאו, ופירש המאמר בכמה חילוקי דינים ארכ'א בחיי'ם. ושוב נדפס ספר ולע"א [ןלא עוד אלא] וראיתי למוה"ר בדף קי"ב ע"א שנכנס בחקירה זו ותי' בב' פנים יע"ש. ו

באומרו למה לא בא אביך בעצמו והלא הוא עבד שלי. נראה לפרש דהמן לא רצה לילך אחריו לבית המרחץ שלא יחזיקנו לעבד, כדאיתא בכתובות [צו א] כל המלאכות שהעבד עושה לרבו תלמיד עושה לרבו חוץ מהתרת מנעל ולהוליך כליו לבית המרחץ ולגוררו ולסוכו ע"ש. ובספר באר שבע דע"א ע"ב, ולכן בתחילה לבנו הכה אותו ברגלו לרמוז לו על התרת מנעל דאתה ואביך חד הוא, ולמה לא בא אביך בעצמו לאשתמוטי שלא יהא נראה לעבד, והלא הוא עבד שלי וחייב לשמשני מן הדין.

אל המשתה אשר עשתה אסתר בשבעה עשר בניסן. בכל הדפוסים לא הדפיסו בר"ת והוא חידוש איך נפל טעות כזה דצ"ל ט"ז בניסן.