משנה מדות ג ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מדות · פרק ג · משנה ד | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

אחד אבני הכבש ואחד אבני המזבח מבקעת בית כרם.

וחופרין למטה מהבתולה, ומביאים משם אבנים שלמות, שלא הונף עליהם ברזל, שהברזל פוסל בנגיעה, ובפגימה לכל דבר.

נפגמה אחת מהן, היא פסולה וכולן כשרות.

ומלבנים אותן פעמים בשנה, אחת בפסח ואחת בחג.

וההיכל, פעם אחת בפסח.

רבי אומר, כל ערב שבת מלבנים אותן במפה מפני הדמים.

לא היו סדין אותן בכפיס של ברזל, שמא יגע ויפסול, שהברזל נברא לקצר ימיו של אדם, והמזבח נברא להאריך ימיו של אדם, אינו בדין שיונף המקצר על המאריך.

נוסח הרמב"ם


פירוש הרמב"ם

לפי שזכר שהיו מנגבים אותו במפה אמר שהטעם שמחמתו אסור להחליקו בכלי החליקה והיא רדידה של ברזל שמחליקין בה הבנאין הכותלין ונקראת כפיס מיראה שמא יגע הברזל באבני המזבח ואח"כ הגיד הרחקת השם יתברך לו ההרחקה הזאת הגדולה ואמר שהברזל וכו'.


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

מבקעת בית כרם - היו מביאים אותן:

מן הבתו, לה - קרקע שלא חפרו שם מעולם:

והפגימה - פוסלת באבנים, בכל דבר. ואפילו לא נפגמו בברזל:

ומלבנים אותן - בסיד, פעמים בשנה:

רבי אומר כו' - לא פליג אתנא קמא, אלא מוסיף לומר דבכל ערב שבת היו מקנחים אותן במפה מפני הדמים:

, לא היו סדין אותו בכפים - אמלתיה דתנא קמא מהדר, כשהיו מלבנים אותן בסיד פעמים בשנה, לא היו סדין אותן בכפות של בנאים שרגילים לסוד בו:

פירוש תוספות יום טוב

וההיכל פעם אחת בפסח. כל הבנין גם יחד קורא היכל. עיין זה פ"ד ריש מתני' ו':

[בכפיס ובס"א בכפים. ונ"ל שכך היתה גי' הר"ב שכתב בכפות. ואע"ג שבמקרא הכף בל' נקיבה. כבר מצאנוהו בל' המשנה בל' זכר במ"ד פ"ה דתמיד. ושם פירשתי בס"ד. והרמב"ם בפירושו כתב שנקראת כפיס. וגם בחבורו פ"א מה' בה"מ. העתיק כפיס בסמ"ך]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

.אין פירוש למשנה זו

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

אחד אבני הכבש וכו':    ביד פ"א דהלכות בית הבחירה סי' י"ד:

ומביאין משם אבנים וכו':    כצ"ל:

שהברזל פוסל בנגיעה:    אפילו לא נפגם ואם נפגם אפילו שלא בברזל אלא בעץ או באצבע נפסל והיינו דקתני אח"כ ובפגימה בכל דבר. וכתב הר"ר משה נאגר ז"ל בספר לקח טוב סוף פ' יתרו וז"ל ומ"ש עליה עליהן מיבעי ליה כדקאמר לא תבנה אתהן וכו' פי' מורי הרב י"ץ כי רמז לנו הדין שאם אבן אחת נפגמה או נגממה אחר שנבנית במזבח או בכבש אמרו ז"ל אותה האבן פסולה והשאר כשרה. ע"כ:

לא היו סדין אותם בכפים של ברזל:    משמע לי קצת שהראב"ד ז"ל וגם הרמב"ם ז"ל גרסי בכפיס בסמ"ך דוק בפ"א דהלכות בית הבחירה:

שמא יגע:    גם ביד הלשון כך שמא יגע באבן ויפסול ומשמע שאם היה בודאי שלא יגע בכף של ברזל אלא למעלה בסיד לא היה איסור בדבר אלא משום דגזרינן דילמא אתי למינגע באבן המזבח עצמה ומשמע מלשון מתני' דנגיעת ברזל אינה פוסלת רק במזבח או בכבש אבל בשאר מקומות בית המקדש כגון העזרות והלשכות דוקא השמעת קול אסור וכדכתיב ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו אבל ליגע בהן ברזל אפילו בפנים אין בכך כלום וכמו שכתב מהרי"ק ז"ל שם פ"א ובתוספתא דב"ק פ"ז משמע דשאר מיני מתכות לא נפסלו אפילו למזבח. והובאה בילקוט פ' משפטים סימן שי"ח:

והמזבח נברא:    אית דגרסי נבנה אכן בת"כ פ' קדושים פ' י"א קתני להא בשם ר"ש בן אלעזר וגם שם אני רואה הגרסא והמזבח נברא בריש. וגם הר"ר יהוסף ז"ל גריס נברא בריש והגיה אינו בדין שֶׁיִנוֹף ס"א שֶׁיוּנִף ע"כ. ובספרי פ' מסעי גרסינן דוגמא לזה עד מות הכהן הגדול ר"מ אומר רוצח מקצר ימיו של אדם וכ"ג מאריך ימיו של אדם אינו בדין שיהא מי שמקצר ימיו של אדם לפנימי שמאריך ימיו של אדם ע"כ:


פירושים נוספים