רש"י על שמות כ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש


<< · רש"י על שמות · כ · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

"וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים" - אין אלהים אלא דיין וכן הוא אומר (שמות כב, כז) "אלהים לא תקלל" ותרגומו "דיינא" לפי שיש פרשיות בתורה שאם עשאן אדם מקבל שכר ואם לאו אינו מקבל עליהם פורעניות (מכילתא) יכול אף עשרת הדברות כן ת"ל וידבר אלהים דיין ליפרע:

"אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" - מלמד שאמר הקב"ה עשרת הדברות בדבור אחד מה שאי אפשר לאדם לומר כן א"כ מה ת"ל עוד אנכי ולא יהיה לך שחזר ופירש על כל דבור ודבור בפני עצמו (קושיית א"כ כו' פירוש לפי זה שמוכח מאת כל הדברים האלה שגם שאר עשרת הדברות כולם אמר הקב"ה בדבור אחד א"כ מה ת"ל אנכי וגו' ר"ל מה בא להודיענו במה שפרט לשון ב' דברות אלו מהשאר מדהוציאם בלשון זה שהמשמעות דוקא אלו שנים בפרט מפי הגבורה יצאו והלא לפי זה כולם כמוהם הקב"ה בכבודו ובעצמו דברם ותי' שחזר ופירש וכו' ור"ל באותו החזרה לא החזיר ללמד על הכלל יצא אלא על הפרט אלו ב' דברות ראשונות ביחוד ודו"ק):

"לֵאמֹר" - מלמד שהיו עונין על הן הן ועל לאו לאו (מכילתא):

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

"אשר הוצאתיך מארץ מצרים" - כדאי היא ההוצאה נג שתהיו משועבדים לי (מכילתא) ד"א לפי שנגלה בים כגבור מלחמה ונגלה כאן כזקן מלא רחמים שנא' (שמות כד) ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר זו היתה לפניו בשעת השעבוד וכעצם השמים משנגאלו הואיל ואני משתנה במראות אל תאמרו שתי רשויות הן אנכי הוא אשר הוצאתיך ממצרים ועל הים ד"א לפי שהיו שומעין קולות הרבה שנאמר את הקולות קולות באין מד' רוחות ומן השמים ומן הארץ אל תאמרו רשויות הרבה הן ולמה אמר ל' יחיד אלהיך ליתן פתחון פה למשה ללמד סניגוריא במעשה העגל וזהו שאמר (שמות לב) למה ה' יחרה אפך בעמך לא להם צוית לא יהיה לכם אלהים אחרים אלא לי לבדי

"מבית עבדים" - מבית פרעה שהייתם עבדים לו או אינו אומר אלא מבית עבדים שהיו עבדים לעבדים ת"ל ויפדך מבית עבדים מיד פרעה מלך מצרים אמור מעתה עבדים למלך היו ולא עבדים לעבדים

"לא יהיה לך" - למה נאמר לפי שנאמר לא תעשה לך אין לי אלא שלא יעשה העשוי כבר מנין שלא יקיים ת"ל לא יהיה לך (מכילתא)

"אלהים אחרים" - שאינן אלהות אלא אחרים עשאום אלהים עליהם (מכילתא) ולא יתכן לפרש אלהים אחרים זולתי שגנאי הוא כלפי מעלה לקרותם אלהות אצלו דבר אחר אלהים אחרים שהם אחרים לעובדיהם צועקים אליהם ואינן עונין אותם ודומה כאלו הוא אחר שאינו מכירו מעולם

"על פני" - כל זמן שאני קיים שלא תאמר לא נצטוו על ע"א אלא אותו הדור (מכילתא)

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

"פסל" - על שם שנפסל

"וכל תמונה" - תמונת כל דבר אשר בשמים

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

"אל קנא" - (מכילתא) מקנא להפרע ואינו עובר על מדתו למחול על עון ע"א כל לשון קנא אנפרימנ"ט (בלע"ז אייפערנד) נותן לב להפרע

"לשנאי" - כתרגומו כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם (סנהדרין כז)

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

"ועושה חסד" - שאדם עושה לשלם שכר עד לאלפים דור נמצאת מדה טובה יתירה על מדת פורעניות אחת על חמש מאות שזו לארבעה דורות וזו לאלפים (סוטה יא)

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

(שמות כ ו): "לשוא"-

  • (השני לשון שקר כתרגומו) כמא דתימר (שבועות כט, א): "אי זהו שבועת שוא, נשבע לשנות את הידוע, על עמוד של אבן שהוא של זהב".
  • (הראשון לשון מגן כתרגומו) זה הנשבע לחנם ולהבל, על של עץ עץ ועל אבן אבן.

.

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

"לשוא" - (השני ל' שקר כתרגומו) כמא דתימר אי זהו שבועת שוא נשבע לשנות את הידוע על עמוד של אבן שהוא של זהב (הראשון ל' מגן כתרגומו) זה הנשבע לחנם ולהבל על של עץ עץ ועל אבן אבן (שבועות כט מכילתא)

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

(שמות כ ז): "זכור" - זכור ו(דברים ה יב): "שמור" בדבור אחד נאמרו. וכן (שמות לא יד): "מחלליה מות יומת",(במדבר כח ט): "וביום השבת שני כבשים".

וכן (דברים כב יא): "לא תלבש שעטנז", {[צמ|גדילים תעשה לך|דברים כב יב}}.

וכן (ויקרא יח טז): "ערות אשת אחיך", (דברים כה ה): "יבמה יבא עליה".

הוא שנאמר (תהלים סב יב): "אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי".

"זכור" - לשון פעול הוא, כמו (ישעיה כב יג): "אכול ושתו", (שמואל ב ג טז): "הלוך ובכה". וכן פתרונו: תנו לב לזכור תמיד את יום השבת, שאם נזדמן לך חפץ יפה - תהא מזמינו לשבת.

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

"זכור" - זכור ושמור בדבור אחד נאמרו וכן (שמות לא) מחלליה מות יומת (במדבר כח) וביום השבת שני כבשים וכן (דברים כב) לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך וכן (ויקרא יח) ערות אשת אחיך (דברים כה) יבמה יבא עליה הוא שנ' (תהלים סב) אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי זכור לשון פעול הוא כמו (ישעיהו כב) אכול ושתו (ש"ב ג) הלוך ובכה וכן פתרונו תנו לב לזכור תמיד את יום השבת שאם נזדמן לך חפץ יפה תהא מזמינו לשבת (ביצה טז)

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

(שמות כ ח): "ועשית כל מלאכתך" - כשתבא שבת, יהא בעיניך כאלו מלאכתך עשויה, שלא תהרהר אחר מלאכה.

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

"ועשית כל מלאכתך" - כשתבא שבת יהא בעיניך כאלו כל מלאכתך עשויה שלא תהרהר אחר מלאכה (מכילתא)

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

"אתה ובנך ובתך" - אלו קטנים או אינו אלא גדולים אמרת הרי כבר מוזהרים הם אלא לא בא אלא להזהיר גדולים על שביתת הקטנים וזהו ששנינו (שבת קכא) קטן שבא לכבות אין שומעין לו מפני ששביתתו עליך

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

"וינח ביום השביעי" - כביכול הכתיב בעצמו מנוחה ללמד הימנו ק"ו לאדם שמלאכתו בעמל וביגיעה שיהא נוח בשבת

"ברך ויקדשהו" - ברכו במן לכופלו בששי לחם משנה וקדשו במן שלא היה יורד בו

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

"למען יאריכון ימיך" - (מכילתא) אם תכבד יאריכון ואם לאו יקצרון שדברי תורה נוטריקון הם נדרשין מכלל הן לאו ומכלל לאו הן

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

"לא תנאף" - אין ניאוף אלא בא"א שנא' (ויקרא כ) מות יומת הנואף והנואפת ואומר (יחזקאל יז) האשה המנאפת תחת אישה תקח את זרים

"לא תגנב" - בגונב נפשות הכתוב מדבר לא תגנובו בגונב ממון או אינו אלא זה בגונב ממון ולהלן בגונב נפשות אמרת דבר הלמד מענינו מה לא תרצח לא תנאף מדבר בדבר שחייבין עליהם מיתת בית דין אף לא תגנוב דבר שחייב עליו מיתת בית דין (סנהדרין פו)

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

"וכל העם רואים" - מלמד שלא היה בהם אחד סומא ומנין שלא היה בהם אלם ת"ל ויענו כל העם ומנין שלא היה בהם חרש ת"ל נעשה ונשמע (מכילתא)

"רואים את הקולות" - רואין את הנשמע שאי אפשר לראות במקום אחר (שם)

"את הקולות" - היוצאין מפי הגבורה

"וינעו" - (שם) אין נוע אלא זיע

"ויעמדו מרחוק" - (שם) היו נרתעין לאחוריהם י"ב מיל כאורך מחניהם ומלאכי השרת באין ומסייעין אותן להחזירן שנא' (תהלים סח) מלכי צבאות ידודון ידודון

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

"לבעבור נסות אתכם" - לגדל אתכם בעולם שיצא לכם שם באומות שהוא בכבודו נגלה עליכם

"נסות" - לשון הרמה וגדולה כמו (ישעיהו סב) הרימו נס (שם מט) ארים נסי (שם ל) וכנס על הגבעה שהוא זקוף

"ובעבור תהיה יראתו" - ע"י שראיתם אותו יראוי ומאויים תדעו כי אין זולתו ותיראו מפניו

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

"נגש אל הערפל" - לפנים משלש מחיצות חשך ענן וערפל שנאמר (דברים ד) וההר בוער באש עד לב השמים חשך ענן וערפל ערפל הוא עב הענן שאמר לו הנה אנכי בא אליך בעב הענן

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

"כה תאמר" - בלשון הזה

"אתם ראיתם" - יש הפרש בין מה שאדם רואה למה שאחרים משיחין לו שמה שאחרים משיחין לו פעמים שלבו חלוק מלהאמין

"כי מן השמים דברתי" - וכתוב אחד אומר וירד ה' על הר סיני בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם (דברים ד) מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה כבודו בשמים ואשו וגבורתו על הארץ (מכילתא) ד"א הרכין שמים ושמי השמים והציען על ההר וכן הוא אומר (תהלים יח) ויט שמים וירד

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

"לא תעשון אתי" - לא תעשון דמות שמשי המשמשים לפני במרום (מכילתא)

"אלהי כסף" - בא להזהיר על הכרובים שאתה עושה לעמוד אתי שלא יהיו של כסף שאם שניתם לעשותן של כסף הרי הן לפני כאלהות

"ואלהי זהב" - בא להזהיר שלא יוסיף על ב' שאם עשית ד' הרי הן לפני כאלהי זהב

"לא תעשו לכם" - לא תאמר הריני עושה כרובים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות כדרך שאני עושה בבית עולמים לכך נאמר לא תעשו לכם

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

"מזבח אדמה" - מחובר באדמה שלא יבננו על גבי עמודים או על גבי כיפים (נ"א בסיס) (מכילתא) ד"א שהיה ממלא את חלל מזבח הנחשת אדמה בשעת חנייתן

"תעשה לי" - שתהא תחילת עשייתו לשמי

"וזבחת עליו" - אצלו כמו (במדבר ב) ועליו מטה מנשה (מכילתא) (זבחים נח) או אינו אלא עליו ממש ת"ל הבשר והדם על מזבח ה' אלהיך ואין שחיטה בראש המזבח

"את עלתיך ואת שלמיך" - אשר מצאנך ומבקרך את צאנך ואת בקרך פירוש לאת עולתיך ואת שלמיך

"בכל המקום אשר אזכיר את שמי" - אשר אתן לך רשות להזכיר שם המפורש שלי שם אבוא אליך וברכתיך אשרה שכינתי עליך מכאן אתה למד שלא ניתן רשות להזכיר שם המפורש אלא במקום שהשכינה באה שם וזהו בית הבחירה שם ניתן רשות לכהנים להזכיר שם המפורש בנשיאת כפים לברך את העם

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

"ואם מזבח אבנים" - (מכילתא) רבי ישמעאל אומר כל אם ואם שבתורה רשות חוץ מג' ואם מזבח אבנים תעשה לי הרי אם זה משמש בל' כאשר וכאשר תעשה לי מזבח אבנים לא תבנה אתהן גזית שהרי חובה עליך לבנות מזבח אבנים שנא' (דברים כז) אבנים שלמות תבנה וכן (שמות כב) אם כסף תלוה חובה הוא שנא' (דברים טו) והעבט תעביטנו ואף זה משמש בלשון כאשר וכן (ויקרא ב) ואם תקריב מנחת בכורים זו מנחת העומר שהיא חובה ועל כרחך אין אם הללו תלוין אלא ודאין ובלשון כאשר הם משמשים

"גזית" - לשון גזיזה שפוסלן ומכתתן בברזל

"כי חרבך הנפת עליה" - הרי כי זה משמש בל' פן שהוא דילמא פן תניף חרבך עליה

"ותחללה" - הא למדת שאם הנפת עליה ברזל חללת (פ"ג דמדות) שהמזבח נברא להאריך ימיו של אדם והברזל נברא לקצר ימיו של אדם אין זה בדין שיונף המקצר על המאריך ועוד שהמזבח מטיל שלום בין ישראל לאביהם שבשמים לפיכך לא יבא עליו כורת ומחבל והרי דברים ק"ו ומה אבנים שאינם רואות ולא שומעות ולא מדברות ע"י שמטילות שלום אמרה תורה לא תניף עליהם ברזל המטיל שלום בין איש לאשתו בין משפחה למשפחה בין אדם לחבירו על אחת כמה וכמה שלא תבואהו פורענות

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

"ולא תעלה במעלות" - כשאתה בונה כבש למזבח לא תעשהו מעלות מעלות אשקלונ"ש בלע"ז (שטופען שטאפלען) אלא חלק יהא ומשופע

"אשר לא תגלה ערותך" - שע"י המעלות אתה צריך להרחיב פסיעותיך ואע"פ שאינו גלוי ערוה ממש שהרי כתיב ועשה להם מכנסי בד מ"מ הרחבת הפסיעות קרוב לגלוי ערוה הוא ואתה נוהג בהם מנהג בזיון והרי דברים ק"ו ומה אבנים הללו שאין בהם דעת להקפיד על בזיונן אמרה תורה הואיל ויש בהם צורך לא תנהג בהם מנהג בזיון חבירך שהוא בדמות יוצרך ומקפיד על בזיונו על אחת כמה וכמה חסלת פרשת יתרו

<< · רש"י על שמות · כ · >>