רלב"ג על משלי כד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · רלב"ג על משלי · כד · >>

תוכן עניינים

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אל תקנא". ותחמוד באנשי רשע השכורי' תמיד לעשות רעה לאנשים ולא תתאו להיות אתם כי לבם לא התעסק כי אם לשבור האנשים ודבריהם תהיינה בעמל:

 

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי שוד". רוצה לומר שלא ידברו כי אם דברי שקר אשר יוציאם האדם מפיו בעמל גדול מפני המחשבה אשר בלב המקבלם למה שבפיו זה מה שיקרה מהמשך אל התאוות והרשע מהרע וההפסד:

 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בחכמה". ואולם בחכמה יבנה בית בנין האדם כי היא חלקו מכל עמלו והנשאר ממנו אחר מותו ובתבונה יגיע היופי והשלימות בבית הזה:

 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ובדעת". הקדושים ימלאו חדרי זה הבית והוא השכל:

"כל הון יקר ונעים". כי זה השלימות ערב ויקר למי שישיגהו השלימות מכל הון יקר כמו שקדם:

 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"גבר". הגבר יקנה החכמה בעוז שיהיה לשכלו לכבוש תאוות החומר ולנצח אותו:

"ואיש דעת". הוא מחזק ומאמץ ידי הכח אשר לשכל להכניע שאר הכחו' לעבודתו וזה כי למעלת הידיע' והחשק הנפלא אשר לבעליה לשקוד בה תהיה כל השתדלותו בה ובזה האופן יכנעו שאר הכחו' אל זאת הדריש':

 

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי בתחבולות תעשה לך מלחמה". עם היצר הרע והוא הכח המתעורר אל התאוות הגופיות והתשועה ממנו תהיה ברבות היועץ לתת עצה על זה או יהיה הרצון באמרו ברב יועץ ברבוי היועץ וגדולתו כי אז הדברים יותר נשמעי' ויתחכם יותר להמציא התחבולות אשר ינוצח בהם היצר הרע עם שאז יקל יותר לנצחם כי השגות החכמות והערבו' הנפלא אשר בהשגתם יכניע הכחות הגופיו' כלם והנה זה הפסו' מבאר הסבה במה שאמר ואיש דעת מאמץ כח:

 

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ראמות" - הנה, החכמות רמות לאויל, לא ישער בעצמו שיוכל להשיג, ולזה לא יפתח פיהו בהיותו בשער את החכמים.

וביאר אחר זה הסיבה, ואמר -

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

... "מחשב להרע" - הנה, האיש המחשב ליבו להרע לו המחשבות ולחברם אליו פירש להרע מלשון רֵע, חבר, ישתדל בזה האופן שיהיה "בעל המחשבות" הנופלות בזה בכללם, הנה "החכמות יקראו אליו" שיקנה אותם, כי זה הוא דרך אשר יגע בה השגתה לאדם, כמו שזכר הפילוסוף אריסטו בספר הניצוח ובמה שאחר הטבע הספר "מטפיסיקה", כי בזה יוכל לברור הצודק מהם מהבלתי צודק, ותגיע לו הידיעה בזה בלא שום ספק, כמו שהתבאר שם.

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"זמת אולת". אך איש אולת הוא רחוק מאד מזה כי הזמה והמחשבה היא לאיש אולת חטאת וחסרון לפי שהוא יעשה פעולותיו בלא הסתכלות ומחשבה כמו שזכרנו במה שקדם וכן הזמה והמחשבה הוא דבר מתועב ונמאס לאדם לץ כי אינו כי אם בדברי לעג בזולת ישוב והסתכלות או ירצה בזה כי זמת איש אולת היא חטאת וחסרון כי הוא לא ישלים המחשבות אבל יעשה לפי המחשבה העולה על לבו ראשונה ותועבת הזמות תמצא לאדם לץ כי הוא לרוע ענינו לא יקח מן המחשבות כי אם מה שהוא יות' מתועב ויותר מרוחק כי הוא הנרצה אצלו:

 

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)


"התרפית". הנה אם התרפית מהשתדלות הראוי בקנין החכמה הנה בבא יום צרה אז כחך צר וקצר מעמוד כנגד הצרה ההוא:

 

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הצל". אם תמנע עצמך להציל הלקוחים למות ומטים להרג והם הכחות השכליות כי הצלתם תהיה בקנין החכמה והשלימות ובזולת זה ימותו ויפסדו:

 

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי תאמר". הן לא נוכל לדעת אלו המחשבות אשר קבוצם מביא לקנין המחשבה הלא הש"י שהוא תוכן הלבבות ומשלים אותם והוא שומר נפשך הוא יודע אם השתדלת בזה הקנין כאשר תמצא ידך והוא ישיב לאדם גמול כפעלו:

 

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אכל". על כן השתדל לאכול זה הערב ללב כדבש ונופת אל החיך והוא החכמה:

 

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כן דעה". כן ידיעת החכמה ימתק מאד לנפשך אם מצאת החכמה תשיג בזה אחרית טוב והוא ההצלחה האנושית:

"ותקותך לא תכרת". כי היא חייך החיים הנצחיים אשר לא ישיגם מות:

 

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אל תארוב" - אתה, האיש "הרשע", אל תארוב "לנוה הצדיק" להזיק לו ולשוללו, "אל תשדד" המקום שהצדיק "רובץ" שם.

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי שבע" - וזה, כי אם תחשוב לעשות זה, לא יעלה בידך, כי "הצדיק ייפול" פעמים רבות "ויקום" בכל פעם ופעם, להידבק השגחת השם יתברך בו; אך "הרשעים ייכשלו" ויפלו "ברעה" אחת לבד.

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בנפול אויבך אל תשמח" - כשייפול אויבך, אל תשמח במפלתו, ו"אל יגל ליבך בהיכשלו".

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"פן יראה ה'" רוע תכונתך בזה העניין, "וישיב מעל אויבך אפו", וישיבהו עליך מפני רוע תכונתך.

כי אין ראוי שישמח ברע, כי השם יתברך הרחיק מציאותו לפי מה שאפשר, ומה שיגיע - יגיע במקרה ושנית(?) כמו שנתבאר במקומותיו.

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אל תתחר" באנשים המרעים והמשחיתים, להתקוטט עמהם, פן ישחיתוך;

ו"אל תקנא" בהצלחה שתמצא לרשעים, לחמוד ללכת בדרכיהם.

או, יהיה הרצון באומרו (משלי כד יט): "אל תתחר במרעים", שלא יתערב בהם ללכת בדרכיהם, והוא יותר נכון.

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי לא תהיה אחרית" והישארות לאיש הרע.

"נר רשעים ידעך" ויכלה.

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ירא את ה' בני ומלך". לשמור מצותיו ותורתו וירא עם זה המלך לעשות מצותו ולא תקל בו אך יראתך המלך תהיה נמשכת ליראת ה' לא חולקת עליו ר"ל במה שהוא כנגד יראת ה':

"ועם". האנשים השוני' מצות הש"י ומצות המלך ר"ל שהם עוברים על מצותיה' ועושים הפך מה שצוו אל תתערב:

 

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי פתאם יקום אידם". וזה מבואר בעוברים על מצות הש"י כי ימשכו להם מזה רעו' נפלאות פתאומיות ואמנם בעוברים על מצות המלך יתבאר זה ג"כ לפי שכל דבר לא יכחד מן המלך לרב האנשי' הנכספים להיות אוהבי' למלכות והם יגלו לו הדברים הנעשים כנגד מצותיו למצא חן בעיניו, ואם תאמר שכבר תקח עצה להמלט מהרע ההוא הנה לא תוכל כי מי יודע הפי' והרע הבא מה' לחט' שיוכל החוטא להתחכם להנצל ממנו וכן הענין ברע הבא מהמלך לעובר על דבריו כי לא תהיה לחוטא בזה הקדמת הודעה אבל ישימהו תכף בבית האסורים עד שיתבאר משפטו:

 

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"גם אלה". האזהרות הם לחכמים הנה הכר פנים במשפט להטות הדין מפני החנופה הוא דבר לא טוב רוצה לומר שהוא דבר רע:

 

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אומר לרשע". וכן הדבר במי שהוא שופט, אם יאמר על צד החנופה לרשע שהוא "צדיק", "יקללוהו עמים" וישנאוהו רבים, כי זה יביא האנשים לאהוב הרשע ולשנוא הצדיק;

 

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)


ואולם "למוכיחים" הרשעים על רשעם ומיישרים אותם אל הטוב, עליהם יהיה "נועם" וחן מהאנשים, "ועליהם תבא" מהאנשים "ברכת טוב". ואפשר שכל זה דבק אל השופטים, שיאמרו אל מי שהוא רשע בדין שהוא צדיק, ויהיה הכרת פנים במשפט נתינת כבוד לאחד מהחלקים הבאים לדין, כי זה ממה שיבא לצאת המשפט מעוקל, כי בזה יסתתמו טענות החולק עמו לחשבו שדעת הדיין קרובה אל שכנגדו,

 

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)


או ירצה בזה, ולמוכיחים ינעם, הנה האיש "המשיב דברים נכוחים" וישרים הוא אהוב אצלם כאילו "נשקם בפיהם", כי השקר שנוא והאמת אהוב.והנה המכוון בזה ראשונה בזה המאמר הוא אזהרה שלא יכיר פנים לאחד מחלקי הסותר, כדי שלא ימנעהו זה מלחקור חקירה שלימה במה שיחקור עליו לרב התפתותו והמשכו ואהבו אחד מחלקי הסותר, ואם בזה האופן מהחקירה יאמר לדעת הכוזב שהוא אמת תשיגהו קללה מרבים ולאשר יוכיחו האמת בדרוש בחקרם בזה מחקר שלם ינעם ויערב מה שישיגוהו ויברכוהו הבאים אחריהם הרואים דבריהם בשנתרצו לחקור בדברים מחקר שלם:

 

פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הכן". מלאכתך בחוץ והוא מה שיצטרך לך להקדים מהמוחשות והכן בשדה לך מה שעתיד להצטרך לך בחקירותך אל המוחשות ואחר זה תוכל לבנות ביתך בעיוניות:

 

פסוק כח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אל תהי עד חנם ברעך". לספר כזבים בספוריך הראויים להיישיר על דרושי החכמות כי בזה תסבב להטעות האנשים בדעות וכן אם תמצא דעת לקודמים בלתי ישר בעיניך אין ראוי שתמצא ספורים בשפתיך בלתי צודקים לשבר הדעת ההוא וכן אם נעזר בעל הדעת ההוא בספורי' כוזבים אין ראוי שתעשה כן במה שתביא מהמוחשות לסתר דעתו כי זה יבלבל המעיינים בזאת החקירה בלבול חזק:

 

פסוק כט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אל תאמר". ולזה אין ראוי שתאמר כאשר עשה לי לאמת דעתו בספורי' כוזבים כן אעשה לו לבטל דעתו להשיב כפעלו שיחשוב היותו דבר ראוי, והנה העיר עם זה להרחיק מעדות שקר לשבר חבירו בשפתיו שיחשוב שאין בו חטא כי הוא אינו עושה בעצמות דבר כנגדו אך ימשך לו הרע מדברו ואע"פ שגמלו רע אשר יעיד עליו עדות שקר אין ראוי לו שיקח נקמתו ממנו בזה האופן ואחר זה הזהיר מהעצלה בפעולות ובעיון כי העצלה בפעולות תשחית קנייני האדם ותהיה סבה שלא יהיה לו מהם פרי והעצלה בבקשת העיון תסבב שיהיו הקנינים העיונים פחותים ומזיקים במדרגת הקוצים שיזיקו לכל הקרב אליהם:

 

פסוק ל (כל הפרק)(כל הפסוק)


"על שדה איש". ולזה אמר "על שדה איש עצל עברתי", שמרוב העצלה לא ישתדל לחרוש ולזרוע,

 

פסוק לא (כל הפרק)(כל הפסוק)


והנה עלו בו עשבים רעים וקוצים, "וגדר אבניו" שנבנית סביבו לשמור פריו "נהרסה", כי עצלותו לא ישתדל לתקנה. וכן הענין בכרם אדם חסר השכל, שנטעה הש"י לתת פרי הטוב המשמח אלהים ואנשים והוא השכל ההיולאני אשר לו כח להשיג המושכלות, והנה לעצלותו בבקשת החכמה לא עלו לו כי אם דעות כוזבות ומזיקות לאדם בהצלחתו המדעית והמדינית, והוסר הגדר שהיה סביבו בדרך שישאר לו מדרכו לשאר כחות הנפש:

 

פסוק לב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ואחזה אנכי". וכאשר ראיתי זה הרע הבא מן העצלה בפעולות ובדעות, שמתי לבי אל זה "ולקחתי מוסר" להמלט מהעצלה אשר ימשוך ממנה זה הרע,

 

פסוק לג (כל הפרק)(כל הפסוק)


וראיתי שהעצה הנכונה בזה למי שירצה להמלט ממנה הוא "שיישן מעט ויתנמנם מעט ומעט יחבק ידיו לשכב" לתת מנוחה לאיברים, וכאשר תעשה כן לא יהיה לך ריש וחסרון מתמיד, כי החריצות יהיה סבה להמציא לך מזונך בקלות ולהמציא לך הדרוש אשר תדרוך בהשגתו:

 

פסוק לד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ובא מתהלך רישך". ולזה כשיבוא לך ריש וחסרון יבא כמהלך, שלא יתעכב עמך, כמו הענין "באיש מגן שהוא בא כמהלך". ובכאן נשלם מה שהגבלנו באורו בזה המקום, והתועלות המגיעות ממנו הם מבוארים מדברינו: