קטגוריה:משלי כג כט

1. לפי הפשט, הקטע כולו מדבר בגנות היין, ומתאר שש צרות הנובעות משתיית יין מרובה (ראו למשל רלב"ג ו"דעת מקרא"):

• אוֹי הוא אסון ואבדן, כמו ב(במדבר כא כט): "אוֹי לְךָ מוֹאָב, אָבַדְתָּ עַם כְּמוֹשׁ";
• אבוי הוא "לשון צעקה ויללה" (רש"י, מצודות, דעת מקרא), כמו בלשון ימינו "אוי ואבוי!"; או מלשון אביוֹנוּת ועוני (שניהם מהשורש אבה);
• מדינים הן מריבות וקטטות, הקורות לרוב בבתי מרזח;
• שיח היא שיחה של דברי הבל, או שיחה של צער וכעס כמו ב(שמואל א א טז): "מֵרֹב שִׂיחִי וְכַעְסִי דִּבַּרְתִּי עַד הֵנָּה";
• פצעים חינם - פצעים כתוצאה ממריבות על שטות;
• חכלילות עיניים - עיניים אדומות מרוב שיכרות (מצודות) או עייפוּת לאחר לילה בפאב;
• כל הצרות הללו מגיעות לאנשים הנשארים עד מאוחר בלילה כדי לשתות יין, ומשקיעים את כל זמנם במחקרים על טיב הקוקטייל *.

2. על-דרך הדרש, הקטע ערוך כשלושה זוגות של שאלה ותשובה: "אם תשאל למי אוי? אשיב לך למי אבוי, שהוא תאוה וחשק המתאוה, מי שיש לו אבוי ותאוה, לו אוי; ואם תשאל למי מדנים? שהם דינים וטענות, אשיב לך למי שיח, גדר השיח הוא הדיבור בלי שכל רק כפי פליטת דמיונותיו, המרבה שיח מרבה מדנים וריב; ואם תשאל למי פצעים חנם? אשיב לך: למי אשר לו חכלילות עינים, ואם תשאל מי האיש אשר לו חכלילית עינים? אשיב לך: למאחרים על היין, ואחר שאחרו כל הלילה לשתות יין אז הם באים מחדש לחקר ממסך לחקור את המוזג שיודע למסוך היין היטב, וחוזרים לשתות מחדש" (מלבי"ם).

3. לפרשנות שונה לגמרי, ראו "הקבלות".

בקריאה ראשונה נראה שחכלילות עיניים היא דבר רע - היא מציינת את עיניהם האדומות של השתיינים (ראו "דקויות").

אולם, חכלילות עיניים נזכרת בברכת יעקב לשבט יהודה, (בראשית מט יב): "חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן, וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב", שם בוודאי משמעותה חיובית - עיניים לוהטות ומלאות שמחת חיים.

אז האם חכלילות עיניים טובה או רעה? כמה פירושים:

1. כשהעיניים אדומות מעייפוּת לאחר לילה ארוך של לימוד "יינה של תורה", זה שבח; אבל כשהן אדומות לאחר ליל שתיה, זה גנאי: "מה שכתוב לשבח, אינו אלא על יינה של תורה, שהוא הפלפול שלה, שמעורר את הגבורות ומאדים את העיניים. אבל מה שנזכר כאן, הוא יין דעלמא, שמאדים את העיניים לגנאי" (רמ"ד ואלי).

3. אם נתעמק יותר בפסוקים, נראה שהמילים במקומות האי-זוגיים הן בהכרח שליליות, אבל המילים במקומות הזוגיים יכולות להתפרש גם במשמעות חיובית:

• המילה אוי מתארת צרות ואסונות במקומות רבים בתנ"ך, אבל המילה אבוי לא נזכרת בשום מקום אחר. שורשה הוא אבה, וייתכן שהיא מציינת רצון ותשוקה, כמו ב(קהלת יב ה): "וְתָפֵר הָאֲבִיּוֹנָה";
• המילה מדינים נזכרת במשמעות שלילית - מריבות - במקומות רבים בספר משלי, אבל המילה שיח יכולה דווקא לציין שיחה עניינית בדברי חכמה;
• המושג פצעים חינם הוא כמובן שלילי, אבל חכלילות עיניים יכולה גם להיות חיובית, כמו בספר בראשית. וכך גם במדרש: "למי חכלילות עיניים - אם זכה אדם ושתה""כדי צרכו, הוא מתוק לחכו... מה חלב הזה מרצה דעתו של תינוק, כך היין משיב דעתו של זקן" (מדרש משלי (בובר)).
• גם בפסוק הבא, המאחרים על היין הם בוודאי טיפוסים שליליים, כמו ב(ישעיהו ה יא): "הוֹי מַשְׁכִּימֵי בַבֹּקֶר שֵׁכָר יִרְדֹּפוּ, מְאַחֲרֵי בַנֶּשֶׁף יַיִן יַדְלִיקֵם"*, אבל הבאים לחקור ממסך יכולים גם להיות טיפוסים חיוביים - חכמים הנפגשים כדי לחקור ולחדור מבעד למסך הדעת.

לפי זה, ייתכן שהקטע שלפנינו כולל שתי חידות שונות המשולבות זו בזו: חידה אחת - כפשוטה - מתארת את הנזקים שגורם היין לרוב בני האדם; אבל החידה השניה מתארת דווקא את התועלת שמביא היין לחכמים - המנהלים שיחות אל תוך הלילה על-מנת לחקור ולגלות דברים חדשים. חידה זו היא נסתרת ומוחבאת בתוך החידה השניה על-מנת שרק החכמים יבינו את משמעותה (על-פי "למי אוי למי אבוי": משלי כג, כט-לה: אזהרת חכמים כנגד שתיית יין? / יאיר זקוביץ, בתוך: מגוון דעות והשקפות על היין במקורות, בעריכת דרור כרם, בהוצאת משרד החינוך, ישראל ה'תשנ"ט).