ביאור:אסתר ד ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אסתר ד ב: "וַיָּבוֹא עַד לִפְנֵי שַׁעַר הַמֶּלֶךְ כִּי אֵין לָבוֹא אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ שָׂק."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ד ב.


עַד לִפְנֵי שַׁעַר הַמֶּלֶךְ[עריכה]

מרדכי בא עד "רְחוֹב הָעִיר, אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר הַמֶּלֶךְ" (ביאור:אסתר ד ו). מכיוון שהמן פקד ש"כָל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ" ישתחוו לו, בזמן שמרדכי היה מחוץ לשער המלך הוא לא היה חיב לכרוע או להשתחוות להמן.

כִּי אֵין לָבוֹא אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ שָׂק[עריכה]

לפי הוראת אסתר "צוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם" (ביאור:אסתר ד טז), מרדכי המשיך בצום שלושה ימים ולא התיצב במשרדו בשער המלך וכך הוא היה פטור מלהכעיס את המן. בזמן העדרותו של מרדכי, המן לא היה יכול לפרסם פקודות נוספות לכל העמים ללא תרגום הפקודות ליהודים.


מקורות[עריכה]

נלקח מ- מגילת ההיפוכים. אילן סנדובסקי, אופיר בכורים, יהוד מונוסון, 2013