מ"ג אסתר ה א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


מ"ג אסתר ה · א · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות ותעמד בחצר בית המלך הפנימית נכח בית המלך והמלך יושב על כסא מלכותו בבית המלכות נכח פתח הבית

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת וַתַּעֲמֹד בַּחֲצַר בֵּית הַמֶּלֶךְ הַפְּנִימִית נֹכַח בֵּית הַמֶּלֶךְ וְהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ בְּבֵית הַמַּלְכוּת נֹכַח פֶּתַח הַבָּיִת.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיְהִ֣י ׀ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֗י וַתִּלְבַּ֤שׁ אֶסְתֵּר֙ מַלְכ֔וּת וַֽתַּעֲמֹ֞ד בַּחֲצַ֤ר בֵּית־הַמֶּ֙לֶךְ֙ הַפְּנִימִ֔ית נֹ֖כַח בֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וְ֠הַמֶּ֠לֶךְ יוֹשֵׁ֞ב עַל־כִּסֵּ֤א מַלְכוּתוֹ֙ בְּבֵ֣ית הַמַּלְכ֔וּת נֹ֖כַח פֶּ֥תַח הַבָּֽיִת׃

תרגום

תרגום אחד (כל הפרק)

והוה ביומא תליתאה דפסחא ולבשת אסתר לבושי מלכותא ושרת עלה רוח קודשא וקמת וצליאת בדרת דבית מלכא גואה דמתבני לקבל בית מלכא די בירושלם ומלכא הוה יתיב על כורסי מלכותיה בבית מלכותא ומסתכל כל קבל תרע ביתיא ענת אסתר וכן אמרת רבון דעלמא לא תמסרנני ביד ערלא הדין ולא תעבד רעות המן רשיעא מני היכמא די עבד מן ושתי דשם טעם על מלכא ופקיד למקטלה בגין דהוה צבי למסביה ית ברתיה וכד אתכנשו עולמתא לידוי דהגי הות תמן ברתיה דהמן והות צבית מן שמיא דכל יומא ויומא הות מקלקלא בריעא עצוצא ובמוי דרגלן ופומה הוה סרי לחדא ואפיקו יתה בבהילו ומינה אסתקף עלי הדא לאתנסבא ליה וכען שוי יתי לרחמין בעינוי דלא יקטלינני דיעביד צבותי ובעותי די אנא בעיא מניה ואוף אנת ברחמך סגיאין חוס על עמך ולא תמסר בנוי דיעקב בידוי דהמן בר המדתא בר עדא בר בזנאי בר אפליטוס בר דיוסוס בר פרוס בר המדן בר תליון בר אתניסומוס בר חרום חרסום בר שגר בר נגר בר פרמשתא בר ויזתא בר אגג בר סומקר בר עמלק בר אליפז בר עשו רשיעא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מלכות" - בגדי מלכות ורבותינו אמרו שלבשתה רוח הקדש כמו דאת אמר (דברי הימים א י"ב) ורוח לבשה את עמשי

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

מַלְכוּת – בִּגְדֵי מַלְכוּת. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (מגילה י"ד ע"ב): שֶׁלְּבָשַׁתָּה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (דה"א יב,יט): "וְרוּחַ לָבְשָׁה אֶת עֲמָשַׂי."

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

השאלות:

היה לו לומר בגדי מלכות.
מהו ההבדל בין בית המלך ובית המלכות :
ותלבש אסתר מלכות, המלכות לבשתה ויהי כמדה, עד שכל רואיה הכירו כי לה יאות המלוכה ע"ד (איוב כט) צדק לבשתי וילבשני : ותעמוד והמלך יושב, בית המלכות היה קרוב אל החצר ששם ישב על כסאו לשפוט את העם ולפנים ממנו היה בית המלך, שהם החדרים המזומנים לצרכו לשבת שם, ושם היה יושב תמיד בעת שלא היה עוסק בצרכי הנהגת העם, ולכן עמדה אסתר נוכח בית המלך המיוחד לו. אבל בהשגחת ה' הזדמן שהמלך ישב עתה בבית המלכות שהוא קרוב אל החצר, וגם הזדמן שהעמיד את הכסא נוכח פתח הבית, באופן שראה אותה תיכף ומיד :

מדרש רבה (כל הפסוק)

אסתר רבה · ה · א · >>


א.    [ עריכה ]
רבי עזריה פתח (משלי כג, לא): "אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם כִּי יִתֵּן בַּכּוֹס עֵינוֹ יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים".

אמר רבי עזריה: "אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם" - כי יתאו לדם נדה ולדם זיבה. "כִּי יִתֵּן בַּכּוֹס עֵינוֹ" - בכיס כתיב, לשון נקי, היך מה דאת אמר (שם א, יד) "כיס אחד יהיה לכלנו". "יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים" - סוף שאשתו אומרת לו כשושנה אדומה ראיתי והוא אינו פורש ממנה. אמר רבי אסי: אם תלמיד חכם הוא - סוף שהוא מטמא את הטהור ומטהר את הטמא.


ד"א "אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם" ודאי מסמיק ליה "כִּי יִתֵּן בַּכּוֹס עֵינוֹ" הוא נותן עיניו בכוס וחנוני נותן עיניו בכיס "יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים" סוף עביד ביתיה מישרא אמר מה דהדין קיתונא דנחשא עביד קיתונא דחספא עביד ומזבין ליה ושתי חמרא בטימיתיה ומה דא קידרא דנחשא עביד קידרא דחספא עביד ומזבין ליה ושתי חמרא בטימיתיה ר' יצחק בר רדיפה אמר בשם ר' אמי סוף שמוכר כל כלי ביתו ושותה בהם יין א"ר אחא מעשה באדם אחד שהיה מוכר כל כלי ביתו ושותה בהם יין אמרי בנוי לית הדין אבונן שביק לן כלום מה עשו אשקוניה ושקלוניה וטענוניה ויהבוניה בחד בית עלם עברין שפאין שנאון בתרע בית עלמא ושמעון אנגריא במדינתא פרקון טועניהון בגו בית עלמא ההוא אמרין ניזל וניחמי מה קלא במדינתא איתער ההוא סבא משינתיה חמא זיקא יהיבא לעיל מן ראשיה שרא יתיה ויהביה בפומיה ושתי שתי עד דניים שינתיה לבתר תלתא יומין אמרין בניה לית אנן אזלינן וחזינן מה ההוא אבונן עביד אזלון ואשכחוניה והא זיקא יהיב בפומיה אמרי אף הכא לא שביק לך ברייך הואיל והוא לך מן שמיא לית אנן ידעין מה נעבד לך עבדי ביניהון תקנה כל חד וחד הוה משקה לי' יומא.
כתיב (לד): "וְהָיִיתָ כְּשֹׁכֵב בְּלֶב יָם וּכְשֹׁכֵב בְּרֹאשׁ חִבֵּל" כהדא אילפא דדמכא בפילגוס דימא "וּכְשֹׁכֵב בְּרֹאשׁ חִבֵּל" כהדין תרנגולא דיתיב בריש חבלא אזיל ואתי אזיל ואתי כהדין קברניטא דיתיב בריש תורנא אזיל ואתי אזיל ואתי "הִכּוּנִי בַל חָלִיתִי" מחו ליה ולא מרגיש "הֲלָמוּנִי בַּל יָדָעְתִּי" טלמון ליה ולא ידע שתי שכרא חמשא קוסטין אמרין ליה עשרה קיסטין אישתית וא"ת דמיתער הוא משינתיה ואנשי ליה ת"ל "מָתַי אָקִיץ אוֹסִיף אֲבַקְשֶׁנּוּ עוֹד"
(כט): "לְמִי אוֹי לְמִי אֲבוֹי" רב הונא אמר למי שאינו עמל בתורה "לְמִי מִדְיָנִים" למי דינין "לְמִי שִׂיחַ" למי פיטטין "לְמִי פְּצָעִים חִנָּם" למי פדעין דמגן (ל): "לַמְאַחֲרִים עַל הַיָּיִן" עובדא הוה בחד בר נש דהוה אליף למשתי תרי עשר קיסטין דחמר בכל יום יומא חד אישתי חד עשר קיסטין דמך ולא אתא שינתא קם בחשוכא אזל לבי קפילא אמר ליה זבון לי חד קיסטא א"ל לא פתחנא לך דהיא חשיכא וצרי לי מן נטוריא תלא עייניה וחזא נוקבא בתרעא א"ל הב לה מיניה בהדין נוקבא את מפני מלגיו ואנא שתי מלבר עבד ליה כן אשתי ודמך קדם תרעא עברון עליה נטוריא סבורניה דהוא גנב מחיוניה ופדעוניה וקרו עליה "לְמִי פְּצָעִים חִנָּם" למאן פדעין דמגן "לְמִי חַכְלִלוּת עֵינָיִם" למאן שמשין דעיינין כל אלה למי "לַמְאַחֲרִים עַל הַיַּיִן" זה שנכנס לבי קפילא קדמאי ונפק בתראי לבאים לחקור ממסך מן דשמע הן אית ליה חמרא טבא רדיף בתריה מה כתיב בו בסוף "אַחֲרִיתוֹ כְּנָחָשׁ יֶשְׁךָ וּכְצִפְעֹנִי יַפְרִשׁ" מה צפעון זה מפריש בין מיתה לחיים כך הפריש היין בין אדם לחוה דא"ר יהודה בר' אלעאי אותו העץ שאכל ממנו אדם הראשון ענבים היו הה"ד (דברים לב, לב): "ענבימו ענבי ראש אשכלות מרורות למו" הללו הביאו מרורות לעולם.
ד"א (לב): "וּכְצִפְעֹנִי יַפְרִשׁ" מה צפעון זה מפריש בין מיתה לחיים כך הפריש היין בין נח לבניו לעבדות הה"ד (בראשית ט, כא): "וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה" שמתוך כך אמר "ארור כנען"
ד"א "וּכְצִפְעֹנִי יַפְרִשׁ" מה צפעוני זה מפריש בין מיתה לחיים כך הפריש היין בין לוט לבנותיו לממזרות הה"ד (שם יט, לא) "ותשקן את אביהן יין בלילה הוא" שמתוך כך "ותהרין שתי בנות לוט מאביהן"
ד"א "וּכְצִפְעֹנִי יַפְרִשׁ" מה צפעוני זה מפריש בין מיתה לחיים כך הפריש היין בין אהרן לבניו למיתה דתני ר"ש אומר לא מתו בני אהרן אלא שנכנסו שתויי יין לאהל מועד רבי פנחס בשם רבי לוי אמר משל למלך שהיה לו בן בית נאמן מצאו עומד על פתח הבית והתיז את ראשו בשתיקה ומינה בן בית אחר תחתיו ואין אנו יודעין מפני מה הרג את הראשון אלא ממה שצוה את השני ואמר לו אל תכנס בפתח הבית אנו יודעים שמתוך כך הרג לראשון כך (ויקרא י, ב): "ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם" אין אנו יודעין מפני מה מתו אלא ממה שמצוה את אהרן וא"ל (שם, ט) "יין ושכר אל תשת" אנו יודעין מתוך כך שלא מתו אלא מפני היין.
ד"א "וּכְצִפְעֹנִי יַפְרִשׁ" מה צפעון זה מפריש בין מיתה לחיים כך הפריש היין בין עשרת השבטים לשבט יהודה ובנימין לגלות הה"ד (ישעיה ה, יא): "הוי משכימי בבקר שכר ירדפו מאחרי בנשף יין ידליקם" שמתוך כך "לכן גלה עמי מבלי דעת".
ד"א "וּכְצִפְעֹנִי יַפְרִשׁ" מה צפעון זה מפריש בין מיתה לחיים כך הפריש היין לשבט יהודה ושבט בנימן לגלות הה"ד (שם כח, ז) "וגם אלה ביין שגו ובשכר תעו אלה" וגם אלה.
ד"א "וּכְצִפְעֹנִי יַפְרִשׁ" מה צפעון זה מפריש בין מיתה לחיים כך הפריש היין בין מלכות למלכות להריגה הה"ד (דניאל ה, ב): "בלשאצר אמר בטעם חמרא" שמתוך כך אמר (שם, ל) "בה בליליא קטיל בלשאצר מלכא כשדיא".
ד"א "וּכְצִפְעֹנִי יַפְרִשׁ" מה צפעון זה מפריש בין מיתה לחיים כך הפריש היין בין אחשורוש לושתי להריגה הה"ד "בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי כְּטוֹב לֵב הַמֶּלֶךְ בַּיָּיִן" שמתוך כך קצף עליה והרגה:

מ"ג אסתר · ה · א · >>