מלבי"ם על אסתר ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · מלבי"ם על אסתר · ד · >>

{א} השאלות:

מהו הרבותא שמרדכי ידע, הלא היה הדת גלוי לכל העמים, ואם שידע מן פרשת הכסף זה אין נפקא מינה לגוף הענין אחר שראה שנחרצה הגזרה,
למה יצא לצעוק ברחובות קריה, וזה מדרך הסכלים, הלוא היה לו לבקש עצות בחכמה, לא להרעיש עיר ומלואה :

ומרדכי, יושב בשמים ישחק, ועם כל המחשבות שחשב שיישאר הדבר בסוד, נודע הדבר למרדכי ע"י השגחת ה' וידע כל הדברים שעברו בינו ובין המלך, וכן איך רימה את המלך וכל עלילותיו ותחבולותיו, ובזה הכין את עצמו לשני דברים, א. שקרע את בגדיו וילבש שק ואפר לתשובה ותפילה, להפיק רצון מאשר בידו לב מלכים, ואח"כ לאמצעיים טבעיים, והיתה עצתו הראשונה שלא יהיה הדבר בסוד, רק שיוודע בין לגויי הארצות ובין להמלך, כי על ידי כך יעמדו מליצים להשבית הדבר, ולכן יצא ברחובות קריה וזעק לאסוף אליו המונים שיתפרסם הדבר :

{ב} השאלות:

למה בא עד שער המלך :

ויבא, אח"כ בא לפני שער המלך כדי שיוודע הדבר בחצר המלך אם לאסתר אם להמלך עצמו, כי אין לבא, יש בזה ב' כונות, א. שמצד זה לא נכנס פנימה, ב. שמצד זה היה דבר מחודש במה שעמד בשק לפני השער שאין רגילים ללכת בשק גם באותו המקום ויתפרסם בחצר המלך :

{ג} השאלות:

פסוק זה הלא מקומו למעלה אחר הרצים יצאו דחופים, כי ע"י הרצים נודע לכל,
למה לא אמר פה ובכל עיר ועיר כמ"ש להלן (ח' י"ז)
ולמה כפל דבר המלך ודתו :

ובכל, הנה קודם שפרסם מרדכי הדבר לא ידע מזה איש, אבל אחר שהרעיש מרדכי עיר ומלואה, נתפשט הדבר איש מפי איש למקומות פרטיים בכל מדינה, כי לא נודע הדבר לשום אדם זולת ע"י צעקת מרדכי (כי האגרות הנשלחים היו חתומים) ועל זה אמר דבר המלך ודתו מגיע, רצה לומר במקום אשר נודע גם הדת שהוא מה שהיה כתוב בהאיגרות החתומים. ועל כן לא נאמר פה בכל עיר ועיר כי לא הגיע הדבר לכל המקומות רק לעיר אחת במדינה אבל גדול ליהודים תשובה ותפילה ואבלות :

{ד} השאלות:

אחר ששלחה שילבש בגדים פשיטא שיסיר שקו :

ותבואנה, ע"י שבא מרדכי בשער המלך, ותשלח רצתה לשמוע הדבר מפי מרדכי מה זאת, ותשלח בגדים שילבש על השק באופן שיסיר שקו מעליו שלא יהיה על בגדיו רק תחת בגדיו ויוכל לכנוס בשער המלך, ולא קבל כי לא רצה להפסיק רגע מתחנונים, שזה כעוזב בטחונו מה' וסומך על עזרת בשר :

{ה} השאלות:

למה בחרה בהתך
ואשר העמיד לפניה מיותר,
לשון ותצוהו על מרדכי אינו מדוקדק, כי ציווי הנקשר עם 'על' מורה שאיש אחד ישגיח או יהיה ממונה על דבר אחר והיה לו לומר ותשלחהו אל מרדכי,
ומהו הכפל מה זה ועל מה זה :

ותקרא, אחר שהבינה שיש בזה סוד כמוס, שלחה להתך שהיה אצלה נאמן רוח מכסה דבר, כי הוא מסריסי המלך אשר העמיד לפניה ביחוד ואיש סודה, ויען שלא ידעה אם יאמין לו מרדכי לחשוף מסתוריו לפניו, לכן ותצוהו על מרדכי, היינו שיחקור מן הצד סיבת הדבר, וצותה ג"כ שיחקור מה זה ועל מה זה, כדרך הרופא האומן הבא לרפאות החולי שחוקר מהות החולי, וגם הסיבה שבעבורה באה החולי, ר"ל הרעה בעצמה וגם סיבתה, כי א"א להסיר המסובב אם לא בהסתלק הסיבה תחלה. וכ"פ מהר"א אשכנזי :

{ו} רחוב העיר, לחקור הדבר :

{ז} השאלות:

מהו את כל אשר קרהו, הלא הוא מקרה הכלל כולו
ומה ענין פרשת הכסף, היה לו לומר 'הכסף' :

את כל אשר קרהו, תחלה הגיד לו הסיבה, שהוא היה המסבב לזה ע"י שלא השתחוה להמן, וגם הגיד פרשת הכסף, ר"ל שבהכסף הזה שאמר לשקול, היו בו שני פירושים, כי לפני אחשורוש אמר שעושי המלאכה יתנו העשרת אלפים ככר כסף, והיה אחשורוש מדמה שהוא בעבור השמחה שיהיה להם בדבר הזה יתנדבו רכוש לאוצר המלך. והמן כוון באמת שמן השלל והמלקוח שמגיע ממנו מכס למלך, יהיה עשרת אלפים סך המכס, באופן שרימה את אחשורוש :

{ח} השאלות:

אם היה זה פתשגן הכתב שהיה גלוי לכל העמים, הלוא שם לא נזכר להשמידם, ואם היה מן הספרים שהגיעו ליד שרי המדינות איך הגיע כתב זה למרדכי.
אחר שאומר להראות את אסתר למה אומר להגיד, הלא אחר שתראה אין צריך להגיד עוד :

ואת פתשגן, הדת היא הספרים החתומים שבם היה כתוב להשמידם, וספרי הדת האלה לא היו ביד מרדכי כי היו מונחים חתומים תחת יד פחת שושן, רק הפתשגן היה בידו שניתן בגלוי להיות עתידים, ומלת להשמידם מוסב אל הדת, ר"ל מן הדת אשר נתן בשושן להשמידם, שהוא הספרים החתומים, נתן לו פתשגן הכתב להראות את אסתר שכבר נעשה בהכרח איזה דבר אחר שכתוב בפתשגן שיהיו עתידים למלחמה ליום נכון, ולהגיד לה ר"ל ע"פ הסימן הזה יוכל להגיד לה בעל פה, כי כוונת הפתשגן הוא שיהיו עתידים להשמיד את היהודים, ועל ידי כן לצוות עליה לבא אל המלך להציל שארית ישראל :

{י} השאלות:

ותאמר ותצוהו, כפל ללא צורך :

ותאמר, אסתר יראה לשלוח התך שנית אל מרדכי פן יכירו בו אנשי המן שהולך ושב בשליחות מן מרדכי לאסתר, וע"כ אמרה להתך ותצוהו שיראה להגיע הדברים אל מרדכי ע"י שליח אחר :

{יא} השאלות:

למה פרטה ביחוד עבדי המלך ועם המלך
מהו אחת דתו, היה לו לומר 'יומת',
השאלה היותר נפלאה איך לא חרפה נפשה למות בשמעה אבדן כלל ישראל,
מ"ש ואני לא נקראתי הוא תפל מבלי מלח ודברי מותר :

כל עבדי, השיבה לו שתי טענות,

טענה אחת כי אם תיכנס עתה תהיה בספק סכנה, וגם לא תגיע למחוז חפצה לבקש בעד עמה, א. כי כל עבדי המלך יודעים, ולא יהיה תירוץ שלא ידעה דת המלך שהנכנס שלא ברשות חייב מיתה, ב. כי כל עם מדינות המלך יודעים, ובזה אף שירצה למחול על חטאה לא יוכל, אחר שהוא חטא פרהסיא כמו שהיה בושתי. ולא תאמר שהגזרה אינה כוללת את כל הנכנסים לזאת אמר אשר כל איש ואשה מבלי הבדל יהיה מה שיהיה, וכן בל תאמר שהגזירה אינה רק על הנכנס שלא לצורך, אבל הנכנס לצורך דבר גדול כדבר הזה להציל עם לקוחים למות, לא יומת, לז"א אשר יבא אל המלך אשר רק לא יקרא כל שלא יקרא אין הבדל בדינו, רק אחת דתו להמית, ר"ל בין שיהיה הנכנס ראוי לנשיאת פנים או לא, ובין שיהיה עסקו נחוץ או לא, אין הבדל בדתם וכולם חייבים מיתה, ממילא הנכנס שלא ברשות הנהו בן מות תיכף, לבד מאשר יושיט לו המלך את שרביט הזהב מכפר עונו וחיה, ובכל זאת הלא כבר נתחייב מיתה רק המלך עשה עמו חסד, ומעתה אם אכנוס שלא ברשות אף שימחול לי המלך, די שאציל את נפשי ולא אוכל לבקש עוד בעד אחרים, וזאת הטענה האחת.

טענה הב', כי להציל לקוחים למות צריך לנסות כל האמצעים אף היותר רחוקים אולי ישלח ה' ע"י עזרו מקדש, אבל כל זה אם אין דרך היותר קרוב להצלה, אבל כשיש דרך היותר בטוח הלא צריך לתפוס הדרך היותר נכון, ועל זה אמר אחר שאני לא נקראתי לבא אל המלך זה שלשים יום, הלא ודאי בימים אחדים יקרא אותי, ואז יהיה יותר בקל לבקש בעד העם, וטוב יותר להמתין עד שאקרא :

{יב} השאלות:

ויגידו מי הם המגידים, ודברי חז"ל ידועים :

ויגידו, השלוחים ששלח התך :

{יג} השאלות:

בנפשך מיותר :

אל תדמי, הודיע לה בשליחות הזה כמה פנות יקרות :

א. כל שאנו רואים דבר היוצא מן הרגילות והטבע צריכים אנו לשית על לב כי ה' עשהו להיות זה אמצעי אצלו לאיזה תכלית השגחיי, וסיבה לאיזה מסובב, ועפ"ז אחר שהצלחת אסתר שתעלה משפל מצבה אל בית המלכות הוא רחוק מן הענין הרגיל, בהכרח היה בדבר ה' לאיזו תכלית, ואחר שראינו שאז קרה לישראל הצרה הכוללת, מבואר כי הזמינה ה' לרפאות על ידה שבר עמו,

ב. לכל צרה הבאה על ישראל יש עת מוגבל וזמן ויום הכסה מוכן לתשועה ע"י ההכנות והסיבות שהכין לישועה, ואם לא יוושעו ע"י סיבה אחת, בהכרח יעמיד להם ה' סיבה אחרת להצלתם כי לא יטוש ה' את עמו,

ג. כל דבר שאין מציאותו בעבור עצמו רק בעבור דבר אחר, מציאותו וקיומו תלוי בדבר ההוא אשר בעבורו הוא נמצא, כמשל הבונה גינת החורף לגדל נטעים וצמחים שיתנו פריים בחורף כבקיץ, הנה לא יהיה מציאות הבנין ההוא רק בעבור הגידול של החורף, ואם יסכים בדעתו שיניח לגדל הצמחים האלה בקיץ, אז ממילא יהרוס את הבנין, כי בקיץ יש סיבות אחרות המועילים אל הגידול ע"י חום השמש והאויר וא"צ לתנור וחמום אשיי, ע"פ זאת חיוה לאסתר דעת, כי אחר שכל מציאותה במעלה הזו להיות בבית מלכות, אינה בעבור עצמה רק בעבור הצלת היהודים, ובע"כ הזמין ה' גם סיבות אחרות רחוקות שבאם תפשע אסתר ותחשוך מלהציל עם ה' יצילם ע"י הסיבות האחרות, ממילא צריך לה לחשוב כי מציאותה בגדולה וכבוד הוא רק בעבור שיהיה על ידה ההצלה בעת ההיא המוגבל שהיא עתה, ואם תעבור העת ההיא ולא תתאזר חיל להציל, בין כך יגיעו הסיבות האחרות, כי לא יעזוב ה' נחלתו ביד אשה אחת שיש לה בחירה לטוב ורע, ובהכרח יש עוד סיבות ואז לא יצטרך לך אחר שכבר הגיעה הישועה ממקום אחר, וזהו שאמר אל תדמי בנפשך להמלט בית המלך, ור"ל אל תחשבי כי מה שאת בית המלך הוא דבר התלוי בנפשך ושמציאת גדולתך היא בשביל עצמך, לא בשביל היהודים והצלתם, עד שתחשבי שאת היא העיקר והצלת היהודים יימשך ממך במקרה, כי נהפוך הוא, שהעיקר הוא הצלת היהודים ומן הצלתם נמשך גדולתך כמ"ש בהקדמה א', ועל זה אמר בנפשך :

{יד} השאלות:

מהו בעת הזאת,
וביחוד מה מיהר עליה הלא עוד חזון למועד ובתוך כך תקרא אל המלך,
ומה שאמר אם לעת כזאת אין לו ביאור :

כי אם, ומזה המשיך אחר שמציאותה בבית המלך הוא רק שתהיה סיבה לתשועת ישראל, ובהכרח לא עליה לבד תמך כל הצלתם, רק אם תתרשל בהכרח יקומו ויגיעו הסיבות האחרות לתשועה, ועל זה אמר כי אם החרש תחרישי בעת הזאת רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר, כמ"ש בהקדמה ב', וממילא את ובית אביך תאבדו, אחר שמציאותך במעלה הזאת יהיה אז לבטלה כמ"ש בהקדמה ג', ובאר הדבר ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות, ר"ל בל תחשבי כי תהיי להם עזר לתשועתם אחר ימים אחדים, שתהיי קרואה מן המלך, כי יוכל להיות שאותך לא הזמין ה' רק לעת הזאת שעל ידך תהיה תשועתם היום, ואם תמתיני עד למחר עבר זמנך, כי על מחר הזמין ה' סיבות אחרות, כמשל של בית החורף שאינו צריך בזמן הקיץ, שכבר הוכנו סיבות אחרות לגידול הצמחים, ותאבדי אחר שתהיה מציאותך בגדולה לבטלה :

{טז} השאלות:

מהו וצומו עלי וכי עליה יצומו,
ומה זה כאשר אבדתי אבדתי, איך נאבדה עד הנה :

לך כנוס, אחר שהבטיחה מרדכי שבין כך וכך ישראל יוושע בה', ולא ירויחו ממנה רק שעל ידה תוקדם התשועה, נתרצית ללכת אחר שבטח לבה שגם אם תיהרג לא תאבד תקוה ויוושעו ע"י סיבות אחרות, על זה ביקשה שעכ"פ יצומו עליה ויבקשו עליה רחמים, ובזה תבוא אל המלך גם נגד דת המלך, וכאשר אבדתי ויהרגני המלך ע"י שאעבור מצוותיו, הלוא לא יהיה נזק כולל רק אבדתי אני לבדי, ורווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר :

{יז} ויעבור בכל רחובות היהודים וגזר תענית כציווי אסתר :