קטגוריה:משלי כה ז

המילים האחרונות בפסוק לא לגמרי ברורות, והמפרשים פירשו אותן בכמה דרכים:

1. "אשר ראו עיניך - שדבר זה אמת" (רש"י, ודומה לזה מצודות), כלומר, אתה ראית כמה פעמים, שאנשים נכבדים יורדים ממעלתם וסופגים השפלה; אז תאמין שזה יכול לקרות גם לך.

- אולם, לפי זה היה ראוי לכתוב "כאשר ראו עיניך".

2. "ישפילו אותך לפני נדיב שראו עיניך אותו וחשבת שאתה במדרגתו" (מלבי"ם, פירוש ראשון)

- אולם, לפי זה לא ברור מה מוסיפות המילים "אשר ראו עיניך", הרי ההשפלה היא אותה השפלה.

3. "בזה.. שתשפיל עצמך לפני נדיב - זה יגרום שיאמרו לך עלה, כי בזה יכירו כי ראו עיניך, שעיני שכלך רואים ומכירים נימוס ודרך ארץ..." (מלבי"ם, פירוש שני).

- אולם, לפי זה היה ראוי לכתוב את הפסוק בסדר אחר "כי טוב אמור לך עלה הנה אשר ראו עיניך, מהשפילך לפני נדיב".

4. אפשר לפרש: "ישפילו אותך אחרי שראו עיניך את מנעמי הכבוד והשררה, ואז הצער שלך יהיה גדול יותר, כי תדע מה אתה מפסיד".

- אולם, לפי זה היה ראוי לכתוב "אחרי אשר ראו עיניך".

5. לענ"ד, משמעות הפועל ראה כאן היא: הסתכל במבט של זלזול ועוינות, כמו ב(תהלים קיח ז): "ה' לִי בְּעֹזְרָי, וַאֲנִי אֶרְאֶה בְשֹׂנְאָי" וב(שיר השירים א ו): "אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת... בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי"*

כך גם השורש עינ הוא השורש של שמו של איבר הראיה - עַיִן, אבל גם של הפועל עוֹיֵן, המציין שנאה ויריבות, (שמואל א יח ט): "וַיְהִי שָׁאוּל עון[עוֹיֵן] אֶת דָּוִד מֵהַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה". וגם הפועל הביט, (תהלים צב יב): "וַתַּבֵּט עֵינִי בְּשׁוּרָי, בַּקָּמִים עָלַי מְרֵעִים תִּשְׁמַעְנָה אָזְנָי".

גם לשורש "שור" יש משמעות כפולה - מצד אחד הוא מקביל ל"ראה", כמו ב(במדבר כג ט): "כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ"*, ומצד שני הוא מציין יריבים ושונאים, כמו ב(תהלים נו ג): "שָׁאֲפוּ שׁוֹרְרַי כָּל הַיּוֹם, כִּי רַבִּים לֹחֲמִים לִי מָרוֹם".

מדוע יש קשר בין ראיה לעוינות?

   * ייתכן שזה בגלל המבט האופייני ליריבים - מבט של שנאה, שנאה שאפשר לראות בעיניים;
   * וייתכן שזה בגלל שאנשים רעים נוהגים לארוב ליריביהם ולעקוב אחריהם במבטם, על-מנת לתקוף אותם מן המארב. וכדברי המשוררת נעמי שמר (?) בשיר "מעוז צור": "הרחק בלב הלילה, דרוך וחרישי, צופה בי מבקש נפשי". 

לפי זה, משמעות הפסוק שלנו: "ישפילו אותך לפני הנדיב (=השר) שאתה הסתכלת עליו במבט מזלזל ועויין - לפני היריב הפוליטי שלך". ההשפלה הגדולה ביותר לאדם היא כשהוא מושפל לפני יריבו, כפי שקרה להמן; ראו "הקבלות".

ביטוי המזכיר את האמירה עלה הנה! (בשינוי ניקוד) נאמר לשבט יהודה, (שופטים א ב): "וַיֹּאמֶר ה': 'יְהוּדָה יַעֲלֶה! הִנֵּה נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ בְּיָדוֹ.'" - יהודה עלה להילחם בכנעני, רק לאחר שה' אמר לו "עלה, הנה".

אדם נוסף שהמלך העלה אותו אליו היה יהונדב בן רכב, (מלכים ב י טו): "וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם, וַיִּמְצָא אֶת יְהוֹנָדָב בֶּן רֵכָב לִקְרָאתוֹ, וַיְבָרְכֵהוּ, וַיֹּאמֶר אֵלָיו 'הֲיֵשׁ אֶת לְבָבֶךָ יָשָׁר כַּאֲשֶׁר לְבָבִי עִם לְבָבְךָ?' וַיֹּאמֶר יְהוֹנָדָב 'יֵשׁ וָיֵשׁ, תְּנָה אֶת יָדֶךָ'; וַיִּתֵּן יָדוֹ, וַיַּעֲלֵהוּ אֵלָיו אֶל הַמֶּרְכָּבָה"*.

בניגוד למנהיגי ישראל, שתמיד השתדלו לברוח מהשררה (ראו "הקבלות" על פסוק 6), המן הרשע התהדר לפני מלך, (אסתר ו ו): "וַיָּבוֹא הָמָן, וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ: מַה לַעֲשׂוֹת בָּאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ? וַיֹּאמֶר הָמָן בְּלִבּוֹ: לְמִי יַחְפֹּץ הַמֶּלֶךְ לַעֲשׂוֹת יְקָר יוֹתֵר מִמֶּנִּי?!..."*. והתוצאה ידועה - המן הושפל לפני מרדכי, יריבו הפוליטי, "כי ידע המלך שלכבוד עצמו הוא דורש, והיה זה סיבת מפלתו" (רמ"ד ואלי).