"העתיקו" - כותב הדברים מספר אל ספר יקרא מעתיק, לפי שנראה כאלו מעתיק ומסיר הדברים משם לכתבם באחר; ועם כי נשארו גם בראשון, מכל מקום נראה הוא כאילו מסיר משם.
מצודת דוד
"גם אלה" - יראה כי מתחלת הספר עד הנה היה מועתק ביד הכל, ומכאן עד סופו לא היה מועתק כי-אם בידי אנשי חזקיה מלך יהודה, אשר העתיקו הדברים האלה מספרי שלמה אשר נזדמן להם. ולזה אמר גם אלה משלי שלמה, ר"ל: עם כי לא נמצאו ביד הכל, מכל-מקום גם אלה דבריו אשר העתיקו אנשי חזקיה והמה נאמנים על הדבר שמפי שלמה יצאו.
"כבוד אלהים" - כבוד ה' הוא להסתיר דבר גדולת רוממותו, כי אי-אפשר לבוא עד התכלית ומוטב להמעיט מלהרבות, וכמו שנאמר (תהלים סה): "לך דומיה תהלה". אבל כבוד מלכים הוא לחקור דבר גדולת רוממותם, הואיל ואפשר לבוא עד התכלית, אם-כן הממעיט יחשב כאילו כבר בא עד התכלית, ומוטב להרבות מלהמעיט.
"אין חקר" - ר"ל: אלו שלשת הדברים דומים זה לזה, שאי אפשר לחקור ולדעת רום השמים ועומק הארץורוחב לב המלך, כי הרבה משפטים באים לפניו ושאר ענייני בני-אדם, וצריך לתת לב לכולם.
"אל תצא" - אל תתגרה במריבה מהר, עד אשר תחקור אם יש בזה דבר אשמה על שכנגדך, כי פן לא תדע מה תעשה באחרית המריבה, בעת יכלים אותך רעך לומר 'הלא אין אשמה בידי', והנה הסכלת עשו להתקוטט עד לא חקרת האמת.
"ריבך ריב" - אף אם מצאת בו אשמה אחר החקירה, מכל-מקום ריב ריבך רק עמו, לבזות אותו לבד, אבל לא תגלה סוד של אחר להטיל פגם באבותיו בדברים שאינם ידועים לכל, כי מה לך ולהם לבזותם?
"במשכיות" - מלשון סכך וכסוי, וכן (ויקרא כו): "ואבן משכית".
"אפניו" - מלשון אופן עגלה.
מצודת דוד
"תפוחי זהב" - כמו ציורי תפוחי זהב החקוקים על מכסה של כסף, שהוא דבר מפואר, כן הוא דבר המדובר על אופניו, ר"ל דבר הראוי לעניינו וחוזר אליו, כאופן העגלה המתגלגל וחוזר למקומו.
"נשיאים" - כמו אם יבואו עננים וינשב הרוח ויצפו אז על המטר ולא יבוא, שאז מרובה צער המצפים, כן איש המשבח עצמו בתת מתן למי וישקר באמריו, כי בזה ירבה צער המצפה.
"הוקר" - כן עשה רגליך יקרים וחשובים מבלי יבואו תדיר בבית רעך, כי פן ישבע ממראית פניך וישנא אותך, כי האוהב הנראה לפרקים אהוב ביותר וכשיתמיד להראות מאבד האהבה הראשונה.
"שן רועה" - כמו שן הנשבר בעת יטחון בו המאכל, וכמו רגל השומטת ומחלקת בעת ירוץ בדרך, כן הוא מבטח הבוגד בבוא עת צרה, והיא העת הצריך אל הבטחון, והוא בוגד אז בו כשן ורגל הבוגדים בעת הצורך.
"מעדה" - כמו המעלה על גופו בגד מקושט ביום קרה, ונחמד הוא למראה העין אבל אין בזה שום תועלת להגן מהקור, וכמו השופך חומץ על נתר, שבעבור רכות הנתר וחוזק החומץ יוסדק סדקים ממעל אבל לא יוגבר כח החומץ לחלקו חלקים מפורדים, כן הוא השר בשירי שמחה על לב נשבר המלאה לה תוגה, כי אף אם יפתח פיו למלא שחוק, מכל-מקום הצער שמור בלבו ולא הלך לו.
"חותה" - ענינו שאיבת האש מהיקוד, כמו (ישעיהו ל): "לחתות אש מיקוד".
מצודת דוד
"כי גחלים" - במה שתאכיל אותו, יצר לו כאלו שאבת מהיקוד גחלים לתת על ראשו, כי יבוש מאוד על אשר תגמול לו טובה על הרעה; ועם כי תחשב זה לנקמה, מכל-מקום ישלם לך ה' שכר צדקה.
"אכול דבש" - לאכול דבש הרבה לא טוב, כי מעוטו יפה ורובו קשה; אבל מרבית חקירת כבודם של צדיקים לכבוד יחשב, ר"ל מהראוי להרבות לחקור חכמתם, שהיא כבודם ותפארתם.
"מעצר" - ענין מניעה, כמו (במדבר יז): "ותעצר המגפה".
"לרוחו" - ענין דבור, כמו (ישעיהו יא): "וברוח שפתיו", על שם שבא ברוח הפה.
מצודת דוד
"עיר פרוצה" - כמו עיר שנפרצה חומתה ולא נבנית חומה במקום הפרצה, הנה בזה נתקלקלה שמירת העיר כי כל הרוצה בא בה, כן איש אשר לא יוכל למנוע רוח אמרי פיו, כי בזה מקלקל שמירת נפשו.
וכמ"ש (משלי כא): "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו", אם-כן מי שלא שמר רוח אמרי פיו מקלקל שמירת הנפש.
