ביאור:שמות כ יג
שמות כ יג: "לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ, לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ, וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:שמות כ יג.
לֹא תַחְמֹד[עריכה]
רֵעֶךָ[עריכה]
"רֵעֶךָ" - חבר, ידיד (מילוג).
ניתן להסתכל על המילה "רֵעֶךָ" בצורה צרה: חבר קרוב, בין בית.
אולם סביר שהכוונה היא רחבה יותר: כל שכן, כל אדם בעיר, בשבט, במדינה, או בעם. ואפילו אפשר להרחיב לכל אדם בעולם.
לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ[עריכה]
"תַחְמֹד" - שורש 'חמד' - רָצָה לעצמו, חָשַׁק, השתוקק, אָבָה, בָּא לוֹ, דבקה נַפְשׁוֹ, הִשְׁתּוֹקֵק, הִתְאַוָּה, חָלַם, חָפַץ, כָּמָהּ (מילוג).
המילה תחמוד קשורה לקנאה ותאוה.
הפועל חמד רומז לשני כיוונים:
- כיוון חיובי - אדם רוצה להתאמץ, ללמוד, לפתח, להקים, ליצור דבר חדש משופר, להביא תועלת לחברה וכך לזכות בעושר, אושר והוקרה.
- כיוון שלילי - אדם רוצה לגזול מאחר, לפגוע בו ולקחת ממנו, ראו סיפור כבשת הרש (שמואל ב יב ד).
יש טוענים שכל דברות האיסור כלולות באיסור הזה "לֹא תַחְמֹד", כי לפני ביצוע העבירה, אדם חומד ורוצה להשיג משהו בדרך לא חוקית. כך אמר עכן שלקח מהחרם: "ואראה (וָאֵרֶא) בַשָּׁלָל ... שְׁקָלִים ... וָאֶחְמְדֵם, וָאֶקָּחֵם" (ביאור:יהושע ז כא).
אדם יודע מתי הוא רוצה משהו שהוא ראה, ואז פקודת אלוהים לקין נכנסת לפעולה "לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ, וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ, וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ" (ביאור:בראשית ד ז). נראה שאלוהים מרשה לבני האדם לחמוד ולרצות, והאיסור הוא רק כאשר אדם עושה צעדים בלתי חוקיים לפגוע בשני.
קיימת בעיה שכשאדם קונה או רוכש לעצמו, כחוק, דבר שהוא ראה ברשות האחר, גם זה מוריד ופוגע באחר וביחודיות שלו. האחר נפגע, אולם אם הוא לא מוגן על ידי 'זכויות יוצרים' למיניהם, האחר לא יכול להתלונן ולמנוע מהאדם להעתיק ממנו או להתחרות בו.