רמב"ם על מידות ג
ראו גם נוסח המשנה מדות ג רמבם
מדות פרק ג
[עריכה]לא זכר גובה המזבח כולו לפי שהוא מפורסם, שלא נשתנה לא הוסיף ולא גרע. אמרו "המזבח שעשה משה עשר אמות, ושעשה שלמה עשר אמות, ושעשו בני הגולה עשר אמות, והא כתיב שלש אמות קומתו? משפת מערכה ולמעלה".
וכבר נתבאר שגובהו עשר אמות, ואמה יסוד, וחמשה סובב, ושלוש מקום מערכה, ואמה קרנותיו, לפי שכל קרן הוא אמה על אמה על רום אמה. ואני אצייר אותו ואכתוב מידותיו באמות כמו שאמרה משנה זו, ואחר כך אשוב ואדקדק בשיעוריו ואזכור מה שנתבאר בתלמוד בגמרת מנחות, לפי שהקפידה תורה על מידת המזבח גדולה מאד וכן על מקומו. ונאמר בדברי הימים כשיחד להם מקום המזבח שנאמר "ויאמר דוד, זה הוא בית ה' אלהים, וזה מזבח לעולה לישראל"(דברי הימים א כב, א), ואמרו רבותינו ז"ל "אמר רבי אלעזר, ראה מזבח בנוי, ומיכאל השר הגדול עומד ומקריב עליו". ואמרו "שלושה נביאים עלו עמהם מן הגולה, אחד שהעיד להם על המזבח, ואחד שהעיד להם על מקום המזבח, ואחד שהעיד להם שמקריבין אף על פי שאין בית". ועניין מה שאמרו על המזבח, שהוא העיד בדוקא על מידתו כמו שאבאר.
וראוי שתדע שהמזבח הבנוי לא היה נבוב כמו של משה רבינו עליו השלום, אלא כולו מקשה כמו שאמרו מעניין בניינו.
- אמרו "כיצד בונין את המזבח?
- מביא מלבן שלושים ושנים על שלושים ושנים וגובהו אמה, ומביא חלוקי אבני מפולמות גדולות וקטנות, ומביא סיד וזפת וקונייא וממחה ושופך, וזהו יסוד,
- ומביא מלבן שלושים על שלושים גובהו חמש אמות, ומביא אבנים מפולמות וכו', וזהו סובב,
- ומביא מלבן עשרים ושמונה על עשרים ושמונה וגובהו שלוש אמה, ומביא אבנים וכו', וזהו מקום המערכה,
- ומביא מלבן אמה על אמה וגובהו אמה, וזהו מקום הקרנות,
- וכן לכל קרן וקרן".
- אמרו "כיצד בונין את המזבח?
ואף על פי שהדברים האלו מראים צורתו בנפש, ואין צורך לציירו בחושים, עם כל זה אני מציירו כמו שייעדתי להוסיף ביאור. וזה הוא צורת המזבח:
.
ועתה אשוב לדקדק במידותיו.
כבר אמרנו שכל האמות הנזכרות במשנה היא אמה בינונית והיא בת ששה טפחים, וכבר זכרנו בפרק אחד עשר ממנחות שאמות מזבח הזהב וקרן המזבח והסובב והיסוד היא באמה בת חמישה טפחים, ושאר אמות המזבח באמה בת ששה טפחים, כך באה בקבלה. וראיה לזה מיחזקאל כשאמר "ואלה מידות המזבח באמות"(יחזקאל מג, יג), אמרו בשלושה עשר דתוספת כלים באמות שיהא למזבח שתי מידות באמות "יכול יהא כולו באמה אחת בת חמישה טפחים? תלמוד לומר באמות, אמה אמה וטופח, שתהא יתירה על חברתה טפח", כאילו אמר שקצתו מודדין באמה קטנה, וקצתו מודדין באמה וטפח.
והעולה בידינו מן התלמוד בהאי אחר עיון ארוך:
- שגובה היסוד חמשה טפחים, וכן כניסתו.
- וגובה הסובב שלשים טפחים, וכניסתו חמישה, ועל כניסת הסובב בלבד הוא שאמרנו שהסובב באמה בת חמישה טפחים.
- וגובה מקום המערכה שמונה עשר טפחים.
- וגובה כל קרן חמישה טפחים, אבל ריבוע הקרן הרי הוא ששה על ששה.
- לפיכך יהא כל גובהו חמישים ושמונה טפחים, מחציתו עשרים ותשעה.
ויהא חוט של סיקרא בששה טפחים נשארות מן הסובב, וזה לאחר אמה ממנו, שכן אמרה המשנה בעולת העוף שדינה שתעשה למעלה, כמו שנתבאר בששי מזבחים. ואמרו "עלה לכבש, ופנה לסובב, ובא לו לקרן דרומית מזרחית, ומולק את ראשה כו', ואם עשאה למטה מרגליו אפילו אמה אחת כשרה", לפי שכבר נתבאר שהעומד על כניסת הסובב יהיה בין רגליו, ובין חוט של סיקרא שמפסיק חצי גובה של מזבח אמה אחת.
והואיל והעניין במידות כמו שאמרנו, הרי הוא מבואר כי מה שאמר נמצא שלשים על שלשים הרי שלשים ושני טפחים על שלשים ושני טפחים, לפי שלא כנס אלא חמישה טפחים כמו שבארנו. וכן אמרו נמצא עשרים ושמונה על עשרים ושמונה היינו עשרים ושמונה וארבעה טפחים על עשרים ושמונה וארבעה טפחים, אלא שהוא לא מנה הטפחים שהם פחות מאמה, כיון דלא הוי אמה לא חשיב ליה, וזה המאמר קיים.
וכבר הפלגנו בביאור מידות המזבח כפי מה שעלה בידינו מדברי המשנה והתלמוד ותוספתא, והנה אנו מתחילין לגמור המאמר בו.
אחר (שבארנו) [שבונים] (ש)היסוד סובב בארבע רוחות כמו שהקדמנו, חזרו וחתכו אותו משני צדדין, עד שיהא סיבוב היסוד למזבח בצורה זו:
ומן הצורה הזאת יתבאר לך מה שזכר כאן, ויתבאר לך שקרן דרומית מזרחית לא היה לו יסוד.
וכבר נתבאר בחמישי מזבחים ששיירי דמים כולם, יש מהם שנשפכין על יסוד מערבי ויש מהם שנשפכים על יסוד דרומי, לפיכך נתן השני נקבים בקרן מערבית דרומית מן היסוד, כמו שבארנו בצורה זו.
ודע שהסובב נקרא "סובב", לפי שהוא סובב המזבח בארבע רוחות גמורות, בהפך היסוד.
כבר זכרנו פעמים ש"שיתין" נקראים הנקבים שנגרין מהם יינות נסכים, והם מתקבצים גם כן במקום אחד תחת הארץ יקרא שית.
כבש - הוא המעלה שעולים עליו למזבח, לפי שאין בו מעלות שנאמר "לא תעלה במעלות על מזבחי"(שמות כ, כב), אבל יורד ומתמעט ועולין בו כדרך שעולין בהר, וצורתו דומה לצורה שקורין בעלי הנדסא ובלשון ערבי "אל-מנשור" בשווה, והיה אורך שיפועו שלושים ושנים אמה, ואורך משיחת שטחו בארץ שלושים אמה, ורוחבו ששה עשר אמה כמו שזכרנו, וזו היא צורתה:
וכשתרצה לציירו בשכלך לגמרי, תחשוב אותו בעזרה לדרום המזבח, ויהיה המרחק שמחזיק העזרה מצפון לדרום שלושים אמה, וממזרח למערב ששה עשר אמה, ואם תמשוך חוט מקצתו הסמוך לקרקע עד ראשו שאצל קרנות המזבח יהיה שלושים ושנים. ואני הרביתי לדבר עליו יותר מן הראוי, אמרו בתלמוד "שני כבשים קטנים יוצאין מן הכבש שבהן פונים ליסוד ולסובב, מובדלין מן המזבח כמלוא נימא".
ומה שאמר ורבובה היתה למערבו - רצה לומר מערב הכבש, היתה בכבש עצמו גומא שמשליכין בה פסולי חטאות העוף, אמרו בתוספתא דזבחים "חלון היתה שם במערבה של כבש אמה על אמה, ורבובה היתה נקראת ששם זורקין פסולי חטאת [העוף], עד שתעבור צורתה ותצא לבית השריפה".
לפי שזכר שהיו מנגבים אותו במפה, אמר שהטעם שמחמתו אסור להחליקו בכלי החליקה, והיא רדידה של ברזל שמחליקין בה הבנאין הכותלין ונקראת כפיס, מיראתם שמא יגע הברזל באבני המזבח.
ואחר כך הגיד הרחקת השם יתברך לו ההרחקה הזאת הגדולה, ואמר שהברזל וכו'.
כבר בארנו במסכת תמיד שאלו הטבעות הן שעשה יוחנן כהן גדול קבועות בקרקע, לאסור בהם רגלי הבהמה בשעת שחיטה.
ואונקליות - המזלגות.
ושלחנות של שיש היו שם, והם שמונה.
וידוע מתוך [מה] שהקדמנו בסדר זה, שכל קרבנות הציבור קדשי קדשים ושחיטתן בצפון, ולפיכך קבועות הטבעות בצפון, וכן בית המטבחים.
אלו השתים עשרה מעלות כבר ציירנו אותם, ודברנו עליהם במקומותם.
אחר כך אמר שכותלי האולם היו בנויים כסדר הזה, והוא:
- שאמה אחת מגובה הכותל לאורכו היה חלק ושווה כשאר הכתלים.
- אחר כך בניין בולט מהכותל כגון כצוצרה, גובהו שלוש אמות.
- אחר כך מרחיק אמה גם כן, ויוצא בניין והוא הנקרא רובד.
- וכן כל בניינו אמה ורובד, אמה ורובד, וכאילו הוא אומר "אמה כותל ורובד שלש", מרחיק אמה בכותל ורובד שלש עד שהיו אלו בולטין כצוצרות, [חוץ] מכצוצרה העליונה שהיה בו ארבע אמות.
וכן היה סובב ההיכל כמו שיתבאר בפרק זה. לפיכך היתה צורת הכותל כן:
מלתרא - הקורה המפותחת שבה חופרין צורות ודמיונות והיא שקורין לה הבנאים בלשון ערבי "מקרנין", ואומרים במערב "מקרבין", וכבר זכרנו זה בעירובין. וחכמים קורין אותה "מלתרא", והקבוץ בלשון המשנה "מלתראות".
ומילא - הוא שם למין הקורות שבהן היה הפיתוח הזה, או שם לבניין ההוא הנקרא "מקרבין".
ואמר עוד שהמערכה של אבנים היתה בין כל מלתרא ומלתרא, ואף על פי שכל אחת עודפת באורך כמו שאצייר עכשיו, היתה גם כן כל אחת יוצאת על האחרת ולא היו כולם בשטח אחד, עד שהם מגיעות בפתח האולם כמין דבר בולט, כמו שהוא מפורסם בבניינים הגדולים, וזו היא הצורה:
כדי שלא יבעט - פירוש כדי שלא יטה הכותל באמצע לרוב גובהו. ולפיכך עשו משענות נמשכין מן כותל האולם עד כותל ההיכל, שישען כל אחד משתיהן על חבירו.
ועשו צורת גפן של זהב על פתחו של היכל להתברך כגפן, לפי שכנסת ישראל נמשלה לגפן כמו שהוא מפורסם בכתוב, וכל מתנדב זהב להיכל רוצה לומר להוציא הזהב בעצמו בתפארת ההיכל, לפי שהיה כולו מצופה זהב, עושה מאותו השיעור שמתנדב דמות עלה או גרגיר או אשכול, ותולין אותו שמה.
ומה שאומר שלש מאות כהנים הוא דרך גוזמא, אבל רוצה לומר בזה היו מתקבצים עליה רבים, וכבר עלה בהן מה שהיה צריך לכהנים רבים לטלטלה. וזו היא שדיברו בה לשון הבאי מכלל השלושה דברים, כמו שבארנו בפרק שני ממידות:
משנה מידות, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב