מ"ג שמות כ כא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ואם מזבח אבנים תעשה לי לא תבנה אתהן גזית כי חרבך הנפת עליה ותחללה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלְלֶהָ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְאִם־מִזְבַּ֤ח אֲבָנִים֙ תַּֽעֲשֶׂה־לִּ֔י לֹֽא־תִבְנֶ֥ה אֶתְהֶ֖ן גָּזִ֑ית כִּ֧י חַרְבְּךָ֛ הֵנַ֥פְתָּ עָלֶ֖יהָ וַתְּחַֽלְלֶֽהָ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְאִם מַדְבַּח אַבְנִין תַּעֲבֵיד קֳדָמַי לָא תִבְנֵי יָתְהוֹן פְּסִילָן לָא תְרִים חַרְבָּךְ עֲלַהּ וְתַחֲלִינַּהּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְאִם מַדְבַּח אַבְנִין תַּעֲבֵיד לִשְׁמִי לָא תִבְנֵי יַתְהוֹן חֲצִיבִין דְּאִין אֲרֵימַת פַּרְזְלָא דְמִנֵיהּ מִתְעֲבֵיד סְיָיפָא עַל אַבְנָא אַפִיסְתָּא יָתָהּ: |
| ירושלמי (קטעים): | מַדְבַּח קָבִיעַ בְּאַרְעָא תַעַבְדוּן לִשְׁמִי וְתִקְרְבוּן עֲלוֹי יַת עַלְוַותְכוֹן וְיַת נִכְסַת קוּדְשֵׁיכוֹן יַת עַנְכוֹן וְיַת תּוֹרֵיכוֹן בְּכָל אֲתַר דְּתִדְכְּרוּן יַת שְׁמִי קַדִּישָׁא מֵימְרִי מִתְגְּלֵי עֲלֵיכוֹן וּמְבָרֵךְ יַתְכוֹן: |
רש"י
"גזית" - לשון גזיזה שפוסלן ומכתתן בברזל
"כי חרבך הנפת עליה" - הרי כי זה משמש בל' פן שהוא דילמא פן תניף חרבך עליה
"ותחללה" - הא למדת שאם הנפת עליה ברזל חללת (פ"ג דמדות) שהמזבח נברא להאריך ימיו של אדם והברזל נברא לקצר ימיו של אדם אין זה בדין שיונף המקצר על המאריך ועוד שהמזבח מטיל שלום בין ישראל לאביהם שבשמים לפיכך לא יבא עליו כורת ומחבל והרי דברים ק"ו ומה אבנים שאינם רואות ולא שומעות ולא מדברות ע"י שמטילות שלום אמרה תורה לא תניף עליהם ברזל המטיל שלום בין איש לאשתו בין משפחה למשפחה בין אדם לחבירו על אחת כמה וכמה שלא תבואהו פורענות
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
גָּזִית – לְשׁוֹן גְּזִיזָה, שֶׁפּוֹסְלָן וּמְכַתְּתָן בְּבַרְזֶל.
כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ – הֲרֵי "כִּי" זֶה מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן "פֶּן" שֶׁהוּא "דִּילְמָא": פֶּן תָּנִיף חַרְבְּךָ עָלֶיהָ.
וַתְּחַלְלֶהָ – הָא לָמַדְתָּ שֶׁאִם הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ בַּרְזֶל, חִלַּלְתָּ; שֶׁהַמִּזְבֵּחַ נִבְרָא לְהַאֲרִיךְ יָמָיו שֶׁל אָדָם, וְהַבַּרְזֶל נִבְרָא לְקַצֵּר יָמָיו שֶׁל אָדָם; אֵין זֶה בְּדִין שֶׁיּוּנַף הַמְּקַצֵּר עַל הַמַּאֲרִיךְ (מידות פ"ג מ"ד). וְעוֹד, שֶׁהַמְּזַבֵּחַ מֵטִיל שָׁלוֹם בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, לְפִיכָךְ לֹא יָבֹא עָלָיו כּוֹרֵת וּמְחַבֵּל. וַהֲרֵי דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמָה אֲבָנִים, שֶׁאֵינָם רוֹאוֹת וְלֹא שׁוֹמְעוֹת וְלֹא מְדַבְּרוֹת, עַל יְדֵי שֶׁמְּטִילוֹת שָׁלוֹם אָמְרָה תּוֹרָה: "לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל" – הַמֵּטִיל שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, בֵּין מִשְׁפָּחָה לְמִשְׁפָּחָה, בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁלֹּא תְּבוֹאֵהוּ פֻּרְעָנוּת.
רשב"ם
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
" כל המקום אשר אזכיר את שמי" שאבחר לבית ועד לעבדי, כענין הזכירו כי נשגב שמו:
" אבא אליך וברכתיך" לא תצטרך למשוך הנהגתי אליך באמצעיים של כסף וזהב וזולתם כי אמנם אני אבא אליך וברכתיך:מדרש מכילתא
• לפירוש "מדרש מכילתא" על כל הפרק •
לא תבנה אתהן גזית אין גזית אלא גזוזות שהונף עליהם ברזל. רבי נתן אומר, הרי שבנה שתי אבנים גזוזות שהניף עליהם ברזל, שומע אני יהא המזבח כלו פסול -ת"ל לא תבנה אתהן גזית, הן פסולות ולא המזבח כלו פסול.
ח. לא תבנה אתהן גזית בו אי אתה בונה, אבל אתה בונה בהיכל ובקדש הקדשים. שהיה בדין, ומה אם מזבח הקל אסור לבנות בו, ההיכל וקדש הקדשים החמורים דין הוא שלא יהו בונין בו גזית. תלמוד לומר לא תבנה אתהן גזית, בו אי אתה בונה גזית אבל אתה בונה גזית בהיכל ובקדש הקדשים. ומה אני מקיים ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו (מלכים א' ו), בבית אינו נשמע אבל בחוץ נשמע
כי חרבך הנפת עליה וגו ' (מכאן) היה רבי שמעון בן אלעזר אומר, המזבח נברא להאריך שנותיו של אדם והברזל לקצר שנותיו של אדם, אינו רשאי להניף המקצר על המאריך. רבי יוחנן בן זכאי אומר, הרי הוא אומר אבנים שלמות תבנה אבנים שמטילות שלום. והרי דברים קל וחומר, ומה אם אבני מזבח שאינם לא רואות ולא שומעות ולא מדברות, על שמטילות שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, אמר הקב"ה לא תניף עליהם ברזל, המטיל שלום בין איש לאשתו בין עיר לעיר בין אומה לאומה בין ממשלה לממשלה בין משפחה למשפחה על אחת כמה וכמה שלא תבא עליו פורענות.
מלבי"ם - התורה והמצוה
ז. ואם מזבח אבנים תעשה לי . כבר בארתי ויקרא ( ויקרא יב) גדר מלת אם, שמורה על האפשריות, ובא על דבר הרשות שיש בידו לעשות או שלא לעשות. או גם דבר חובה שיש בידו שני ברירות. ועל פי זה אמר ר' ישמעאל, כל אם שבתורה רשות. אמנם בררנו שם ( ויקרא קנב ) שג' מקומות שבא אם על החובה יש גם כן אפשריות. כמו ואם תקריב מנחת בכורים , שהוא אפשרי מצד הזמן שעתידה מנחת בכורים לפסוק ולחזור. וכן אמר ר"י, שמה שנאמר ואם מזבח אבנים תעשה הוא אפשרי מצד שיכול לעשות מזבח אדמה.
וזה שלא כדברי ראב"י בזבחים (דף ס"א ע"ב) שאמר שנאמר ג' פעמים מזבח אבנים ,להורות על שילה ונוב וגבעון ובית עולמים, שצריך דוקא מזבח אבנים. ולדידיה צריך לומר שבא מלת אם על הזמן, רצונו לומר כשיגיע הזמן שחוב עליך לבנות דוקא מזבח אבנים. ולדעתי ר' נתן שאמר שם של שילה של אבנים היה, סבירא ליה גם כן שלא כראב"י. כי רק של שילה היה של אבנים, מצד שרשות בידם לעשות של אבנים, לא של נוב וגבעון. ולכן אמר שם על רב הוא דאמר כר' נתן, שנתקשה רש"י בזה.
ועמ"ש על פסוק אם כסף תלוה.
ח. לא תבנה אתהן גזית . גזית הם אבנים גזוזות כמה שנאמר בבבא בתרא (דף ג') גזית אבני דמשפי. ויצויר שהם גזוזות על ידי כלי נחשת או כסף. אולם ממה שאמר הטעם, כי חרבך הנפת, ובפ' תבא באר לא תניף עליהם ברזל, מבואר שהאיסור הוא רק אם גזוזות כברזל. וזהו שאמרו אין גזית אלא גזוזות שהונף עליהם ברזל. וכן כתב הרמב"ן שגזית על ידי כלי נחשת מותר. גם בא להוציא מדעת הבאר שבע, שאם הניף ברזל קודם שהוקדשו מותר. וז"א שאם כן, באבני מקדש שנחלקו ר"י ור"נ בתמיד, היה לו לומר להקדישם אח"כ. וזהו שאמרו גזוזות שהונף עליהם ברזל. ר"ל אף קודם שהוקדשו.
ובמה שאמר לא תבנה אתהן, שמוסב על האבנים ולא אמר לא תבנה אותו, מבואר שאם חלף את האבנים, ונתן אחרים תחתיהן המזבח כשר. ומזה למד בפ"ג דמדות לאבן שנפגמה. ולא ככסף משנה שכתב להפך. שהרמב"ם למד הונף ברזל מנפגמה. וכבר בארנו באילת השחר ( כלל קן ) שכל מקום שבא הכנוי דבוק אל מלת את, יש בו מעוט אותו לא זולתו. כי היה יכול לכתוב לא תבנה גזית, וממעט אבני היכל וקדשים וזה כדעת ר' נחמיה. ולכן פסק הרמב"ם כר' נחמיה ולא כרבי המכריע.
וממה שאמר כי חרבך הנפת עליה [התנו על האבן], למד שאסור אף שיגע בהם ברזל, וגם זה רק באבני מזבח ולא כהראב"ד. והרמב"ם במורה וכן הראב"ע נתנו בזה טעמים בלתי עקרים. שלדבריהם מדוע אסר הנגיעה. וכן לדבריהם יש לאסור אף גזוזות על ידי חרב של כסף או נחשת כמה שאמר הרמב"ן. רק כמו שאמרו חז"ל מובא במדות (פ"ג מ"ד) מפני שהברול מקצר ימים לכן קראה בשם חרב. וגם מקבות והגרזן וכל כלי ברזל אסור, מפני שהברזל מקצר ימים. ורבי יוחנן בן זכאי נשא בזה מליצה תוכחת חכם על אזן שומעת.
בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
- ^ זאת ע"פ מסורת חז"ל שקבעו: "אנוכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום". להרחבה נוספת, ראו בספרו של הרב מרדכי ברויאר, "פרקי מועדות", הוצאת "חורב" ירושלים, פרק יז.