מצודות על משלי כה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מצודות על משלי · כה · >>

תוכן עניינים

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"גם אלה" - יראה כי מתחלת הספר עד הנה היה מועתק ביד הכל, ומכאן עד סופו לא היה מועתק כי-אם בידי אנשי חזקיה מלך יהודה, אשר העתיקו הדברים האלה מספרי שלמה אשר נזדמן להם. ולזה אמר גם אלה משלי שלמה, ר"ל: עם כי לא נמצאו ביד הכל, מכל-מקום גם אלה דבריו אשר העתיקו אנשי חזקיה והמה נאמנים על הדבר שמפי שלמה יצאו.

מצודת ציון

"העתיקו" - כותב הדברים מספר אל ספר יקרא מעתיק, לפי שנראה כאלו מעתיק ומסיר הדברים משם לכתבם באחר; ועם כי נשארו גם בראשון, מכל מקום נראה הוא כאילו מסיר משם.

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"כבוד אלהים" - כבוד ה' הוא להסתיר דבר גדולת רוממותו, כי אי-אפשר לבוא עד התכלית ומוטב להמעיט מלהרבות, וכמו שנאמר (תהלים סה): "לך דומיה תהלה". אבל כבוד מלכים הוא לחקור דבר גדולת רוממותם, הואיל ואפשר לבוא עד התכלית, אם-כן הממעיט יחשב כאילו כבר בא עד התכלית, ומוטב להרבות מלהמעיט.

מצודת ציון

"חקור" - ענין חיפוש ודרישה.

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"אין חקר" - ר"ל: אלו שלשת הדברים דומים זה לזה, שאי אפשר לחקור ולדעת רום השמים ועומק הארץ ורוחב לב המלך, כי הרבה משפטים באים לפניו ושאר ענייני בני-אדם, וצריך לתת לב לכולם.

מצודת ציון

"לרום" - מלשון הרמה וגבהות.

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"הגו" - כמו כאשר יוסר הסיגים מן הכסף, יצא אז לצורף כלי מהודר, כי יוכל אז לעקמו וליישרו כפי צורך המלאכה -

מצודת ציון

"הגו" - ענין הסרה, כמו (שמואל ב כ): "כאשר הוגה מן המסילה".

"סיגים" - הוא פסולת הכסף.

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"הגו רשע" - כמו-כן, כאשר יוסר הרשע העומד לפני המלך, יהיה אז כסאו נכון בצדק; מה שאין כן כשהרשע לפניו, עומד ומטעה את המלך לעוות את הצדק.

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"אל תתהדר" - אל תעשה עצמך הדר ויפה להתגאות כאשר תעמוד לפני המלך, ואל תדחוק עצמך לעמוד במקום שהגדולים והחשובים עומדים שם -

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"כי טוב" - יותר טוב לך לשבת במקום השפלים, והאומר יאמר לך עלה הנה לשבת במקום הגדולים, משתגביה לשבת ויאמר לך השפל ורד לפני הנדיב ואל תשב במקומו,

"אשר ראו" - אשר כן ראו עיניך שיקרה לזאת, אשר אומרים להעולה רדה.

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"אל תצא" - אל תתגרה במריבה מהר, עד אשר תחקור אם יש בזה דבר אשמה על שכנגדך, כי פן לא תדע מה תעשה באחרית המריבה, בעת יכלים אותך רעך לומר 'הלא אין אשמה בידי', והנה הסכלת עשו להתקוטט עד לא חקרת האמת.

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ריבך ריב" - אף אם מצאת בו אשמה אחר החקירה, מכל-מקום ריב ריבך רק עמו, לבזות אותו לבד, אבל לא תגלה סוד של אחר להטיל פגם באבותיו בדברים שאינם ידועים לכל, כי מה לך ולהם לבזותם?

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"פן יחסדך" - פן כל השומע יחרפך לקרות לך הולך רכיל.

"ודבתך" - הדיבה אשר הוצאת מפיך לא תוכל להשיב אחור, ותתחרט ולא תוכל לתקן.

מצודת ציון

"יחסדך" - ענין חרפה, כמו (ויקרא כ): "חסד הוא".

"ודבתך" - על הרוב יאמר על דברי גנאי, ומעצמו יובן.

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"תפוחי זהב" - כמו ציורי תפוחי זהב החקוקים על מכסה של כסף, שהוא דבר מפואר, כן הוא דבר המדובר על אופניו, ר"ל דבר הראוי לעניינו וחוזר אליו, כאופן העגלה המתגלגל וחוזר למקומו.

מצודת ציון

"במשכיות" - מלשון סכך וכסוי, וכן (ויקרא כו): "ואבן משכית".

"אפניו" - מלשון אופן עגלה.

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"נזם זהב" - כמו נזם זהב עם עדי קבוצת הכתם, שהנזם יפה היא לעדי הכתם ולא בלעדה, כן יפה היא תוכחת החכם על אוזן השומעת, כי אם אין שומע לה לא ניכר יפיה.

מצודת ציון

"נזם" - שם תכשיט הנתון על האף.

"וחלי" - ענין עדי ותכשיט, כמו (הושע ב): "ותעד נזמה וחליתה".

"כתם" - זהב יקר וטוב וכן (תהלים מה): "בכתם אופיר".

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"כצנת" - כמו קרירת השלג היא לנחת אם מי ימצאנו בעת הקציר להקר בו את הגוף, כן ציר נאמן הוא לנחת למשלחו, ומשיב נפשו.

מצודת ציון

"כצנת" - מלשון צנה וקור, ובדרז"ל (פסחים עו א): "בשר צונן".

"ציר" - שליח, כמו (עובדיה א): "וציר בגוים שולח".

"ישיב" - ענין השקט והנחה, כמו (ישעיהו ל): "בשובה ונחת".

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"נשיאים" - כמו אם יבואו עננים וינשב הרוח ויצפו אז על המטר ולא יבוא, שאז מרובה צער המצפים, כן איש המשבח עצמו בתת מתן למי וישקר באמריו, כי בזה ירבה צער המצפה.

מצודת ציון

"נשיאים" - עננים, ע"ש שמנשאים עצמם למעלה.

"מתהלל" - מלשון הלול ושבח.

"במתת" - מלשון מתנה.

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"באורך אפים" - אם הקצין יכעוס על מי, והוא מאריך אפו לסבול הכעס ולא ישיב אמרים, אז בעבור זה יפותה ממנו הקצין ותנוח חמתו;ד

"ולשון רכה" - ואם יוסיף לדבר למולו רכות, אז הדבר הזה תשבר ותבטל קושי הכעס מכל וכל.

מצודת ציון

"קצין" - שר ומושל, כמו (ישעיהו ג): "קצין תהיה לנו".

"גרם" - עצם, כמו (משלי יז): "תיבש גרם", ור"ל: הקושי.

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"דבש" - כמו אם מצאת דבש, מהראוי הוא שתאכל ממנו מעט להיות די לך להשיב הנפש, כי כשתאכל הרבה כדי שביעה, פן תקיא את הכל ותאבד גם המעט שאכלת בתחילה;

מצודת ציון

"והקאתו" - ענין החזרת המאכל מן הגוף, וכן (ירמיהו מח): "וספק מואב בקיאו".

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"הוקר" - כן עשה רגליך יקרים וחשובים מבלי יבואו תדיר בבית רעך, כי פן ישבע ממראית פניך וישנא אותך, כי האוהב הנראה לפרקים אהוב ביותר וכשיתמיד להראות מאבד האהבה הראשונה.

מצודת ציון

"הוקר" - מלשון יקר.

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"מפיץ וגו'" - המעיד בחבירו עדות שקר, הורגו בלשונו כבכלי קרב.

מצודת ציון

"מפיץ" - שם כלי המשבר, וכן (ירמיהו נא): "מפץ אתה לי".

"שנון" - ענין חדוד.

"עונה" - מעיד, כמו (שמות כ): "לא תענה".

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"שן רועה" - כמו שן הנשבר בעת יטחון בו המאכל, וכמו רגל השומטת ומחלקת בעת ירוץ בדרך, כן הוא מבטח הבוגד בבוא עת צרה, והיא העת הצריך אל הבטחון, והוא בוגד אז בו כשן ורגל הבוגדים בעת הצורך.

מצודת ציון

"רועה" - ענין שבירה, כמו (תהלים ב): "תרועם בשבט ברזל".

"מועדת" - ענין החלקה והשמטה, כמו (תהלים יח): "ולא מעדו קרסולי".

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"מעדה" - כמו המעלה על גופו בגד מקושט ביום קרה, ונחמד הוא למראה העין אבל אין בזה שום תועלת להגן מהקור, וכמו השופך חומץ על נתר, שבעבור רכות הנתר וחוזק החומץ יוסדק סדקים ממעל אבל לא יוגבר כח החומץ לחלקו חלקים מפורדים, כן הוא השר בשירי שמחה על לב נשבר המלאה לה תוגה, כי אף אם יפתח פיו למלא שחוק, מכל-מקום הצער שמור בלבו ולא הלך לו.

מצודת ציון

"מעדה" - מלשון עדי וקשוט.

"קרה" - מלשון קרירות.

"נתר" - מין אדמה רכה עשוי לכבס בו, כמו (ירמיהו ב): "אם תכבסי בנתר".

"רע" - מושבר, כמו (משלי כה יט): "שן רועה".

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"האכילהו" - ואל תטור לו שנאה.

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"כי גחלים" - במה שתאכיל אותו, יצר לו כאלו שאבת מהיקוד גחלים לתת על ראשו, כי יבוש מאוד על אשר תגמול לו טובה על הרעה; ועם כי תחשב זה לנקמה, מכל-מקום ישלם לך ה' שכר צדקה.

מצודת ציון

"חותה" - ענינו שאיבת האש מהיקוד, כמו (ישעיהו ל): "לחתות אש מיקוד".

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"רוח צפון" - כמו שרוח צפוני מוליד את הגשם, כן לשון הרע הנאמר בסתר מוליד פנים של זעם מן האמור עליו על האומר.

מצודת ציון

"תחולל" - ענין בריאה והולדה, כמו (תהלים נא): "הן בעון חוללתי".

"נזעמים" - מלשון זעם וכעס.

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"על פנת גג" - מבלי מחסה ויחידי מבלי חברת אנשים,

"מאשת" - מלשבת בית עם אשת מדינים, ואף במקום חבורת אנשים.

מצודת ציון

"פנת" - זווית.

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"מים קרים וגו'" - שני אלו הנאתן שוה, והם מים קרים הנשפכים על נפש העיפה מרוב החום, ושמועה טובה הבאה לאדם ממרחק.

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"מעין נרפש" - כמו מעין הנרמס והנדרך ברגל, שהנה נעכר המים ולא ישתוהו מעתה,

"ומקור משחת" - הנשחת ברמיסת הרגל (וכפל הדבר במ"ש),

"צדיק" - וכן כאשר ימוט הצדיק לנפול לפני הרשע היא סיבה לבל יבקשו עוד תורה מפיו, באמרם 'אם לעצמו לא הועיל מה יועיל לזולת?'.

מצודת ציון

"נרפש" - ענין רמיסה, כמו (יחזקאל לד): "ברגליכם תרפשון".

"מט" - מלשון נטיה.

פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"אכול דבש" - לאכול דבש הרבה לא טוב, כי מעוטו יפה ורובו קשה; אבל מרבית חקירת כבודם של צדיקים לכבוד יחשב, ר"ל מהראוי להרבות לחקור חכמתם, שהיא כבודם ותפארתם.

פסוק כח (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"עיר פרוצה" - כמו עיר שנפרצה חומתה ולא נבנית חומה במקום הפרצה, הנה בזה נתקלקלה שמירת העיר כי כל הרוצה בא בה, כן איש אשר לא יוכל למנוע רוח אמרי פיו, כי בזה מקלקל שמירת נפשו.

וכמ"ש (משלי כא): "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו", אם-כן מי שלא שמר רוח אמרי פיו מקלקל שמירת הנפש.

מצודת ציון

"פרוצה" - ענין שבירה.

"מעצר" - ענין מניעה, כמו (במדבר יז): "ותעצר המגפה".

"לרוחו" - ענין דבור, כמו (ישעיהו יא): "וברוח שפתיו", על שם שבא ברוח הפה.