מצודות על משלי כג
<< · מצודות על משלי · כג · >>
פסוק א
מצודת דוד
"כי תשב ללחום" - כאשר תשב לאכול לחם עם המושל בה, הוא בעל הסעודה,
"בין תבין" - תן דעתך להבין את הדברים אשר לפניך, להתבונן בהם אם עינו יפה או רעה.פסוק ב
מצודת ציון
"שכין" - כמו סכין בסמ"ך, וכן (איוב מ): "התמלא בשכות עורו".
"בלועך" - ענין בליעה, וכן (איוב לט): "יעלעו דם", והבי"ת היא בי"ת השמוש.
מצודת דוד
"ושמת" - ר"ל אולי תתבונן בדבר וייטיב לך להשים סכין בבית הבליעה משתאכל עמו.
"אם בעל נפש אתה" - אם יש לך נפש משכלת למאוס ברע.פסוק ג
מצודת ציון
"למטעמותיו" - דברים מוטעמים ומשובחים, כמו (בראשית כז): "ועשה לי מטעמים".
מצודת דוד
"אל תתאו" - אל תתאוה למאכליו המוטעמים וטובים.
"והוא" - ר"ל מאכלו כוזב בפעולתו, כי דרך המאכל להבריא גוף האדם, ולא כן הבא מבעל עין הרע.פסוק ד
מצודת ציון
"תיגע" - מלשון יגיעה.
מצודת דוד
"אל תיגע" - להרבות עסק להרבות הון.
"מבינתך חדל" - ר"ל אם מבלי עצתי, חדל מזה מבינת עצמך, כי מה תועלת במרבית ההון?פסוק ה
מצודת ציון
"התעיף" - מלשון עפיפה ותנועה.
מצודת דוד
פסוק ו
מצודת דוד
פסוק ז
מצודת ציון
"שער" - מלשון השערה ואומדן, כמו (בראשית כו): "מאה שערים".
מצודת דוד
פסוק ח
מצודת ציון
"תקיאנה" - הוא החזרת המאכל לחוץ, וכן (ישעיהו כח): "קיא צואה".
מצודת דוד
פסוק ט
מצודת ציון
"מליך" - מאמריך, כמו (תהלים קלט): "אין מלה בלשוני".
מצודת דוד
פסוק י
מצודת דוד
"אל תסג" - אל תחזיר לאחור סימן הגבול הנעשה מעולם, לקחת מה מגבול רעך.
"אל תבוא" - לקצור תבואתם לעצמך, בחשבך שאין לאל ידם לעמוד למולך.
דפסוק יא
מצודת דוד
פסוק יב
מצודת דוד
פסוק יג
מצודת דוד
"מוסר" - הכאת שבט מוסר.
"כי תכנו" - אם תכנו בשבט, הלא לא ימות בזה, ורק הוא צער בעלמא.פסוק יד
מצודת ציון
"משאול" - מגיהנם.
מצודת דוד
פסוק טו
מצודת דוד
פסוק טז
מצודת ציון
"ותעלוזנה" - ענין שמחה, כמו (תהלים קמט): "יעלזו חסידים".
"כליותי" - תאות השמחה היא בכליות.
מצודת דוד
פסוק יז
מצודת דוד
"בחטאים" - בהצלחת החוטאים
"כי אם" - ר"ל רק עסוק כל היום ביראת ה', ואל תפן אל הצלחתם, כי שלך טובה משלהם.פסוק יח
מצודת ציון
"כי אם יש" - כי אשר יש.
מצודת דוד
פסוק יט
מצודת ציון
"ואשר" - ענין מצעדים ופסיעות, כמו (משלי ט): "ואשרו בדרך בינה".
מצודת דוד
"וחכם" - למוד חכמה.
"ואשר" - אז תוכל ללכת בדרך לבך, כי לבב חכמה לא ישיאך לעבירה.פסוק כ
מצודת ציון
"בסובאי" - ענין רבוי השתיה, "בזוללי" - ענין רבוי האכילה, כמו (דברים כא): "סורר ומורה וגו' זולל וסובא".
מצודת דוד
"בסובאי יין" - בחבורת סובאי היין לשתות הרבה.
"למו" - ר"ל להנאת עצמם, לא לענג שבתות וימים טובים. וחוזר גם על היין.פסוק כא
מצודת ציון
"נומה" - מלשון תנומה ושינה.
מצודת דוד
"וקרעים" - התנומה הזאת מלבשת בעליה בגדים קרועים, כי המתמיד בתנומה ייוורש גם הוא ולא ימצא ידו ללבוש בגדים שלמים.
"יורש" - יהיה רש ועני.פסוק כב
מצודת דוד
"זה ילדך" - ר"ל הלא זה ילדך, ובוודאי יחפוץ בתקנתך.
"כי זקנה" - אף אם זקנה אמך, לא תבוז אמריה לומר 'לא בסבי טעמא, אף כי דרך נשים לה להרבות אמרים מבלי השכל'.פסוק כג
מצודת דוד
"אמת קנה" - למוד תורה בשכר אם לא מצאת ללמוד בחנם, ועכ"ז עם כל זה אל תמכור ללמדה לאחרים בשכר כ"א כי אם למד בחנם.
"חכמה וגו'" - את אלה לא תלמוד בשכר כי המה תורה שבע"פ ואסור לקחת עליהם שכר, אבל לקרוא מקרא יוכל לקבל שכר; כן אמרו רז"ל.פסוק כד
מצודת ציון
"גיל" - ענין שמחה.
מצודת דוד
פסוק כה
מצודת דוד
"ישמח וגו'" - מוסב על האמור למעלה 'אמת קנה', לומר הלא גיל יגיל וגו', לזה קנה אמת, וישמח אביך וגו' .
"יולדתך" - המלמדך, המוליד החכמה בלבך.פסוק כו
מצודת דוד
פסוק כז
מצודת דוד
"כי שוחה" - ר"ל כי באמרי תבין שהזונה היא כבור עמוק שקשה מאוד לעלות ממנו, כי כן קשה להפרד מן הזונה אחר שנכשל בה. ונאמר למשל על המינות.
"נכריה" - זונה נכריה אשר לא מבנות ישראל, הנה היא כבאר צרה ודחוקה שאי אפשר להתהפך בה מצד אל צד להתחכם לעלות ממנה.פסוק כח
מצודת ציון
"כחתף" - כמו כחטף בטי"ת, וענינו מהירות הלקיחה, כמו (שופטים כא): "וחטפתם לכם".
מצודת דוד
פסוק כט
מצודת ציון
"שיח" - ענין דבור, כמו (תהלים קד): "יערב עליו שיחי".
"פצעים" - מכות המוציאות דם, כמו (שמות כא): "פצע תחת פצע".
"חכלילות" - אדמימות, כמו (בראשית מט): "חכלילי עינים מיין".
מצודת דוד
"למי אוי" - למי מיוחד צעקת אוי ואבוי, והם צעקת יללה.
"מדינים" - דין ומריבה עם אנשים.
"שיח" - ר"ל רבוי דברים בלא השכל ובלא סדר.
"פצעים חנם" - דרך השיכור להתקוטט ולפצוע בחבירו, וכאשר יחזור חבירו ויפצע בו נראה כאלו פצעו על חנם, כי זה שפצע תחלה לא מדעת עשה, כי היה מבולבל ביינו.
"חכלילות עינים" - אדמימות עינים מרוב שתיית היין, והוא דבר גנאי.פסוק ל
מצודת ציון
"למאחרים" - מלשון אחור ועכוב.
"ממסך" - ענין מזיגה, והוא תערובות המים ביין, כמו (משלי ט): "מסכה יינה".
מצודת דוד
פסוק לא
מצודת ציון
"יתאדם" - מלשון אודם.
מצודת דוד
"אל תרא יין" - אל תתן עינך ביין אשר יתאדם במראיתו והוא נחמד ומשובח.
"כי יתן" - כי מי אשר יתן מראית עינו וחפצו בכוס היין, הולך הוא במישרים, ר"ל אין דרך מעוקם לפניו, על כולם יחשוב כי ישרים המה, כי לא יבחין עוד מעתה.פסוק לב
מצודת ציון
"וכצפעוני" - הוא מין נחש.
מצודת דוד
"אחריתו" - ר"ל אם בעת השתיה יערב לחיך, הלא אחריתו מרה, והרי הוא כנחש הנושך בעקב איש ולא ירגיש, ואחריתו ישגא מאוד כי יבעבע ונופח עד הקדקד.
"יפריש" - המפריש חיי האדם ממנו ע"י ארסו; וכפל הדבר במ"ש.פסוק לג
מצודת ציון
"זרות" - מלשון זר ונכר.
מצודת דוד
"יראו זרות" - דברים שאינם באמת, כי מרוב השכרות ידמה שרואה דבר מה ואין כל מאומה.
"תהפוכות" - הפוך השכל והאמת.פסוק לד
מצודת דוד
"בלב ים" - אנשי הספינה ההולכת באמצע הים כשהרוח חזק, דרכם להיות שוכבים בעבור חוזק תנועת הספינה.
"בראש חבל" - הוא תורן הספינה, שכל החבלים תלוים בו. והשוכב שם דעתו מבולבלת מפני ראיית הים ומהירות התנועה.פסוק לה
מצודת ציון
"חליתי" - מלשון חולי.
"הלמוני" - ענין מכות המשברות, כמו (תהלים קמא): "יהלמני צדיק".
"אקיץ" - אעיר מן השינה.
מצודת דוד
"הכוני" - עודך מתנמנם יהיו שפתיך דובבות על המשכב לאמר 'מה בכך שהכוני בעת השכרות? הלא לא חליתי; ומה בכך שהלמו אותי בהכאות? הלא לא הרגשתי; ולזאת מתי אקיץ מהתנומה ואוסיף שוב לבקש את היין!'. ולזה הזהר בה מאוד, כי קשה לפרוש ממנה.
<< · מצודות על משלי · כג · >>