אסתר רבה ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · אסתר רבה · ה · >>

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י

פרשה ה[עריכה]

אסתר רבה פרשה ה פיסקא: א ב ג ד

אסתר רבה · ה · א · >>


א.    [ עריכה ]
רבי עזריה פתח (משלי כג, לא): "אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם כִּי יִתֵּן בַּכּוֹס עֵינוֹ יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים".

אמר רבי עזריה: "אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם" - כי יתאו לדם נדה ולדם זיבה. "כִּי יִתֵּן בַּכּוֹס עֵינוֹ" - בכיס כתיב, לשון נקי, היך מה דאת אמר (שם א, יד) "כיס אחד יהיה לכלנו". "יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים" - סוף שאשתו אומרת לו כשושנה אדומה ראיתי והוא אינו פורש ממנה. אמר רבי אסי: אם תלמיד חכם הוא - סוף שהוא מטמא את הטהור ומטהר את הטמא.


ד"א "אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם" ודאי מסמיק ליה "כִּי יִתֵּן בַּכּוֹס עֵינוֹ" הוא נותן עיניו בכוס וחנוני נותן עיניו בכיס "יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים" סוף עביד ביתיה מישרא אמר מה דהדין קיתונא דנחשא עביד קיתונא דחספא עביד ומזבין ליה ושתי חמרא בטימיתיה ומה דא קידרא דנחשא עביד קידרא דחספא עביד ומזבין ליה ושתי חמרא בטימיתיה ר' יצחק בר רדיפה אמר בשם ר' אמי סוף שמוכר כל כלי ביתו ושותה בהם יין א"ר אחא מעשה באדם אחד שהיה מוכר כל כלי ביתו ושותה בהם יין אמרי בנוי לית הדין אבונן שביק לן כלום מה עשו אשקוניה ושקלוניה וטענוניה ויהבוניה בחד בית עלם עברין שפאין שנאון בתרע בית עלמא ושמעון אנגריא במדינתא פרקון טועניהון בגו בית עלמא ההוא אמרין ניזל וניחמי מה קלא במדינתא איתער ההוא סבא משינתיה חמא זיקא יהיבא לעיל מן ראשיה שרא יתיה ויהביה בפומיה ושתי שתי עד דניים שינתיה לבתר תלתא יומין אמרין בניה לית אנן אזלינן וחזינן מה ההוא אבונן עביד אזלון ואשכחוניה והא זיקא יהיב בפומיה אמרי אף הכא לא שביק לך ברייך הואיל והוא לך מן שמיא לית אנן ידעין מה נעבד לך עבדי ביניהון תקנה כל חד וחד הוה משקה לי' יומא.
כתיב (לד): "וְהָיִיתָ כְּשֹׁכֵב בְּלֶב יָם וּכְשֹׁכֵב בְּרֹאשׁ חִבֵּל" כהדא אילפא דדמכא בפילגוס דימא "וּכְשֹׁכֵב בְּרֹאשׁ חִבֵּל" כהדין תרנגולא דיתיב בריש חבלא אזיל ואתי אזיל ואתי כהדין קברניטא דיתיב בריש תורנא אזיל ואתי אזיל ואתי "הִכּוּנִי בַל חָלִיתִי" מחו ליה ולא מרגיש "הֲלָמוּנִי בַּל יָדָעְתִּי" טלמון ליה ולא ידע שתי שכרא חמשא קוסטין אמרין ליה עשרה קיסטין אישתית וא"ת דמיתער הוא משינתיה ואנשי ליה ת"ל "מָתַי אָקִיץ אוֹסִיף אֲבַקְשֶׁנּוּ עוֹד"
(כט): "לְמִי אוֹי לְמִי אֲבוֹי" רב הונא אמר למי שאינו עמל בתורה "לְמִי מִדְיָנִים" למי דינין "לְמִי שִׂיחַ" למי פיטטין "לְמִי פְּצָעִים חִנָּם" למי פדעין דמגן (ל): "לַמְאַחֲרִים עַל הַיָּיִן" עובדא הוה בחד בר נש דהוה אליף למשתי תרי עשר קיסטין דחמר בכל יום יומא חד אישתי חד עשר קיסטין דמך ולא אתא שינתא קם בחשוכא אזל לבי קפילא אמר ליה זבון לי חד קיסטא א"ל לא פתחנא לך דהיא חשיכא וצרי לי מן נטוריא תלא עייניה וחזא נוקבא בתרעא א"ל הב לה מיניה בהדין נוקבא את מפני מלגיו ואנא שתי מלבר עבד ליה כן אשתי ודמך קדם תרעא עברון עליה נטוריא סבורניה דהוא גנב מחיוניה ופדעוניה וקרו עליה "לְמִי פְּצָעִים חִנָּם" למאן פדעין דמגן "לְמִי חַכְלִלוּת עֵינָיִם" למאן שמשין דעיינין כל אלה למי "לַמְאַחֲרִים עַל הַיַּיִן" זה שנכנס לבי קפילא קדמאי ונפק בתראי לבאים לחקור ממסך מן דשמע הן אית ליה חמרא טבא רדיף בתריה מה כתיב בו בסוף "אַחֲרִיתוֹ כְּנָחָשׁ יֶשְׁךָ וּכְצִפְעֹנִי יַפְרִשׁ" מה צפעון זה מפריש בין מיתה לחיים כך הפריש היין בין אדם לחוה דא"ר יהודה בר' אלעאי אותו העץ שאכל ממנו אדם הראשון ענבים היו הה"ד (דברים לב, לב): "ענבימו ענבי ראש אשכלות מרורות למו" הללו הביאו מרורות לעולם.
ד"א (לב): "וּכְצִפְעֹנִי יַפְרִשׁ" מה צפעון זה מפריש בין מיתה לחיים כך הפריש היין בין נח לבניו לעבדות הה"ד (בראשית ט, כא): "וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה" שמתוך כך אמר "ארור כנען"
ד"א "וּכְצִפְעֹנִי יַפְרִשׁ" מה צפעוני זה מפריש בין מיתה לחיים כך הפריש היין בין לוט לבנותיו לממזרות הה"ד (שם יט, לא) "ותשקן את אביהן יין בלילה הוא" שמתוך כך "ותהרין שתי בנות לוט מאביהן"
ד"א "וּכְצִפְעֹנִי יַפְרִשׁ" מה צפעוני זה מפריש בין מיתה לחיים כך הפריש היין בין אהרן לבניו למיתה דתני ר"ש אומר לא מתו בני אהרן אלא שנכנסו שתויי יין לאהל מועד רבי פנחס בשם רבי לוי אמר משל למלך שהיה לו בן בית נאמן מצאו עומד על פתח הבית והתיז את ראשו בשתיקה ומינה בן בית אחר תחתיו ואין אנו יודעין מפני מה הרג את הראשון אלא ממה שצוה את השני ואמר לו אל תכנס בפתח הבית אנו יודעים שמתוך כך הרג לראשון כך (ויקרא י, ב): "ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם" אין אנו יודעין מפני מה מתו אלא ממה שמצוה את אהרן וא"ל (שם, ט) "יין ושכר אל תשת" אנו יודעין מתוך כך שלא מתו אלא מפני היין.
ד"א "וּכְצִפְעֹנִי יַפְרִשׁ" מה צפעון זה מפריש בין מיתה לחיים כך הפריש היין בין עשרת השבטים לשבט יהודה ובנימין לגלות הה"ד (ישעיה ה, יא): "הוי משכימי בבקר שכר ירדפו מאחרי בנשף יין ידליקם" שמתוך כך "לכן גלה עמי מבלי דעת".
ד"א "וּכְצִפְעֹנִי יַפְרִשׁ" מה צפעון זה מפריש בין מיתה לחיים כך הפריש היין לשבט יהודה ושבט בנימן לגלות הה"ד (שם כח, ז) "וגם אלה ביין שגו ובשכר תעו אלה" וגם אלה.
ד"א "וּכְצִפְעֹנִי יַפְרִשׁ" מה צפעון זה מפריש בין מיתה לחיים כך הפריש היין בין מלכות למלכות להריגה הה"ד (דניאל ה, ב): "בלשאצר אמר בטעם חמרא" שמתוך כך אמר (שם, ל) "בה בליליא קטיל בלשאצר מלכא כשדיא".
ד"א "וּכְצִפְעֹנִי יַפְרִשׁ" מה צפעון זה מפריש בין מיתה לחיים כך הפריש היין בין אחשורוש לושתי להריגה הה"ד "בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי כְּטוֹב לֵב הַמֶּלֶךְ בַּיָּיִן" שמתוך כך קצף עליה והרגה:

<< · אסתר רבה · ה · ב · >>


ב.    [ עריכה ]
"אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כְּשֹׁךְ חֲמַת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ", א"ר איבו בשם רבי יוסי בן זמרא כל מקום שנאמר אחר סמוך אחרי מופלג ורבנן משום ר' יוסי בן זמרא כל מקום שנאמר אחרי סמוך אחר מופלג.
"כְּשֹׁךְ חֲמַת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ" בשך אין כתיב כאן אלא כשך שכיכה שאינה שכיכה."זָכַר אֶת וַשְׁתִּי" גזירה זאת שגזר עליה שתכנס לפניו ערומה ולא נכנסה וקצף עליה והרגה מן דקטלה שרי תהי ביה (חוזר בו) למה שעשתה כהוגן "וְאֵת אֲשֶׁר נִגְזַר עָלֶיהָ" שלא כהוגן ולמה עלתה לה כך לפי שלא היתה מנחת לאחשורוש ליתן רשות לבנות בית המקדש ואומרת לו מה שהחריבו אבותי אתה מבקש לבנות "וַיֹּאמְרוּ נַעֲרֵי הַמֶּלֶךְ מְשָׁרְתָיו וְגוֹ'":

<< · אסתר רבה · ה · ג · >>


ג.    [ עריכה ]
"וְיַפְקֵד הַמֶּלֶךְ פְּקִידִים בְּכָל מְדִינוֹת מַלְכוּתוֹ" מה ראה א"ר הונא ע"י שהיו מבזות בבנות ישראל כעורות ואין כל בריה משגיח עליהם לפיכך באו לידי המספק הזה ר' חנינא בר שילקא ור' יהושע דסכנין ור' לוי בשם ר' יוחנן אמרין ישראל וגוי דרים בחצר אחד ושפה ישראל קדרתו ונגע בה הגוי אינה טמאה שפה הגוי קדרתו ונגע בה ישראל הוא אומר טמאה ואפי' נפלו לתוכה כמה שקצים ורמשים הוא אוכלה ואם ישראל עושה את שלו לתוכה הוא שוברה כך כתיב (ירמיה נ, כט): "השמיעו אל בבל רבים כל דורכי קשת וגו'" וכי כסף נטלה שתתן כסף זהב נטלה שתתן זהב (איכה ה, יא): "נשים בציון ענו" מה ת"ל אלא כך אמר הקדוש ברוך הוא אתם להוטים אחר הערוה חייכם שאני מביא עליכם אומה שאינה מבקשת מכם לא כסף ולא זהב הה"ד (ישעיה יג, יז): "הנני מעיר עליהם את מדי אשר כסף לא יחשבו וזהב לא יחפצו בו" ומה מבקשת מכם "וקשתות נערים תרטשנה ופרי בטן לא ירחמו וגו'"
[[:קטגוריה:|"אֶל יַד הֵגֶא סְרִיס הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר הַנָּשִׁים"]] מָחוּי היה והיה ממונה על הבתולות ודכוותיה "אל יד שעשגז סריס המלך שמר הפלגשים" שחוף היה והיה ממונה על הנשים:

<< · אסתר רבה · ה · ד


* קיים ביאור על פיסקה זו, לחץ על אות הפיסקה

ד.    [ עריכה ]
"וְהַנַּעֲרָה אֲשֶׁר תִּיטַב בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ וְגוֹ'" מי הגון לדבר זה? - מרדכי,

"אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי".

ודכוותיה: (שמות ב, כה): "וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים" - מי הגון לדבר זה? - משה, "ומשה היה רועה".

ודכוותיה: (ש"א ח, כב): "ויאמר שמואל אל העם לכו איש לעירו וגו'", מי הגון לדבר זה? - שאול, שנאמר (שם ט, א) "ויהי איש מבנימין ושמו קיש".

ודכוותיה: (ש"א יז, יא): "וישמע שאול וכל ישראל את דברי הפלשתי ויחתו ויראו מאד", מי הגון לדבר זה? - דוד, "ודוד בן איש אפרתי הזה".

ר' יהושע בר אבירם אמר תרתי: כתיב (שופטים ד, ג): "והוא לחץ את ישראל בחזקה", מהו בחזקה? אמר רבי יצחק: בחירופין ובגידופין המד"א האיך מה דאת אמר
= כמו שאתה אומר
(מלאכי ג, יג): "חזקו עלי דבריכם". מי הגון לדבר זה? - דבורה, הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (שופטים ד, ד): "ודבורה אשה נביאה אשת לפידות".

ר' יהושע בר אבירם אמר חורי: (שם י, יח) "ויאמרו העם שרי גלעד איש אל רעהו מי האיש אשר יחל להלחם בבני עמון יהיה לראש לכל יושבי גלעד", מי הגון לדבר זה? - יפתח, (שם יא, ו) "ויפתח הגלעדי היה גבור חיל".

<< · אסתר רבה · ה · >>

קישורים חיצוניים

מדרש מעוצב, באתר דעת. פרשה זו באתר דעת