רש"י על שמות כ
<< · רש"י על שמות · כ · >>
פסוק א
"אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" - מלמד שאמר הקב"ה עשרת הדברות בדבור אחד מה שאי אפשר לאדם לומר כן א"כ מה ת"ל עוד אנכי ולא יהיה לך שחזר ופירש על כל דבור ודבור בפני עצמו (קושיית א"כ כו' פירוש לפי זה שמוכח מאת כל הדברים האלה שגם שאר עשרת הדברות כולם אמר הקב"ה בדבור אחד א"כ מה ת"ל אנכי וגו' ר"ל מה בא להודיענו במה שפרט לשון ב' דברות אלו מהשאר מדהוציאם בלשון זה שהמשמעות דוקא אלו שנים בפרט מפי הגבורה יצאו והלא לפי זה כולם כמוהם הקב"ה בכבודו ובעצמו דברם ותי' שחזר ופירש וכו' ור"ל באותו החזרה לא החזיר ללמד על הכלל יצא אלא על הפרט אלו ב' דברות ראשונות ביחוד ודו"ק):
"לֵאמֹר" - מלמד שהיו עונין על הן הן ועל לאו לאו (מכילתא):פסוק ב
"מבית עבדים" - מבית פרעה שהייתם עבדים לו או אינו אומר אלא מבית עבדים שהיו עבדים לעבדים ת"ל ויפדך מבית עבדים מיד פרעה מלך מצרים אמור מעתה עבדים למלך היו ולא עבדים לעבדים
"לא יהיה לך" - למה נאמר לפי שנאמר לא תעשה לך אין לי אלא שלא יעשה העשוי כבר מנין שלא יקיים ת"ל לא יהיה לך (מכילתא)
"אלהים אחרים" - שאינן אלהות אלא אחרים עשאום אלהים עליהם (מכילתא) ולא יתכן לפרש אלהים אחרים זולתי שגנאי הוא כלפי מעלה לקרותם אלהות אצלו דבר אחר אלהים אחרים שהם אחרים לעובדיהם צועקים אליהם ואינן עונין אותם ודומה כאלו הוא אחר שאינו מכירו מעולם
"על פני" - כל זמן שאני קיים שלא תאמר לא נצטוו על ע"א אלא אותו הדור (מכילתא)פסוק ג
פסוק ד
פסוק ה
פסוק ו
- (השני לשון שקר כתרגומו) כמא דתימר (שבועות כט.): "אי זהו שבועת שוא, נשבע לשנות את הידוע, על עמוד של אבן שהוא של זהב".
- (הראשון לשון מגן כתרגומו) זה הנשבע לחנם ולהבל, על של עץ עץ ועל אבן אבן.
פסוק ז
וכן (דברים כב יא): "לא תלבש שעטנז", (דברים כב יב): "גדילים תעשה לך".
וכן (ויקרא יח טז): "ערות אשת אחיך", (דברים כה ה): "יבמה יבא עליה".
הוא שנאמר (תהלים סב יב): "אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי".
"זכור" - לשון פעול הוא, כמו (ישעיה כב יג): "אכול ושתו", (שמואל ב ג טז): "הלוך ובכה". וכן פתרונו: תנו לב לזכור תמיד את יום השבת, שאם נזדמן לך חפץ יפה - תהא מזמינו לשבת.פסוק ח
פסוק ט
פסוק י
פסוק יא
פסוק יב
פסוק יד
"רואים את הקולות" - רואין את הנשמע שאי אפשר לראות במקום אחר (שם)
"את הקולות" - היוצאין מפי הגבורה
"וינעו" - (שם) אין נוע אלא זיע
"ויעמדו מרחוק" - (שם) היו נרתעין לאחוריהם י"ב מיל כאורך מחניהם ומלאכי השרת באין ומסייעין אותן להחזירן שנא' (תהלים סח) מלכי צבאות ידודון ידודוןפסוק טז
"נסות" - לשון הרמה וגדולה כמו (ישעיהו סב) הרימו נס (שם מט) ארים נסי (שם ל) וכנס על הגבעה שהוא זקוף
"ובעבור תהיה יראתו" - ע"י שראיתם אותו יראוי ומאויים תדעו כי אין זולתו ותיראו מפניופסוק יז
פסוק יח
"אתם ראיתם" - יש הפרש בין מה שאדם רואה למה שאחרים משיחין לו שמה שאחרים משיחין לו פעמים שלבו חלוק מלהאמין
"כי מן השמים דברתי" - וכתוב אחד אומר וירד ה' על הר סיני בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם (דברים ד) מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה כבודו בשמים ואשו וגבורתו על הארץ (מכילתא) ד"א הרכין שמים ושמי השמים והציען על ההר וכן הוא אומר (תהלים יח) ויט שמים וירדפסוק יט
"אלהי כסף" - בא להזהיר על הכרובים שאתה עושה לעמוד אתי שלא יהיו של כסף שאם שניתם לעשותן של כסף הרי הן לפני כאלהות
"ואלהי זהב" - בא להזהיר שלא יוסיף על ב' שאם עשית ד' הרי הן לפני כאלהי זהב
"לא תעשו לכם" - לא תאמר הריני עושה כרובים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות כדרך שאני עושה בבית עולמים לכך נאמר לא תעשו לכםפסוק כ
"תעשה לי" - שתהא תחילת עשייתו לשמי
"וזבחת עליו" - אצלו כמו (במדבר ב) ועליו מטה מנשה (מכילתא) (זבחים נח) או אינו אלא עליו ממש ת"ל הבשר והדם על מזבח ה' אלהיך ואין שחיטה בראש המזבח
"את עלתיך ואת שלמיך" - אשר מצאנך ומבקרך את צאנך ואת בקרך פירוש לאת עולתיך ואת שלמיך
"בכל המקום אשר אזכיר את שמי" - אשר אתן לך רשות להזכיר שם המפורש שלי שם אבוא אליך וברכתיך אשרה שכינתי עליך מכאן אתה למד שלא ניתן רשות להזכיר שם המפורש אלא במקום שהשכינה באה שם וזהו בית הבחירה שם ניתן רשות לכהנים להזכיר שם המפורש בנשיאת כפים לברך את העםפסוק כא
"גזית" - לשון גזיזה שפוסלן ומכתתן בברזל
"כי חרבך הנפת עליה" - הרי כי זה משמש בל' פן שהוא דילמא פן תניף חרבך עליה
"ותחללה" - הא למדת שאם הנפת עליה ברזל חללת (פ"ג דמדות) שהמזבח נברא להאריך ימיו של אדם והברזל נברא לקצר ימיו של אדם אין זה בדין שיונף המקצר על המאריך ועוד שהמזבח מטיל שלום בין ישראל לאביהם שבשמים לפיכך לא יבא עליו כורת ומחבל והרי דברים ק"ו ומה אבנים שאינם רואות ולא שומעות ולא מדברות ע"י שמטילות שלום אמרה תורה לא תניף עליהם ברזל המטיל שלום בין איש לאשתו בין משפחה למשפחה בין אדם לחבירו על אחת כמה וכמה שלא תבואהו פורענותפסוק כב
"אשר לא תגלה ערותך" - שע"י המעלות אתה צריך להרחיב פסיעותיך ואע"פ שאינו גלוי ערוה ממש שהרי כתיב ועשה להם מכנסי בד מ"מ הרחבת הפסיעות קרוב לגלוי ערוה הוא ואתה נוהג בהם מנהג בזיון והרי דברים ק"ו ומה אבנים הללו שאין בהם דעת להקפיד על בזיונן אמרה תורה הואיל ויש בהם צורך לא תנהג בהם מנהג בזיון חבירך שהוא בדמות יוצרך ומקפיד על בזיונו על אחת כמה וכמה חסלת פרשת יתרו
<< · רש"י על שמות · כ · >>