משנה מדות ג ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מדות · פרק ג · משנה ה | >>
וטבעות היו לצפונו של מזבח, ששה סדרים של ארבע ארבעיד.
ויש אומרים, ארבע של שש שש, שעליהן שוחטין את הקדשים.
בית המטבחים היה לצפונו של מזבח, ועליו טו שמונה עמודים ננסין, ורביעין של ארז על גביהן, ואונקליות של ברזל היו קבועין בהם, ושלשה סדרים היו לכל אחד ואחדטז, שבהם תולין, ומפשיטין על שלחנות של שיש שבין העמודים יז.
משנה מנוקדת
וְטַבָּעוֹת הָיוּ לִצְפוֹנוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ,
- שִׁשָּׁה סְדָרִים שֶׁל אַרְבַּע אַרְבַּע,
- וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַרְבַּע שֶׁל שֵׁשׁ שֵׁשׁ,
- שֶׁעֲלֵיהֶן שׁוֹחֲטִין אֶת הַקֳּדָשִׁים.
- בֵּית הַמִּטְבְּחַיִם הָיָה לִצְפוֹנוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ,
- וְעָלָיו שְׁמוֹנָה עַמּוּדִים נַנָּסִין,
- וּרְבִיעִין שֶׁל אֶרֶז עַל גַּבֵּיהֶן,
- וְאוּנְקְלִיּוֹת שֶׁל בַּרְזֶל הָיוּ קְבוּעִין בָּהֶם,
- וּשְׁלֹשָׁה סְדָרִים הָיוּ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד,
- שֶׁבָּהֶם תּוֹלִין,
- וּמַפְשִׁיטִין עַל שֻׁלְחָנוֹת שֶׁל שַׁיִשׁ שֶׁבֵּין הָעַמּוּדִים:
נוסח הרמב"ם
פירוש הרמב"ם
כבר בארנו במסכת תמיד שאלו הטבעות הן שעשה יוחנן כהן גדול קבועות בקרקע, לאסור בהם רגלי הבהמה בשעת שחיטה.
ואונקליות - המזלגות.
ושלחנות של שיש היו שם, והם שמונה.
וידוע מתוך [מה] שהקדמנו בסדר זה, שכל קרבנות הציבור קדשי קדשים ושחיטתן בצפון, ולפיכך קבועות הטבעות בצפון, וכן בית המטבחים.
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
וטבעות היו בצפונו של מזבח - לפי שלא היו כופתים את התמיד כדתנן במסכת תמיד, התקין יוחנן כהן גדול עשרים וארבע טבעות לעשרים וארבעה משמרות כהונה, והיו קבועות ברצפה עשויות כמין קשת שהיו מכניסים בהן צואר בהמה בשעת שחיטה ונועצים ראש הטבעת בארץ. והיו לצפונו של מזבח, לפי שקדשי קדשים שחיטתן בצפון:
שמונה עמודים ננסים - עמודים של אבן נמוכין:
ורביעין של ארז - חתיכות מרובעות של ארז היו על העמודים:
ואונקליות - כעין מזלגות אנציני"ש בלע"ז:
היו קבועין - באותן רביעין של ארז, ותולין בהן הבהמה:
ושלשה סדרים - של אונקליות זו למעלה מזו היו בכל חתיכת עץ, לתלות בהמה גדולה או קטנה:
על שלחנות של שיש - שעליהן מדיחין הקרבים, לפי שהשיש מקרר ומצנן ושומר הבשר שלא יסריח:
פירוש תוספות יום טוב
וטבעות היו לצפונו של מזבח. כתב הר"ב לפי שלא היו כופתים את התמיד. עמ"ש בזה רפ"ד דתמיד:
ששה סדרים של ד' ד'. ששה סדרים היו הטבעות בשורה אחת ובכל סדר ארבע טבעות שהן כ"ד. וי"א ד' סדרים היו של שש טבעות שהן נמי כ"ד. הרר"ש:
ועליו. כלומר באותו מקום. הרר"ש:
[שמנה עמודים. עיין לקמן בד"ה על שלחנות כו':
ורביעין של ארז כו'. עמ"ש בזה במס' תמיד פ"ג מ"ה:
ושלשה סדרים היה לכל אחד ואחד. של הרביעין. כתב הראבי"ה וז"ל פי' (בגמ') [צ"ל בג'] הצדדין קבועים האונקליות למזרח. לצפון ולדרום אבל לא לצד מערב שלא יהפכו המפשיטים אחוריהן לקדש הקדשים. עכ"ל]:
על שלחנות של שיש שבין העמודים [ל' הראבי"ה. פי' שבין המזבח ולעמודים. ונראה שלא היו העמודים וכן השלחנות. מסודרים זה אצל זה. ארבע שורות של ב' ב' מסודרין זה אחר זה. כזה. אלא כל דממזרח למערב עמודים ח'. שלחנות שמנה. עכ"ל] יכתב הר"ב שעליהן מדיחין הקרבים. עמ"ש בזה במ"ה פ"ג דתמיד:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יד) (על המשנה) ששה כו'. ששה סדרים היו הטבעות בשורה אחת ובכל סדר ד' טבעות שהן עשרים וארבע. ויש אומרים ארבעה סדרים היו של שש טבעות, שהן נמי עשרים וארבע. הר"ש:
(טו) (על המשנה) ועליו. כלומר באותו מקום:
(טז) (על המשנה) ושלשה כו'. פירוש, בג' הצדדין קבועין האונקליות למזרח ולצפון ולדרום, אבל לא לצד מערב, שלא יהפכו המפשיטים אחוריהן לקדשי קדשים. ראבי"ה:
(יז) (על המשנה) שבין כו'. פירוש, שבין המזבח ולעמודים. ונראה שלא היו העמודים וכן השולחנות מסודרים זה אצל זה ארבע שורות של שנים שנים מסודרין זה אחר זה, אלא כל דממזרח למערב, עמודים שמונה, שלחנות שמונה. ראבי"ה:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
וטבעות: ס"א הטבעות הרי"א ז"ל:
שעליהם: פי' שעל ידיהם ששם היו מכניסין ראש הבהמה. ופי' הר"ר שמעיה ז"ל שעליהם שוחטין נותן צואר הבהמה בטבעת שיש לה שני ראשין ונועצה בקרקע והצואר תקוע שם ויכול יחיד לשוחטה:
שמונה עמודין ננסין: פי' קצרים:
ורביעין של ארז על גביהן: ע"ג שני העמודים ד' קורות על ח' עמודים:
ושלשה סדרים: של יתדות תקעו בכל קורה וקורה סדר אחד גבוה מחברו הנמוך לתלות בו הכבש האמצעי לתלות בו איל והגבוה לתלות בו הפר:
ומפשיטין: ומנתחין ומביאין הקרביים על שולחנות של שיש שלמטה בין העמודים עכ"ל ז"ל:
על שולחנות של שיש וכו': מצאתי מוגה ושולחנות של שיש בין וכו'. וכן הגיה הרי"א ז"ל ועיין במה שכתבתי לקמן בפ' בתרא ובפ"ג דתמיד סימן ב':
תפארת ישראל
יכין
וטבעות היו לצפונו של מזבח: קבועות היו ברצפה בצפון המזבח, להכניס בהן צואר הקרבנות בשעת שחיטה. [ונ"ל דלא השתמשו בטבעות רק לשחיטה גסה שהיא חזקה ומפרפרת בכת ומנענעת ראשה בשעת קבלת הדם, ועי"ז אפשר שישפוך מקצת דם הנפש והרי צריך הכהן לקבל כל דם הנפש (כיומא דמ"ח א'). ומה"ט בראשונה היו נוהגין לחבוט על ראשה במקל אב קודם שחיטה, כדי שיהיה אח"כ ראשה מונח בהשקט בשעת שחיטה, עד שהוכיחם יוחנן כה"ג על זה והתקין הטבעות (כסוטה מ"ח א'). ומה"ט נ"ל דאפילו קדשים קלים ששחיטתן בכל מקום, אפ"ה כשהיה הקרבן בהמה גסה שחטוה בטבעות, רק קבעו הטבעות בצפון המזבח משום הק"ק ששחיטתן בצפון דוקא. אבל כל קרבן של בהמה דקה, אפילו ק"ק לא שחטוה כלל בטבעות, ורק התמיד (כתמיד פ"ד מ"א), מדלא כפתוהו כלל (כרמב"ם ספ"א מתמידין). ותמוהין דברי הר"ב שכתב. וז"ל דלפי שלא היו כופתין התמיד, להכי התקין יוחנן כה"ג הכ"ד טבעות, דהיינו טבעת מיוחד לכל א' מהכ"ד משמורות. ומשמע מדבריו דרק התמיד שחטו בטבעות. וק"ל תרתי, חדא דהרי רפ"ד דתמיד כתב הר"ב גופיה שהיו כופתין התמיד כל יד עם רגל, ור"ל לא ב' הידים לבד וב' הרגלים לבד, א"כ עכ"פ כפות היה. ותו דבסוטה (דמ"ח א') אמרינן בפירוש דרק משום עגלי הקרבן התקין יוחנן כה"ג הטבעות, והרי עגל בתמיד ליכא. וצ"ע]:
שעליהן שוחטים את הקדשים: ר"ל שעל ידיהן שוחטין:
בית המטבחיים: כבר פירשנו [בפ"ג דתמיד] דלא היה בית ממש מוקף כותלים, דא"כ לא שחטום על ירך מזבח צפונה, שהכותל מפסיק, והרי מה"ט היה הכיור משוך כנפי כבש לדרום, כדי שלא יפסיק בין אולם למזבח, מדכתיב ונתת המזבח פתח אהל מועד, שלא יהא כיור מפסיק [כזבחים דנ"ט א']. רק כל מקום קבוע שמחזיק דבר מה נקרא בית, כמו בית הפרס בית סאה בית רובע, וכדומה:
ועליו: ר"ל על אותו מקום [מהכא נמי מוכח כדברינו הנ"ל, דאי מוקף כתלים הול"ל ובתוכו]:
שמנה עמודים ננסין: ר"ל עמודי אבן שנמוכין כננסין, הרבה פחות מקומת איש המפשיט:
ורביעין של ארז על גביהן: ר"ל חתיכות מרובעות של ארז כבדין מונחין על העמודין, אבל לא היו מחוברין בהעמודים, דכל עץ שאינו משוקע בבניין, אם רק בולט מהבניין, אסור לחברו בבניין בעזרה, משום לא תטע כל עץ וגו' [עי' פ"א סי' מ"ה]:
ואונקליות: האקען:
היו קבועין בהם: בהרבעיות של ארז:
ושלשה סדרים היו לכל אחד ואחד: כבר פירשנו [תמיד פ"ג סי' ל"ח] דמסתבר כראבי"ה, דר"ל שהאונקלות היו רק לג' צדדי העמוד כדי לתלות בהן הקרבנות. אבל לצד מערב של עמוד לא היה אונקל, כדי שלא יצטרך המפשיט לפנות אחוריו אל ההיכל בשעה שיפשיט:
על שלחנות: ר"ל אצל השולחנות וסמוך להן מפשיטין, כדי להניח עליהן הסכין כשיצטרך. ולתוס' יומא [דט"ז], כשתלו בהמה גדולה בננסין, הניחו התחתון שלה על השולחנות ממש [ועי' מ"ש תמיד פ"ג סי' ל"ח. ונ"ל דאף שהיו השולחנות רחוקים מהננסין ד' אמות (כלקמן פ"ה מ"ב). ועוד דלרש"י ותוס' (יומא דט"ז) עמדו שם בב' שורות של ד' ד' מצפון לדרום ולרמב"ם פ"ה מבחירה, עמדו שם בשורה א'. היינו שלא בשעת תשמישן, אבל כשרצה להשתמש בהן לקח משם שולחן א' והעמידו בין הננסין] ואותן השולחנות משתמשין ג"כ להדיח עליהן הקרביים [כשקלים פ"ו מ"ד, ועי' לקמן פ"ה מ"ב]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת