קטגוריה:שמות כ כ

ד. מזבח אדמה תעשה לי . מה שקראו בשם מזבח אדמה ולהלן אומר ועשית את המזבח עצי שטים. ובברייתא דמלאכת המשכן (סוף פי"א) ג' שמות יש למזבח, מזבח העולה מזבח הנחושת מזבח החיצון. פי' ר' ישמעאל שיהיה מחובר באדמה, כי לא היה לו גג ולא שולים רק לוחות עצי שטים מסביב מצופים נחשת ומלאוהו אדמה ונתחבר עם אדמת המשכן כאלו הוא מחובר, שרוב שם אדמה בא על המחובר. ועל כן צריך שלא יבנהו על גבי כפים או מחילות (כן גריס בגמ') כדי שיתחבר באדמה.

ולדעתי אין הפירוש שלא ימצא מחילה בעומק הקרקע שתחת המזבח, דהא מבואר במשנה (פ"ג דפרה) דהר הבית והעזרות תחתיהם חלול מפני קבר התהום. וכבר מקשה בזה המ"ל (פ"א מהלכות בית הבחירה) ומוכרח שאין איסור רק אם המחילה פתוחה למזבח שאז אינו מחובר באדמה. אבל אם כל המזבח מחובר באדמה, ותחתיה מחילה שאינה פתוחה למזבח, הלא נקרא מחובר באדמה. שמבואר אצלנו ההבדל שבין ארץ ובין אדמה, שאדמה מציין האדמה שלמעלה לא העומק עד התהום. וכן מבואר ממה שכתבו בזבחים (דף נ"ח) על מה שאמרו מודה ריב"י שאם שחטן כנגדן בקרקע, פסולות. מאי כנגדן בקרקע וכו'. וכי תימא דעביד מחילות בקרקע ושחיט בהו, וכגון האי גוונא מי הוה מזבח, והא תניא מזבח אדמה שיהא מחובר באדמה, שלא יבנהו על גבי כפים ועל גבי מחילות. וידוע דמחילות לא נתקדשו רק הפתוחות לעזרה דינם כעזרה, והפתוחות להר הכית דינם כהר הבית. ואם כן, אם הם פתוחות לעזרה דינם כעזרה לא כמזבח, ועל כורחך מיירי שפתוחות למזבח. ועל כן אמר, וכגון האי גוונא מי הוה מזבח, והא אינו מחובר באדמה. אבל מה שקרקע העזרה אף תחת המזבח היה חלול מפני קבר התהום, היה כפי הדין כיון דאין החלל פתוח למזבח נקרא מזבח מחובר כאדמה.

ומה שהביא המשנה למלך ראיה שתחת המזבח לא היה חלול ממה שנאמר בירושלמי, הביאוהו התוס' סנהדרין (דף יב) שחזקיה עיבר השנה מפני הטומאה שמצאו גלגלתו של ארוונה היבוסי תחת המזבח. ואם איתא שתחת המזבח היה חלול לא נטמא המזבח. לדעתי משם ראיה להפך, כי באמת דברי הירושלמי נפלאים ואיך אפשר שמימי שלמה עד ימי חזקיה הקריבו בטומאה ולא הרגיש בזה שום נביא וחוזה. ומוכרח שבעת שבנה שלמה את המזבח, היה תחתיו חלול מפני קבר התהום. וגלגלתו של ארונה, שהיתה תחת החלל לא בקעה טומאתו למעלה רק בימי אחז שנהרס המזבח נהרסו הכפין גם כן. ובימי חזקיה שבאו לתקן מצאו את הגלגולת ואז היתה טומאה רצוצה שבוקעת ועולה ואז נטמאו כולם.

ועוד דהא בזבחים (דף סא) אמר רבי שמעון בן פזי שבבית שני שהוסיפו על המזבח שתין הוסיפו. דמעקרא סבור מזבח אדמה שיהא אטום באדמה, ולבסוף סבור מזבח אדמה שהוא מחובר באדמה שלא יבנהו על גבי מחילות. ואם כן בימי שלמה שלא סבור הא שלא יבנהו ע"ג מחילות בודאי גם תחת המזבח היה חלול מפני קבר התהום.

ופלוגתת ר' נתן עם איסי בן יהודה נראה דתליא בפלוגתת ר' יהודה ורבי שמעון בספרא צו ( צו כא ) שר' יהודה סבירא ליה שמה שאמרו, אש תמיד תוקד לא תכבה , הוא אף בעת המסעות וכופים עליה פסכתר שלא תשרף בגד הארגמן שעליה. ורבי שמעון סבירא ליה דנכבה האש בעת המסעות. ור' נתן סבירא ליה כרבי שמעון דנכבה האש בעת, המסעות ולכן לדעתו לא היה המזבח מלא אדמה בעת המסע. ועל כן אמר חלול באדמה, רצונו לומר שהיה חלול בעת המסע שאז נסתלק האש ושפכו את האדמה, ובעת החניה מלאוהו אדמה וחזר האש. ואיסי בן יהודה סבירא ליה כר' יהודה שהיה האש על המזבח גם בעת המסע ובהכרח היה תמיד מלא אדמה. ובזבחים (דף סא ע"ב) מקשה על מה שאמר רב, דמזבח של שילה של אבנים היה, ממה דתניא שאש שירדה בימי משה לא נסתלקה מן המזבח עד ימי שלמה. ומתרץ רב סבירא ליה כר' נתן דאמר מזבח של שילה של אבנים היה. וא"כ נסתלק האש קודם לכן.

ולפי זה, ר' נתן לשיטתיה דסבירא ליה שאש שלמעלה נסתלקה בכל פעם בעם המסע, וכן נסתלק בשילה אל מזבח אבנים. ואיסי בן יהודה סבירא ליה כמאן דאמר שלא נסתלקה מימי משה עד ימי שלמה, ושבשילה לא היה מזבח אבנים רק מזבח אדמה של משה שעמד מלא אדמה והאש עליו מימי משה עד ימי שלמה. ועל זה מביא ראיה ממה שאמרו כי מזבח הנחשת אשר לפני ה' קטן מהכיל . שאי אפשר לפרש קטן ממש, דהא העלה עליו אלף עולות, וכמו שהשיב ר' יוסי לר' יהודה בזבחים (דף נט). ועל כן פירש קטן, שהגיע הזמן לגנוז אותו על ידי שבנו מזבח אבנים ונסתלק ממנו האש. מבואר שבשילה לא היה מזבח אבנים, שא"כ כבר נסתלק ממנו האש בשילה והיה ראוי שיגנוז אותו קודם לכן.

ור' ישמעאל סבירא ליה שנקרא מזבח אדמה על שם חבורו לאדמה לא על מלואו. ור' נתן ואיסי סבירא להו שתקרא על של מלואו. ומה שאמרו תעשה לי היינו שיעשה לשמו.

ועיין ברמב"ם פ"א מהלכות בית הבחירה הי"ט והלכה כ'.

ה. וזבחת עליו דעת הת"ק, שפירוש עליו כנגדו ובצדו, כמו ועליו מטה מנשה. ומפני שמצד הסברא יש ללמוד שמה שאמר ושחט אותו על ירך המזבח , ר"ל אף על ירך וכל שכן על המזבח עצמו שכשר לכפרה וכ"ש שכשר לשחיטה [שאין להביא ראיה ממזבח הפנימי שאינו כשר לשחיטה, כי הוא אינו מיותר לקרבנות, לא לקרבנות הבאים להכשיר כמו קרבן מצורע, ולא לבאים לכפר, ואף לא לגמר הכפרה על ידי שפיכת שירים], לכן אמר ועשית עולותיך הבשר והדם על מזבח ה'. הוסיף הבשר והדם למעט שחיטה.

ור ' יוסי ור ' יוסי ברבי יהודה שניהם סבירא ליה, שפירוש וזבחת עליו כפשוטו שיכול לשחוט על המזבח. רק שלר ' יוסי כל המזבח כשר בין לעולה בין לשלמים, ולר ' יוסי בר' יהודה אין יכול לשחוט עולות רק בצפון המזבח. ומובא פלוגתתם בספרא ויקרא ( ויקרא סו ) ובזבחים (דף נח), ושם בארתי טעם פלוגתתם . לפי דרכי הלשון עיי"ש. ובמכלתא הוסיף שלר ' יוסי ברבי יהודה מיושב סתירת הכתובים, ששם אמר ועשית עולותיך הבשר והדם על מזבח , ר"ל הבשר והדם כשרים על כל המזבח, אבל השחיטה של העולה אין כשרה על כל המזבח רק על חציו הצפוני.

ומה שאמרו אין לי אלא צפון המזבח שאר כל צפון העזרה מנין, זה לא אתיא כרבי יוסי בר"י, שלדידיה אין כשר לשחוט רק נגד צפון המזבח [כמה שאמר בספרא ויקרא סז סז וביומא דף לה ובזבחים דף כ] ובארתי פלוגתתם בפירוש הספרא שם. ולמד שכל העזרה כשרה, ממה שאמר במקום הקדש שהוא מיותר להכשיר כל הקדש. ובספרא מצורע [ מצורע מו מו ] יכול על טבעתו, יש לפרש שזה כר' יוסי בר' יהודה.

ומה שאמרו את צאנך ואת בקרך בא לרבות יתר הקדשים כמו בכור ומעשר ופסח, שכולם יהיו נשחטים אצל המזבח בעזרה. ואי אפשר לטעות שגם שחיטת חולין תהיה בעזרה, דהא מדבר בקדשים.

ו. בכל המקום אשר אזכיר את שמי . מוסב למעלה שתזבח את עולותיך בכל מקום אשר אזכיר את שמי. וממה שלא אמר בכל מקום, כמו ואכלתם אותו בכל מקום (במדבר יח) בכל מקום אשר תראה (דברים יח). משא"כ כל המקום, יצין או כללות המקום עצמו, ונשאתי לכל המקום בעבורם , או המקום הידוע. שמה שאמר בכלל המקום אשר נבוא שמה פירושו המקום המוזמן לנו לבא ולהתישב שם. וכן כאן פירושו בבית הבחירה.

אולם מצאתי כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם בו (סוף עקב) והוא כולל כל מקום, דהא ביהושע א' אמר תחת זה כל מקום אשר תדרוך . ולכן למדו זה ממה שנאמר אבוא אליך שהוא הגלות השכינה שם בגלוי. ומזה ידעינן שמה שכתוב אשר אזכיר את שמי, שפירושו שאתן רשות להזכיר שם המפורש. כי סתם שמי הוא שם המיוחד, כמו שאמר זה שמי וזה זכרי. ששאר הכנוים נתנים לזכר לא שם המיוחד. היינו במקום ששם יבא ה' להגלות בגלוי השכינה.

וכן אמר בספרי נשא ( נשא קלט) ובסוטה (דף לח) מקרא מסורס הוא, בכל מקום אשר אבא בבהב"ח, שם תהיה מזכיר את שמי. ובסוטה (שם) זה דברי ר' יאשיה, ות"ק למד ממה שנאמר ושמו את שמי שהוא בבהב"ח. (ובספרי אמר זה בשם ר' יאשיה והשני בשם ר' יונתן). ומשמע שכן דעת ראב"י. ומפרש מה שאמר אבא אליך, היינו לביתך ועל ידי שתבא לביתי, שזה סימן שאתה אוהב את ה' בכל לבבך, כן גם הוא יבא אליך ויאהב אותך. וכן מובא זה בסוכה (דף נג) בשם הלל הזקן. ומזה הוציא המאמר השני שמובא בברכות (דף ו) בשם ר' יצחק, שסיומו שאפילו אם א' שיושב ועוסק בתורה שכינה עמו, מדכתיב אבוא אליך. שאינו מדבר בבית המקדש, רק שיבא אל ביתו.

ובגמ' מפרש דעשרה קדמה שכינה ואתיא תלתא עד דיתבי. שיש הבדל בין נצב ובין עומד, שנצב יורה שעומד הכן ומוכן לאיזה דבר שזה מורה שה' מקדים את עצמו ועומד מוכן לכך, תלתא עד דיתבי, שלכן כתיב ישפוט, שיש הבדל בין דין ובין משפט. שדין הוא שמיעת הטענות. ומשפט הוא הגמר דין כמ"ש בפירוש התנ"ך בכמה מקומות. מבואר שאינו בא רק בגמר הדין, וקמ"ל שדין ענינו חשוב כתורה, ועיין עוד שם.