מצודות על משלי כד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מצודות על משלי · כד · >>

תוכן עניינים

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"באנשי רעה" - בהצלחת אנשי רעה.

"להיות אתם" - לעשות כמעשיהם.

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"כי שוד" - מחשבותם על הגזל ומדברים עמל, ע"כ על-כן הרחק מהם כי מעשיהם מגונים.

מצודת ציון

"יהגה" - יחשוב, כמו (תהלים יט): "והגיון לבי".

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"בחכמה" - בעבור עסק החכמה יבנה בית האדם, ובעבור התבונה יתכונן ויתקיים הבית.

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ובדעת" - בעבור הדעת ימלאו החדרים כל הון וגו'.

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"בעוז" - עומד בחזקו בדבר יראת ה'.

"ואיש דעת" - בעל דעת, העדיף מחכם, הוא מאמץ כח בהוראה ומוסיף והולך.

מצודת ציון

"מאמץ" - מחזק.

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"כי בתחבולות" - ע"י תחבולות הדעת תוכל לעשות מלחמה מול היצר הרע המסית לעבירה.

"ותשועה" - התשועה ממנו היא באה ברבות מעלת היועץ וגדולתו בדעת, ולזה מאמץ כח בכל פעם כאשר יתחכם בדעת החכמה.

מצודת ציון

"ברוב" - ענינו גדולה וחשיבות, כמו (ירמיהו מא): "ורבי המלך".

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ראמות" - החכמות המה להאויל כאבן יקר אשר תקשה השגתו, וחדל מהם, לזה לא יפתח פיו בשער מקום שבת החכמים, כי לא למד מאומה.

מצודת ציון

"ראמות" - שם אבן יקר, וכן (איוב כח): "ראמות וגביש".

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"מחשב להרע" - עם כי לא עשה הרעה, סוף יגולה קלונו ויקראו לו בעל מחשבות רעות.

ד

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"זמת" - מחשבת אולת ורשע נחשבת לחטאת, עם כי לא עשה מעשה.

"ותועבת וגו'" - ר"ל הליצנות מתעבת את האדם בעיני כל, עם כי אין בה כי-אם עקימת שפתים.

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"התרפית" - אם היית מרפה ידך מחברך מלעזור לו ביום צרתו, אזי יהיה כחך צר ודחוק מלעזור לעצמך בבוא צרה עליך.

מצודת ציון

"התרפית" - מלשון רפיון.

"כחכה" - כמו כחך.

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"הצל וגו'" - מוסב על 'אם תחשוך' האמור בסוף המקרא, לומר: אם תחשוך להציל את הלקוחים למות והמטים להרג.

מצודת ציון

"ומטים" - מלשון נטיה.

"תחשוך" - תמנע.

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"כי תאמר" - כי תכחש לומר: הן לא ידענו אם לקוחים המה למות.

"הלא" - ר"ל הלא לא יועילו דברך, כי הלא ה', שהוא בתוך לבות בני אדם, הוא יבין אם ידעת אם לא ידעת.

"ונוצר וגו'" - כפל הדבר במ"ש.

"והשיב" - הוא ישיב גמול האדם כמפעלו, ואם ידעת והתרפית יהיה צר כחך מדה במדה.

מצודת ציון

"תוכן" - מלשון תוך.

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"אכול" - כשם שמאכל דבש טוב הוא, וכשם שתשים טיפין מדבר מתוק על חכך,

מצודת ציון

"ונופת" - ענין הזלה ונטיפה, כמו (תהלים יט): "ונופת צופים".

"חכך" - מלשון חיך.

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"כן דעה" - כמו-כן דע חכמה לתקן את נפשך, אם מצאת אותה ויש לך לב משיג.

"ויש אחרית" - ר"ל וטובה היא מן הדבש, כי בזה יש אחרית טוב; אבל הדבש לפעמים יזיק באחרונה.

"ותקותך" - הגמול שאתה מקוה בעבורה, הנה לא תכרת כי בוא יבוא. וכפל הדבר במ"ש

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"אל תארוב רשע" - אתה, רשע, בראותך כי מטה יד הצדיק, אל תארוב על מדורו ואל תגזול מקום רבצו בחושבך כאשר החל לנפול לא יוסיף לקום.

מצודת ציון

"תשדד" - מלשון שדידה וגזלה.

"רבצו" - מקום רבצו, והוא המקום אשר ישכב שמה לנוח, כמו (בראשית מט): "כרע רבץ כאריה".

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"כי שבע" - כי אף אם הצדיק נופל שבע פעמים, יחזור ויקום; אבל הרשעים הם הנכשלים מבלי תקומה בבוא עליהם הרעה.

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ובכשלו וגו'" - כפל הדבר במ"ש.

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ורע בעיניו" - על שאתה שמח בתקלתו.

"והשיב מעליו" - רוצה לומר, עליך ישוב האף מעליו, כי ממנו יסיר ועליך יחול.

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"אל תתחר" - אל תתערב עם המרעים לעשות כמעשיהם, ואל תקנא בהצלחת הרשעים.

מצודת ציון

"תתחר" - ענין ההתערבות להדמות, כמו (ירמיהו יב): "ואיך תתחרה את הסוסים".

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"לא תהיה אחרית" - ר"ל לא תהיה האחרית כמו הראשית, כי סופם לאבדון ויוכבה נר נשמתם.

מצודת ציון

"ידעך" - ענין נתור וקפיצה, כמו (תהלים קיח): "דועכו כאש קוצים". וזהו כבוי הנר, שקופץ השלהבת מן הפתילה.

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ירא וגו'" - אתה, בני, מתחילה ירא את ה' ואחר-כך את המלך; לעולם יראת ה' קודמת.

"ועם שונים" - עם אנשים שמשנים פקודת המלך, וילכו בשרירות לבם הרע, עמהם אל תתערב.

מצודת ציון

"שונים" - מלשון השתנות וחלוף, כמו (אסתר ג): "ודתיהם שונות".

"תתערב" - מלשון תערובות.

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"יקום אידם" - שברם של העוברים על מצות ה' ודבר המלך.

"ופיד שניהם" - עונש העובר על מצות ה' ועונש המדיח מפקודת המלך.

"מי יודע" - מה גודל העונש.

מצודת ציון

"אידם" - ענין שבר ומקרה רע, כמו (משלי יז): "שמח לאיד".

"ופיד" - ענינו כמו איד, וכן (איוב ל): "אם בפידו להן שוע".

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"גם אלה לחכמים" - ר"ל, עם כי נראה שהדברים האלה כל חכם יבין מדעתו ואין מהצורך להזהירו, מ"מ אמורים גם המה לחכמים, והם יוסיפו לקח להבין תוכיות הדברים.

"הכר פנים" - ר"ל אף לעשות משפט אמת ולומר להיוצא זכאי 'הנה הכרתי פניך לזכותך', הנה לא טוב ידבר, כי יש בדבר ח"ה חילול השם לפני הזכאים.

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"יקבוהו עמים" - כי כאשר יראה הרשע שקוראים אותו צדיק, יתפקר עוד יותר לעשות רעה לכל האומה בכלל, ולזה יקללו כולם את הקוראו צדיק.

"יזעמוהו לאומים" - כפל הדבר במ"ש.

מצודת ציון

"יקבוהו" - יקללוהו, כמו (במדבר כג): "מה אקוב".

"יזעמוהו" - מלשון זעם וכעס.

"לאומים" - אומות.

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ולמוכיחים" - אבל להמוכיחים את הרשע יונעם הדבר לומר לו בתוכחותיהם 'הלא באמת צדיק אתה, רק בדברים אחדים תשגה, לזאת הסר ממך גם את אלו'.

"ועליהם" - על המוכיחים ההם תבא ברכת טוב, כי הטיבו לעשות, כי אם יאמרו לו בפה מלא 'רשע אתה' יעיז פניו לומר שהדין עמו, אבל בדברים כאלה ימשך לבבו אליו לשמוע בקולו.

מצודת ציון

"ינעם" - מלשון נעימות ויופי.

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"שפתים ישק" - כי עתה, כדברם כדברים האלה, אז הרשע הזה ישק שפה העליונה בתחתונה ולא יפתחם לדבר עזות מול המוכיחים, ואדרבה יהיה עוד משיב להם דברים נכוחים לומר 'גם בדברים האלה אעשה כאשר אמרתם'.

מצודת ציון

"ישק" - מלשון נשיקה, ור"ל חבור השפתים. וכן (תהלים פה): "צדק ושלום נשקו", שר"ל תלוים ומחוברים זה בזה.

"נכוחים" - אמיתים וישרים, כמו (ישעיהו נט): "ונכחה לא תוכל לבוא".

פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"הכן" - בתחלה הכן מלאכתך בחוץ, והם מלאכת שדה וכרם.

"ועתדה" - הזמן לך בשדה די מחסורך; אחר זה בנה ביתך לשבת בו, כי אם לא תכין די מחסורך לא תוכל שבת בית, כי תהיה נודד ללחם.

מצודת ציון

"ועתדה" - ענין הזמנה, כמו (איוב טו): "התעתדו לגלים".

פסוק כח (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"עד חנם" - ר"ל דבר שלא ידעתו, ועם כי הוא בדבר חנם שאין בדבר היזק ממון.

"ברעך" - בעבור אמונת רעך, ר"ל על כי ידעת שדבריו אמת.

"והפתית" - ר"ל אף אם בשום פעם פתית אתה לרעך בשפתיך לעשות כזאת, עכ"ז עם כל זה אתה לא תעשה כן.

פסוק כט (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"אל תאמר" - אל תחשוב אשיב להאיש הזה כפעלו, כאשר האמין לי והעיד כן אאמין לו.

פסוק ל (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"על שדה וגו'" - הוא ענין מליצה, לומר הנה התבוננתי במעשה העצל.

פסוק לא (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"כלו" - על כל השדה עלה קוצים, כי בעבור העצלות לא חרש כראוי לחתוך שרשי הקוצים לבל יגדלו.

"וגדר" - גדר האבנים שהיה סביב נהרסה, כי העצל סר השגחתו.

מצודת ציון

"קמשונים חרולים" - מיני קוצים, כמו (ישעיהו לד): "קמוש וחוח במבצריה", וכמו (איוב ל): "תחת חרול יספחו".

"וגדר" - כותל.

"נהרסה" - מלשון הריסה ונתיצה.

פסוק לב (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ואחזה" - וכאשר ראיתי אני את כל זה, שמתי לבי להבין מה העצלות עושה, וכאשר ראיתי - לקחתי מוסר לעזוב דרך העצלות.

מצודת ציון

"ואחזה" - ענין ראיה, כמו (משלי כב): "חזית איש מהיר".

פסוק לג (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"מעט שנות" - רוצה לומר: ראיתי כי דרך הנכון למעט בשינה ותנומה וגו'.

"חבוק ידים" - דרך השוכב לנוח, מחבק ידיו זה בזה.

מצודת ציון

"תנומות" - היא השינה הקלה.

פסוק לד (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ובא" - רוצה לומר: אם כך תעשה, אז, אף אם פעם יבא לך העוני, לא תתמיד, כי תלך לה כדרך המהלך בדרך, שאינו מתעכב זמן רב במקום אחד.

"ומחסורך" - אף אם יבא לך חסרון מה בעושר, לא יתעכב החסרון, וכדרך האיש המלובש במגן לרדת אל המלחמה, שאין דרכו להתעכב במקום מן המקומות; וכפל הדבר במילים שונות.

מצודת ציון

"מתהלך" - הראוי כמתהלך, ותחסר הכ"ף.

"רישך" - מלשון רש ועני.