משנה מידות ג רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) המזבח היה - שלשים ושתים על שלשים ושתים.

עלה אמה, וכנס אמה - זה היסוד,

נמצא שלשים על שלשים.

עלה חמש, וכנס אמה - זה הסובב,

נמצא עשרים ושמונה על עשרים ושמונה.

מקום הקרנות - אמה מזה, ואמה מזה,

נמצא עשרים ושש על עשרים ושש.

מקום הילוך רגלי הכהנים - אמה מזה, ואמה מזה,

נמצא עשרים וארבע על עשרים וארבע - מקום המערכה.

אמר רבי יוסי: מתחילה -

לא היה אלא - עשרים ושמונה על עשרים ושמונה,

וכונס ועולה כמידה הזאת,

עד שנמצא מקום המערכה - עשרים על עשרים.

וכשעלו בני הגולה,

הוסיפו עליו ארבע אמות מן הצפון, וארבע אמות מן המערב - כמין גמא,

שנאמר: "והאריאל, שתים עשרה אורך בשתים עשרה רוחב, רבוע" (יחזקאל מג טז),

יכול שאינו אלא שתים עשרה על שתים עשרה?

כשהוא אומר: "אל ארבעת רבעיו" (שם) - מלמד שמן האמצע הוא מודד שתים עשרה אמה לכל רוח.

וחוט של סקרה חוגרו באמצע -

להבדיל בין דמים העליונים - לדמים התחתונים.

[ב] *הערה 1: היסוד -

היה מהלך על פני כל הצפון,

ועל פני כל המערב,

ואוכל בדרום - אמה אחת,

ובמזרח - אמה אחת.

(ב) ובקרן מערבית דרומית -

היו שם שני נקבין - כמין שני חוטמין דקין,

שהדמים ניתנין על יסוד מערבי, ועל יסוד דרומי,

ויורדין בהן - ומתערבין באמה, ויוצאין לנחל קדרון.

[ג] ולמטה ברצפה באותה הקרן -

מקום היה שם - אמה על אמה,

וטבלה של שיש - וטבעת היתה קבועה בה,

שבו יורדין לשית - ומנקין אותו.

וכבש היה לדרומו של מזבח,

שלשים ושתים - על רוחב שש עשרה,

ורבובה היתה במערבו - ששם היו נותנין פסולי חטאת העוף.

[ד] אחד אבני הכבש, ואחד אבני המזבח - מבקעת בית כרם,

וחופרין למטה מן הבתולה,

ומביאין משם אבנים שלמות - שלא הונף עליהן ברזל,

שהברזל - פוסל בנגיעה,

והפגימה - בכל דבר.

נפגמה אחת מהן -

היא פסולה - וכולן כשרות.

ומלבנין אותן פעמים בשנה - אחת בפסח, ואחת בחג.

וההיכל - פעם אחת בפסח.

רבי אומר: כל ערב שבת היו מלבנין אותה במפה - מפני הדמים.

לא היו סדין אותן בכפיס של ברזל - שמא יגע ויפסול,

שהברזל נברא - לקצר ימיו של אדם,

והמזבח נברא - להאריך ימיו של אדם,

אינו בדין - שיונף המקצר על המאריך.

[ה] וטבעות היו לצפונו של מזבח,

שישה סדרים של ארבע ארבע,

ויש אומרין - ארבעה של שש שש,

שעליהן שוחטין את הקדשים.

ובית המטבחים - היה לצפונו של מזבח,

ועליו שמונה עמודין ננסין,

ורביעין של ארז על גביהן,

ואונקליות של ברזל היו קבועין בהן,

ושלשה סדרים על כל אחד ואחד - שבהן תולין ומפשיטין,

ושולחנות של שיש - שבין העמודים.

[ו] הכיור - היה בין האולם ולמזבח,

ומשוך כלפי הדרום.

בין האולם ולמזבח - עשרים ושתים אמה,

ושתים עשרה מעלות היו שם,

רום מעלה חצי אמה, ושלחה אמה,

אמה, אמה - ורובד שלש,

אמה, אמה - ורובד שלש,

העליונה -

אמה, אמה - ורובד ארבע.

רבי יהודה אומר: העליונה -

אמה, אמה - ורובד חמש.

[ז] פתחו של אולם -

גובהו ארבעים אמה - ורוחבו עשרים אמה.

וחמש מלתריות של מילה היו על גביו -

התחתונה, עודפת על הפתח - אמה מזה, ואמה מזה,

שלמעלה ממנה, עודפת עליה - אמה מזה, ואמה מזה,

ושלמעלה ממנה, עודפת עליה - אמה מזה, ואמה מזה,

נמצאת העליונה - שלשים אמה.

ונדבך של אבנים - היה בין כל אחת ואחת.

[ח] וכלונסות של ארז - היו קבועין מכותלו של היכל לכותלו של אולם,

כדי שלא יבעט.

ושרשרות של זהב - היו קבועות בתקרת האולם,

שבהן פרחי כהונה עולין - ורואין את העטרות שבחלונות,

שנאמר: "והעטרות תהיה לחלם, ולטוביה, ולידעיה, ולחן בן צפניה, לזיכרון בהיכל ה'" (זכריה ו יד).

וגפן של זהב - היתה עומדת על פתחו של היכל,

ומדולה על גבי כלונסות,

כל מי שהוא מתנדב עלה, או גרגר, או אשכול - מביא ותולה בה.

אמר רבי אליעזר ברבי צדוק:

מעשה היה - ונמנו עליה שלש מאות כהנים לפנותה.

הערות

• הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם

הדף הראשי של משנה מדות ג

משנה מידות, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב