רלב"ג על משלי כג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · רלב"ג על משלי · כג · >>

תוכן עניינים

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי תשב ללחום את מושל". והוא מזון החכמה שיזונו בו עם המושל באדם והוא השכל הנה יקרא לך מהתישבותיך לקבל החכמה שתבין את אשר לפניך:

 

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אם בעל נפש אתה". ללחום ולהזין ממזונו והוא בעל תאוות המושל בשכלו:

"ושמת". הנה תשים קוצים בגרונך ובבית הבליעה שתחנק בהם:

 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אל תתאו למטעמותיו". ואם ישנם ערבים לפניך כי מזונו הוא לחם כזבים והבלים שאין בו תועלת והשארות כלל:

 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אל תיגע להעשיר". אחר שמצאת מה שיספיק לך כי זה ימנע לך מבינתך בסבת כלוי זמנך בענין העושר בהפך המכוון מענין העושר כי המכוון בו הוא שיהיה בו עזר לאדם אל שיהיה לבו פנוי בבקשת החכמה והבינה:

 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"התעיף עיניך בו ואיננו". ומה בצע בענין העושר? הנה כמו השיעור המועט מהזמן שתוכל להגיע ראותך בו יסור העושר, כי בקלה שבסבות יסור, ימצאו סבות רבות מעבירות העושר, כי העושר בעצמו יסור "ויעשה לו כנפים לעוף" בהם מבית העשיר לזולתו כקלות "הנשר לעוף בשמים".

 

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


אחר שהזהירנו מללחם עם רב התאוה, הזהירנו שלא ילחם את לחם הכילי, ואמר "אל תלחם את לחם רע עין", שתרע עינו במה שתאכל ממנו, "ואל תתאו למטעמותיו",

 

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי כמו שער בנפשו" דבר המזון הזה, שיקשה לו מאד אכלך ממנו, ואע"פ "שיאמר בפיו אכול ושתה",

 

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


כן הלחם שאכלת ממנו יקשה לו להתערב במעיך, ויבקש לצאת דרך ההיא, "ותשחית דבריך הנעימים" שתדבר עמו על שלחנו. והנה ידמה, והוא הנכון, שקרא "רע עין" מי שיש לו עיון רע וכוזב בדעות, ולזה אמר שלא יתאווה למטעמותיו, כי אין מדרך הכילי שיעשה מטעמים. ואמר זה כי הנחותיו בהתחלות ובשרשים ערבות מאד לאיש שיערב לו ההנאות בהנאות הגוף כמו שזכרנו במה שקדם והוא מבואר שלב המזון הזה אינו עמך כי הוא כלו כזבים והבלים והוא יסבב שמה שאכלת פתך אכלת מפתך הטוב תקיאנה ותשחית דבריך הנעימים אשר גדלת על האמנתם ואמר שלחם האיש הרע העיון הוא כמו שער ופתח בנפשו שצריך שיעמוד פתוח תמיד כי מה שאחר ההתחלות ההם להיותו חולק על אלו ההתחלות והשרשים יצטרך שישיבהו תמיד אל ההתחלות ההם וידחקו להניח ענינו באופן שלא יחלוק על מה שהטביעהו והפך זה הוא בשרשים ובהתחלות אמתיות כי מה שאחר ההתחלות יעיד על אמות ההתחלות ולזה אמר כי ההתחלה הכוזבת והיא לחם רע עין היא כמו שער ופתח והנה הוא יאמר לך אכול ושתה בקניניך ההתחלה הזאת והיא תישירך אל מה שאחר ההתחלה ולב זאת ההתחלה אינו עמך להישירך אל מה שאחר ההתחלה:

 

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"באזני כסיל אל תדבר". דברי חכמה כי הוא יבזה ויגנה שכל מליך והחכמה שבהם:

 

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אל תסג גבול". הקרקעות להשענך כי אשר תעשוק מהם הקרקע הם חלושים כי הם יתומים:

 

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי גאלם חזק". כי יש להם גואל חזק ממך יריב ריבם אתך כאמרו צעק יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני:

 

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הביאה למוסר לבך". הביאך לבך לקנין המוסר והוא הפילוסופיא המדינית ואחר זה הישר אזנך לשמוע אמרי דעת החכמים הנבונים:

 

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אל תמנע מנער מוסר". מפני צעירות ימיו כי בהכאתך אותו בשבט תשמרנו שלא ימות מיתת הגוף בלא ימיו ושלא ימות החלק אשר בו שאפשר שישיג החיים הנצחיים:

 

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אתה בשבט תכנו". ותציל נפשו מההפסד והכליון והאבדון:

 

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני". המישיר אותך אל השלימות:

 

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ותעלוזנה כליותי". מחשבותי כשמעי כי תדברנה שפתיך מישרים בדבר החכמה:

 

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אל יקנא לבך בחטאים". אל תאמר לעשות כמעשיהם, אך תמיד תהיה "ביראת ה'" במעשיך ובמחשבותיך.

 

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)


לא תתעסק כי אם במה ש"יש אחרית" ותועלת בו, והם הפעולות המשובחות וההשגות העיוניות, "ותקותך" באלו הטובות "לא תכרת", אך תתחזק ותתקים תמיד:

 

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שמע אתה בני וחכם ואשר לבך". בדרך המשובחת בדעות ובמדות:

 

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אל תהי". בחברת "הזוללים והסובאים",

 

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)


כי מי שינהג זה המנהג יאבד הונו וישאר עני;והרחיק ג"כ מדת העצלה שתפיל בטבעה תרדמה "ונומה", כי היא "תלביש" האדם בגד "קרעים" ובלויי סחבות מצד העוני והרש המגיע בסבתו:

 

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שמע לאביך זה ילדך". המישירך שתלמד החכמה ואע"פ שאמך מזקנת והיא הנפש המרגשת אשר ממנה תלקחנה המוחשות שמהם יגיע קנין המושכלות אל תבוז מפני זה החכמה ותחשוב כי היא נפסדת בהפסד המביא אליה והמישי' לה כמו שחשבו הרבה מהפילוסופי' כי השכל הנקנה נפסד לזאת הסב' וכבר בארנו בטול זה הדעת בראשון מספר מלחמות ה' ושם התבאר במה שאין ספק בו כי השכל הנקנה נצחי לא יפס':

 

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אמת". הנה השגת האמת קנה ואף על פי שהוא זה הנה מזה הצד לא יפסד כמו שחשב הפילוסוף בכל הוה שהוא נפסד הנה לא תוכל למסור ולהסיר ממך קנין שקנית בכל חכמה ובפילוסופיא מדיני' ובחכמה האלהי' אשר נקראת בינה כי השכל הנקנה הוא נצחי כמו שזכרנו וכבר ביארנו שא"א לאדם שישכח ההשג' השכלית במאמר הראשון מספר מ"י ובביאורי' לספ' הנפ':

 

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"גיל יגיל". ועתה ראה מה זה הקנין אשר לא יסור מבעליו, ועוד ימשך לו מהתועלת שיגיל אבי האיש הצדיק בדעותיו ובתכונותיו, ומי ש"יולד" בן "חכם - ישמח בו" ליושר פעולותיו ועניניו, עם שבסבתו תדבק בו השגחת הש"י,

 

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"וישמח" בזה "אביו ואמו, ותגל יולדתו" לסבה בעינה אשר ישיגם צער וכאב לאב ולאם אם היה הבן כסיל:

 

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"תנה בני לבך לי". שלא תהיה כוונתך ורצונך כי אם לקנין השלימות, "ועיניך תצרנה דרכי" אשר העירותיך אליהם בזה הספר להרחיק התאוות הגשמיות ולכוון בשלימות השכל.

 

פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)


ולפי שהתאווה אשר ימשך האדם יותר להם הם הזנות ושתיית היין, הזהיר בהם יותר להתרחק מהם; ואמר להרחיק מהזונה "כי שוחה עמוקה זונה" וגו':

 

פסוק כח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אף היא". שהיא "תארוב" לאדם להמיתו כאיש "חטף", וזה תעשה במרמה בשתקרא לו לזנות עמה ולא יהיה נשמר ממנה ותמית אותו, "ותוסיף" בחברתה "בוגדים באדם" יתחברו עמה להרוג האנשים אשר תפילם ברשת הפתוי לבא אליה, וזה מפורסם מענינה היום, כי היא תתחבר עם הרוצחים ותביא האנשים בפתויה לבא במקום אשר יפלו שם ביד הרוצחים.

 

פסוק כט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"למי" נזק והפסד, "ולמי" ריב וקטטה וקינה ונהי, "ולמי" מכאוב ופצעים בלי סבה תחייב זה אבל בחנם, "ולמי" ימצא האודם בעינים והפסדם:

 

פסוק ל (כל הפרק)(כל הפסוק)


"למאחרים". הלא לאנשים השוקדים על שתיית "היין", ובאים "לחקור" אי זה יין הוא יותר חשוב לשתות ממנו להמשכם לזאת התאוה תמיד, וזה יהיה סבה כי בסבת היין ישתכרו ויגיעו רעות גדולות להם מקצת השכורים לקצת:

 

פסוק לא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אל תרא יין כי יתאדם". כי בכוס מראהו ויתהלך למישרי' במנהג היין הטוב שתחלה הדק יראה למעלה בכוס ואולם היין אשר נהפכו בו שמריו העליונים תמצא שאינו הולך למישרים כי מה שיהיה עליון ממנו בכוס ימצא נוטה אל השחרות והנה הזהירו שלא יפתהו טוב מראה היין ויושר ענינו:

 

פסוק לב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אחריתו". כי אחריתו הוא לרע לאשר ימשך אל ההנאה הזאת כי כבר ישוך האדם כנשיכ' הנחש וכצפעוני יעקוץ וזה מבואר מהרעות הנפלאות הנמשכות מהשכרות מצד חסרון הדעות הנמשך ממנו:

 

פסוק לג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"עיניך יראו זרות". ולהעיר על זה אמר הנה השכרות יראה לעיניך זרות ר"ל דברים שאינם כן מצד רוב האידים העולים אל המוח ולבך ידבר תהפוכות ודברים כוזבים או דברי שגעון לזאת הסבה בעינה:

 

פסוק לד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"והיית כשוכב בלב ים". בספינה שחוזק תנועת הספינה יבלבל מוחו ויראה לו דברים לא כן וכמי ששוכב בראש הספינה שיתבלבל יותר מפני ראותו הים ורואה מהירות התנועה:

 

פסוק לה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הכוני". ואז תאמר הכוני מכים, "בל חליתי". כי השכרות ימנע ההרגש בצער המכות, שברוני מכים ופוצעים "ולא ידעתי" מפני העדר ההרגש, אז ועם כל זה ימשיכך היין אליו עד שתאמר "מתי אקיץ" מזה השכרות שאוכל "להוסיף ולבקש" היין "עוד", כי זה דרך השכורים: