קטגוריה:אסתר ד ב

עריכה

• לפירוש "אלשיך" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

(ב) שנית התחכם לבא עד לפני שער המלך ולא יכנס פנימה, ומה גם כמאמרם ז"ל (ילקוט רמז תתרנו) כי הרים קול ונשבע שלא להסיר שקו מעליו עד יושעו ישראל, למען החריד לב בני ישראל ויתר ממקומו בפרסום החרדה ההיא, כי עתה יאמרו הלא דבר הוא. והן לו היתה תקנה מוצאת בהמשך הזמן בהתקרר דעת המלך לא החיל מעתה לקרוע בגדיו ולחרוד את כל החרדה הזאת, באופן כי אשר בלבו העצה האחת מהאפשריות להשיב את מרדכי לומר לו כי לאט לו כי בהמשך הזמן יתוקן, זאת ישיב אל לבו וידום. וגם הטענה השנית תבטל גם בזה שאם תשועה זו ביד המלך היתה למה זה ישמיע מרדכי קול צוחה בעיר, ועל מה זה לבש בשרו שק, ואפר יציע, ואדרבה יסיר הבגדים הצואים מעליו ויבוא אל המלך להתחנן לו. וגם לא טענת האומרים אחות לנו בבית המלך כי עתה יאמרו הנה מאמר מרדכי אסתר עושה כאשר היתה באמנה אתו ולמה זה יחדל לדבר אליה תדבר אל המלך, אך יאמרו בלבבם אין זה כי אם רוח ה' נוססה בו וידע כי מושיע אין בלתו יתברך, ואין ספק כי אם גזרה זאת מאת ה' צבאות יצאת, ויאמרו כל איש ישראל לכו ונשובה אל ה' כי הוא טרף וירפאנו יך ויחבשנו:

ועדיין היה מקום לישראל לדבר ולומר מי יודע אם מרדכי עשה כדבר הזה למען למוג לבנו ונדעה נרדפה לדעת את ה', אך מדבר אל אסתר אל ינח ידו ועל ידה נושע באופן ישיתו עוז מבטחם בבשר ודם ותהיה תשובה בלתי שלימה, על כן התחכם לבא עד לפני שער המלך בלבוש שק להסיר מלב בני ישראל תקות דברו את אסתר, כי עתה יאמרו הנה עד פה יבא ולא יוסיף ואיך ידבר אל אסתר והיא לפנים משער המלך, והוא לא יוכל ליכנס כי הוא לבוש שק, ומה גם למאמרם ז"ל (ילקוט רמז תתרנו) שנשבע שלא יסיר שקו מעליו עד בא תשועת ישראל, כי בזה יתייאשו משים בשר זרועם ואל על יקראוהו יחד בכל לבם וממצוקותיהם יצילם, וזהו אומרו כי אין לבא אל שער המלך וכו', לומר תדע למה לבש שק והיה הולך עד לפני וכו', על כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק, ובזה יתייאשו ישראל מבואו שם באומרם הנה עד פה יבא ולא יכנס כי לא יוכל, כי הוא לבוש שק ולא יסירו מעליו, ולכן תאבד תקות דברו אל אסתר בעיניהם, ויתלו עיניהם למי שבראם, ועל ידי כן יקרע גזר דינם מלפני ה' מלמעלה, ואז יוגמר הדבר על ידי אסתר למטה, ומבלי קדימת תשובת ישראל לשוב עד המכהו מה יסכון למו כי תלך אסתר אל המלך לבלתי הועיל, ואדרבה היתה אסתר מסתכנת בבאה אל המלך אשר לא כדת וילך החבל אחר הדלי, ולכן אחר שנתן מורך בלב כל ישראל והחזיקו בה' אלהיהם המושיע אותם, אז שלח לה על ידי התך תבא אל המלך כאשר נבאר בס"ד:
ועל פי דרכו, בצעקו צעקה גדולה ומרה כיוון להתיש כח עמלק אשר מעשו הוא, כי זו כחו בעולם הזה להיות לו שליטה בנו על אשר צעק צעקה גדולה ומרה לפני אביו יצחק כנודע מרבותינו ז"ל (ילקוט רמז תתרנו, ועי' בראשית רבה סז ד), על כן כנגדן צעק מרדכי צעקה גדולה ומרה להתיש כח קול צעקתו:

עוד נועץ מרדכי לבלתי לכת ברגליו לדבר אל אסתר כי אם על ידי שליח בהסתר כאשר יתבאר, לבל ירפו ישראל ידיהם מן התשובה באומרם הנה היה דבר מרדכי אל אסתר ומה לנו עוד לעצבים, היא תושיענו, על כן הסתיר דבר כאשר יבא ביאורו:

ב.    [ עריכה ]
"וְהַקָּרוֹב אֵלָיו" הן הקריבו הפורענות לעצמן "כַּרְשְׁנָא" שהיה ממונה על הכרשינין "שֵׁתָר" שהיה ממונה על היין "אַדְמָתָא" שהיה ממונה על אטנם שבארץ "תַרְשִׁישׁ" שהיה ממונה על הבית "מֶרֶס" שהיה ממרס את העופות "מַרְסְנָא" זה היה ממרס את הסלתות "מְמוּכָן" זה היה האיספקסיטון שבכולם שהיתה אשתו מתקנת להן כל מה שהיו צריכין.
אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה אם מתקיימת עצתו של רשע זה מי מקריב לפניך "כַּרְשְׁנָא" מי מקריב לפניך פר בן שנה "שֵׁתָר" מי מקריב לפניך שתי תורים "אַדְמָתָא" מי בונה לפניך מזבח אדמה כד"א (שמות כ, כ): "מזבח אדמה תעשה לי" "תַרְשִׁישׁ" מי לובש בגדי כהונה ומשמש לפניך כמד"א (שם כח, כ) "תרשיש שהם וישפה" "מֶרֶס" מי ממרס לפניך את העופות "מַרְסְנָא" מי ממרס לפניך את הסלתות "מְמוּכָן" מי מכין לפניך את המזבח כמה דאת אמר (עזרא ג, ג): "ויכינו את המזבח על מכונתו" אותה שעה אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל בני הם רעי הם קרובי הם אוהבי הם בני אוהבי הם שהוא אברהם דכתיב (ישעיה מא, ח): "זרע אברהם אוהבי" מרומם אני קרנם כמד"א (תהלים קמח, יד): "וירם קרן לעמו".
ד"א "כַּרְשְׁנָא" אמר הקב"ה בוזק אני לפניהם כרשינין ומשירן מן העולם "שֵׁתָר" משקה אני להם כוס של תרעלה "אַדְמָתָא תַרְשִׁישׁ" מתיר אני דמן כמים "מֶרֶס מַרְסְנָא מְמוּכָן" ממרס אני מסרס וממעך את נפשם בתוך מעיהם וכי היכן היתה איסקוזות של כולן מתוקנת א"ר הושעיא מישעיה הנביא המד"א (ישעיה יד, כא): "הכינו לבניו מטבח בעון אבותם בל יקומו וירשו ארץ וגו'":