משנה מדות ג א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מדות · פרק ג · משנה א | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

המזבח היה שלשים ושתים על שלשים ושתיםא.

עלה אמה וכנס אמה, זה היסוד.

נמצא שלשים על שלשיםג.

עלה חמש וכנס אמה. זה הסובב.

נמצא עשרים ושמונה על עשרים ושמונהד.

מקום הקרנות אמה מזה ואמה מזה.

נמצא עשרים ושש על עשרים ושש.

מקום הילוך רגלי הכהנים, אמה מזה ואמה מזה.

נמצא עשרים וארבע ו על עשרים וארבע, מקום מערכה.

אמר רבי יוסי, מתחלה לא היה אלא עשרים ושמונה על עשרים ושמונה, כונס ועולה במדה זו, עד שנמצא מקום המערכה עשרים על עשרים.

וכשעלו בני הגולה, הוסיפו ז עליו ארבע אמות מן הדרום ח וארבע אמות מן המערב, כמין גמא, שנאמר (יחזקאל מג) "והאריאל שתים עשרה ארך בשתים עשרה רחב רבוע".

יכול שאינו אלא שתים עשרה על שתים עשרה, כשהוא אומר "אל ארבעת רבעיו", מלמד שמן האמצע הוא מודד שתים עשרה אמה לכל רוח.

וחוט של סיקרא חוגרו באמצעיא, להבדיל בין הדמים העליונים לדמים התחתונים.

והיסוד היה מהלך על פני כל הצפון ועל פני כל המערב, ואוכל בדרום אמה אחת ובמזרח אמה אחת.

נוסח הרמב"ם

המזבח היה שלשים ושתים על שלשים ושתים עלה אמה וכנס אמה זה היסוד נמצא שלשים על שלשים עלה חמש וכנס אמה זה הסובב נמצא עשרים ושמונה על עשרים ושמונה מקום הקרנות אמה מזה ואמה מזה נמצא עשרים ושש על עשרים ושש מקום הילוך רגלי הכהנים אמה מזה ואמה מזה נמצא עשרים וארבע על עשרים וארבע מקום המערכה אמר רבי יוסי מתחילה לא היה אלא עשרים ושמונה על עשרים ושמונה וכונס ועולה כמידה הזאת עד שנמצא מקום המערכה עשרים על עשרים וכשעלו בני הגולה הוסיפו עליו ארבע אמות מן הצפון וארבע אמות מן המערב כמין גמא שנאמר והאריאל שתים עשרה אורך בשתים עשרה רוחב רבוע (יחזקאל מג טז) יכל שאינו אלא שתים עשרה על שתים עשרה כשהוא אומר אל ארבעת רבעיו (שם) מלמד שמן האמצע הוא מודד שתים עשרה אמה לכל רוח וחוט של סקרה חוגרו באמצע להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים.

היסוד היה מהלך על פני כל הצפון ועל פני כל המערב ואוכל בדרום אמה אחת ובמזרח אמה אחת

פירוש הרמב"ם

לא זכר גובה המזבח כולו לפי שהוא מפורסם שלא נשתנה לא הוסיף ולא גרע אמרו המזבח שעשה משה י' אמות ושעשה שלמה י' אמות ושעשו בני הגולה י' אמות והא כתיב ג' אמות קומתו משפת מערכה ולמעלה וכבר נתבאר שגבהו י' אמות ואמה יסוד וחמשה סובב וג' מקום מערכה ואמה קרנותיו לפי שכל קרן הוא אמה על אמה על רום אמה ואני אצייר אותו ואכתוב מדותיו באמות כמו שאמרה משנה זו ואח"כ אשוב ואדקדק בשיעוריו ואזכור מה שנתבאר בהש"ס בגמרת מנחות לפי שהקפידה על מדת המזבח בתורה גדולה מאד יכן על מקומו ונאמר בדברי הימים (א כב) כשיחד להם מקום המזבח שנאמר ויאמר דוד זה הוא בית ה' אלהים וזה מזבח לעולה לישראל ואמרו רבותינו ז"ל [זבחים סב.] אמר רבי אלעזר ראה מזבח בנוי ומיכאל השר הגדול עומד ומקריב עליו ואמרו [שם] ג' נביאים עלו עמהם מן הגולה אחד שהעיד להם על המזבח ואחד שהעיד להם על מקום המזבח ואחד שהעיד להם שמקריבין אע"פ שאין בית וענין מה שאמרו על המזבח שהוא העיד בדוקא על מדתו כמו שאבאר וראוי שתדע שהמזבח הבנוי לא היה נבוב כמו של מרע"ה אלא כולו מקשה כמו שאמרו מענין בנינו אמרו (זבחים דף נד.) כיצד בונין את המזבח מביא מלבן ל"ב על ל"ב וגבהו אמה ומביא חלוקי אבני מפולמות גדולות וקטנות ומביא סיד וזפת וקונייא וממחה ושופך וזהו יסוד ומביא מלבן ל' על ל' גבהו ה' אמות ומביא אבנים מפולמות וכו' וזהו סובב ומביא מלבן כ"ח על כ"ח וגובהו ג' אמה ומביא אבנים וכו' וזהו מקום המערכה ומביא מלבן אמה על אמה וגובהו אמה וזהו מקום הקרנות וכן לכל קרן ואע"פ שהדברים האלו מראים צורתו בנפש ואין צורך לציירו בחושים עם כל זה אני מציירו כמו שייעדתי להוסיף ביאור. וזה הוא צורת המזבח inset. ועתה אשיב לדקדק במדותיו כבר אמרו שכל האמות הנזכרות במשנה היא אמה בינונית והיא בת ו' טפחים וכבר זכרנו בפי"א ממנחות שאמות מזבח הזהב וקרן המזבח והסובב והיסוד היא באמה בת ה' טפחים ושאר אמות המזבח באמה בת ו' טפחים כך באה בקבלה וראיה לזה מיחזקאל כשאמר ואלה מדות המזבח באמות שיהא למזבח שתי מדות באמות יכול יהא כולם באמה אחת בת ה' טפחים ת"ל באמות אמה אמה וטופח שתהא יתירה על חברתה טפח כאילו אמר שקצתו מודדין באמה קטנה וקצתו מודדין באמה וטפח. והעולה בידינו מן הש"ס בהאי אחר עיון ארוך שגובה היסוד חמשה טפחים וכן כניסתו וגובה הסובב שלשים טפחים וכניסתו ה' ועל כניסת הסובב בלבד הוא שאמרנו שהסובב באמה בת ה' טפחים וגובה מקום המערכה י"ח טפחים וגובה כל קרן ה' טפחים אבל ריבוע הקרן הרי הוא ששה על ששה לפיכך יהא כל גובהו נ"ח טפחים מחציתו כ"ט ויהא חוט של סיקרא בו' טפחים נשארות מן הסובב וזה נ"א לאחר לאמה אמה ממנו שכן אמרה המשנה בעולת העוף שדינה שתעשה למעלה כמו שנתבאר בו' מזבחים. ואמרו עלה לכבש ופנה לסובב ובא לו לקרן דרומית מזרחית ומולק את ראשה כו' ואם עשאן למטה מרגליו אפי' אמה אחת כשרה לפי שכבר נתבאר שהעומד על כניסת הסובב יהיה בין רגליו ובין חוט של סיקרא שמפסיק חצי גובה של מזבח אמה אחת והואיל והענין במדות כמו שאמרנו הרי היא מבואר כי מה שאמר נמצא שלשים על שלשים הרי שלשים וב' טפחים על שלשים וב' טפחים לפי שלא כנס אלא ה' טפחים כמו שבארנו וכן אמר נמצא כ"ח על כ"ח היינו כ"ח וד' טפחים על כ"ח וד' טפחים אלא שהוא לא מנה הטפחים לפי שהם פחות מאמה וכיון דלא הוי אמה לא חשיב ליה וזה המאמר קיים וכבר הפלגנו בבאור מדות המזבח כפי מה שעלה בידינו מדברי המשנה והתלמוד ותוספתא והנה אנו מתחילין לגמור המאמר בו.


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

המזבח היה שלשים ושתים אמה על שלשים ושתים אמה - היה מביא דפוס מרובע עשוי מארבע קרשים, כל קרש ארכו שלשים ושתים אמות, ורוחב הקרש אמה והוא גבהו של הדפוס, וממלאו אבנים ב וסיד וזפת ועופרת מהותך והוא נעשה מקשה אחת של שלשים ושתים אמה על שלשים ושתים אמה גבוה אמה. וזהו יסוד:

עלה אמה וכנס אמה - אחר שעלה היסוד לגובה אמה מביא דפוס אחר שאורך כל קרש שלשים אמה ורוחב הקרש דהיינו גבהו של דפוס זה חמש אמות, ונתנו על היסוד, וממלאו אבנים וסיד וזפת ועופרת כראשון, ונדבק ביסוד ונעשה מקשה אחת של שלשים אמה על שלשים אמה עומד על היסוד. וזה נקרא סובב. והוא גבוה מן היסוד חמש אמות. והיינו כנס אמה, שהוא מתקצר מן היסוד אמה לכל רוח. וחוזר ומביא דפוס שלישי שהוא עשרים ושמונה אמה על עשרים ושמונה אמה, גבוה שלש אמות, ונותנו על הסובב, וממלאו כראשון, וזהו מקום המערכה שהוא ראשו של מזבח ה. נמצא היסוד בולט ויוצא מן הסובב אמה לכל צד, והסובב בולט מן מקום מערכה אמה לכל צד. ואח"כ מביא דפוס אמה על אמה גבוה אמה ונותנו על זוית המזבח וממלאו, והוא קרן המזבח. וכן לארבע זויות:

מקום הלוך רגלי הכהנים - שלא יהיו הכהנים צריכים להלך בין הקרנות, אלא מניחין אמה פנוי ממקום הקרנות ולפנים להלוך רגלי הכהנים:

מתחילה - בימי שלמה:

לא היה אלא עשרים ושמונה על עשרים ושמונה - וכונס ועולה של יסוד וסובב ומקום הקרנות ומקום הלוך רגלי הכהנים עד שנשאר מקום המערכה עשרים על עשרים:

וכשעלו בני הגולה והוסיפו ד' אמות וכו' - נמצא יסודו שלשים ושתים על שלשים ושתים, ומקום מערכתו עשרים וארבע על עשרים וארבע:

ארבע אמות מן הדרום וארבע אמות מן המערב - גרסינן. והכי מייתי לה בזבחים פרק קדשי קדשים:

כמין גמא - גימל יונית שהוא כמין נו"ן הפוכה שלנו ט. והתם מפרש דמשום שיתין דהיינו הנקבים שיורדין בהן הנסכים, הוסיפו למשוך המזבח לדרום ולמערב. דמעיקרא בימי שלמה, דרשו, מזבח אדמה, אטום כאדמה שלא יהא חלול, וכשהיו מנסכים על גבי המזבח בקרן דרומית מערבית היו הנסכים יורדין מן המזבח לרצפה ושותתים לבור שהיה כרוי שם אצל קרן דרומית מערבית סמוך למזבח, ולא היה בתוך המזבח. ובני הגולה הוסיפו בבנין המזבח עד שהיה אותו בור קלוט לתוך המזבח, ופתחו נקבים י לראש המזבח כנגדו לירד שם הנסכים. שהם היו אומרים שתיה כאכילה, מה אכילה מתעכלת במזבח, דהיינו הקרבנות שנשרפים על גבי מזבח, אף שתיה דהיינו נסכים תבלע במזבח. וקרא דמזבח אדמה, דרשי ליה שיהא מחובר באדמה, שלא יבננו על גבי כיפים ולא על גבי מחילות:

שנאמר והאריאל - מקרא הוא ביחזקאל (מג) שהיה מתנבא על מדת בית שני ושלעתיד לבא:

והאריאל שתים עשרה - מדות מקום המערכה קאמר שתים עשרה:

אל ארבעת רבעיו - מלמד שמאמצעיתו מודד שתים עשרה אמה לכל רוח, והיינו עשרים וארבע על עשרים וארבע:

וחוט הסיקרא חוגרו באמצע - חוט אדום היה עשוי סביב למזבח באמצעו לסוף חמש אמות של גובהו, דהיינו אמה אחת למטה מעליונו של סובב:

להבדיל בין דמים העליונים - חטאת בהמה ועולת העוף שדמן נזרק למעלה מחוט הסיקרא:

לדמים התחתונים - לכל שאר קרבנות שזריקת דמן למטה מן החוט:

ואוכל בדרום אמה אחת כו' - המזבח כולו היה בחלקו של בנימין, חוץ מאמה אחת על פני אורך הדרום ואמה אחת על פני אורך המזרח שהיה תופס מחלקו של יהודה, אלא שלא היתה אמה שבמזרח על פני כל המזרח, שכשמגיע לקרן מזרחית צפונית היתה כלה בתוך אמה לקרן, וכן אכילת האמה הדרומית לא היתה מהלכת על פני כל הדרום, שכשמגיע לקרן דרומית מערבית היתה כלה סמוך לקרן אמה. ונמצאו שלש קרנות המזבח בחלקו של בנימין, וקרן דרומית מזרחית בלבד היתה בחלקו של יהודה. ולפי שבירך יעקב את בנימין זאב יטרף בבקר יאכל עד (בראשית מט) ומתרגמינן ובאחסנתיה יתבני מקדשא, דבר המקודש לדמים לא יהא אלא בחלקו של בנימין, לפיכך לא עשו יסוד למזבח בקרן דרומית מזרחית, לפי שלא היתה בחלקו של טורף, ולא היו דמים ניתנים למטה באותו קרן. וכשהיו עושים דפוס מרובע ליסוד למלאותו אבנים וסיד וזפת ועופרת כדאמרן, היו משימים עץ או כל דבר באותו זוית של דרומית מזרחית, כדי שלא תתמלא הזוית ההיא, ואח"כ שומטין העץ ונשאר אותו קרן פנוי בלי יסוד. ומפני זה נקרא החלק האמצעי של מזבח סובב, לפי שהוא מקיף וסובב את כל הקרנות, משא"כ ביסוד:

פירוש תוספות יום טוב

המזבח היה ל"ב על ל"ב. למאי דמפרש הר"ב בסוף המשנה שלא היה קרן בנוי כלל במזרח ודרום. כי אם באמה מכאן ואמה מכאן. מפרשינן בגמ' פ"ה דזבחים (דף נ"ד). דכי תנן הכא ל"ב על ל"ב. היינו מן הצד. פירש"י מצד צפון [ומערב] היה ל"ב ולא בד' רבעיו. דמזרח ודרום לא היה אלא ל"א על ל"א:

עלה אמה כו'. פי' הר"ב מביא דפוס כו' וממלאו אבנים כו'. בפ"ה דזבחים דף נ"ד. ובמכילתא דריש ואם מזבח אבנים אינו רשות אלא חובה. ודכתיב מזבח אדמה שיהא מחובר באדמה. כדכתב הר"ב לקמן:

נמצא ל' על ל'. במס' כלים פי"ז מ"י תנן דכל אמות בת ו' טפחים חוץ מהקרן והסובב והיסוד. ויש שני פירושים לרש"י גובה היסוד בבת ה'. ולא הכניסה. ולהרמב"ם אף כניסת היסוד בבת ה'. ולפיכך כתב בפירושו גם בחבורו פ"ב מהל' ב"ה נמצא רחב ל' אמה ושני טפחים על ל' אמה ושני טפחים. ומסיים בפירושו דמתני' לא חשיב ליה כיון דלא הוי אמה מהגמ' פי"א דמנחות דף צ"ז:

נמצא עשרים ושמונה כו'. הכא לכ"ע לאו דוקא דהא כניסת הסובב לכ"ע באמה בת ה' טפחים. אלא דלהרמב"ם מוסיף כאן ד"ט. ב' מפני כניסת היסוד שאינה רק בבת ה'. וב' מפני כניסת הסובב שהיא ג"כ רק בבת ה'. אבל לרש"י. אין אנו צריכין להוסיף בכאן רק ב' טפחים מפני כניסת הסובב בלבד:

מקום הקרנות כו'. לשון הר"ב וחוזר ומביא דפוס כו'. כתב הרר"ש עלה שלש זה מקום הקרנות שלא היתה שם כניסה לא קחשיב ואותן ג' כתובות במקרא וג' אמות קומתו משפת סובב ולמעלה. ע"כ. ופי' הכ"מ כלומר דאמרי' בפרק קדשי קדשים לר' יוסי דנקטינן כוותיה דמאי דכתיב וג' אמות קומתו [בשל משה] והיינו משפת סובב ולמעלה והיינו מקום הקרנות. וכתב עוד הכ"מ וז"ל ובסמ"ג מצאתי שהיה כתוב כן במשנה עצמה שהוא גורס במשנה עלה ה' אמות וכנס אמה זה סובב עלה ג' וכנס אמה זה מקום הקרנות כלומר וגובה כל קרן אמה. הרי י' אמות גובה המזבח. ע"כ. ומדת הגובה בבת ה'. לכ"ע. והרוחב לרש"י אף [הוא] בבת ה'. ולהרמב"ם בבת ו':

נמצא כ"ד על כ"ד. הרמב"ם בחבורו כתב כ"ד אמה וד' טפחים על כ"ד אמה וד' טפחים. והראב"ד כתב עליו אולי אינו כן כי הד' טפחים הם כניסת הקרנות מדפני המזבח ע"כ. ובאמת שגם בפירושו לא כתב אלו הד' טפחים אבל נראה שבחבורו חזר בו. לפי שהקרן נקרא כן על שם שהוא עומד בזויות. ולפיכך ראוי לומר שהוא עומד ממש על הזויות:

וכשעלו בני הגולה הוסיפו עליו. והכתיב (ד"ה א' כ"ח) הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל אמר רב יוסף קרא אשכח ודרוש (שם כ"ב) ויאמר דוד זה הוא בית ה' האלהים וזה מזבח לעולה לישראל. כי בית מה בית ששים אמה אף מזבח ששים אמה. פירש"י קרא אשכח ודרוש. שנאמר לדוד ששים אמה במקום המזבח. ושלמה לא הבין לדרשו והם דרשוהו והוסיפו עליו לפי הצורך להם. ולששים אמה לא הוצרכו א). מה בית ששים אמה. כדכתיב (מלכים א' ו') ששים אמה ארכו אף המזבח עד ששים אמה ראוי לו ומקודש המקום אם ירצו. ע"כ. גמ' [ורש"י] פ"ו דזבחים דף ס"ב. ומש הר"ב ופתחו נקבים לראש המזבח כנגדו לירד שם הנסכים כו' לאו למימרא שאחר שנבנה פתחו. דהוה פגימה ופוסלת כדלקמן משנה ד'. אלא שהיו מתחלה בשעת הבנין מניחין שם במקום הנקבים דברים המונעים הבנין ויכולים ללקחו משם אחר שנתיבש ונתקשה. כמו שפי' הר"ב לקמן ביסוד דמזרח ודרום. ומ"ש הר"ב ולא על גבי מחילות. ובור של שיתין לא היה חשוב מחילה. כיון דהוה צורך מזבח. תוס' שם:

ארבע אמות מן הדרום וד' אמות מן המערב. וא"ת מסתמא לא היה בבית ראשון יסוד לקרן דרומית מזרחית לפי שלא היה בחלקו של טורף ואם בבית שני הוסיפו בדרום. א"כ בנו בחלקו של יהודה. תירצו התוס' פ"ו דזבחים דף ס"א דבבית ראשון היה להן יסוד לדרום. שהיה משוך בחלקו של טורף. חוץ מרוח מזרחית שלא נשתנה שהיה בלא יסוד [על] חלקו של יהודה כמו בבית שני וקראי דממעטי בפרק איזהו מקומן [ועיין בסוף מתני' בפי' הר"ב] קרן שאין לה יסוד. משום בית שני נאמרו. א"נ אף בבית ראשון לא חשיב קרן דרומית קרן. כיון דלא ה"ל יסוד משני צדדים כגון בצד מזרח. א"נ לפי שהיה עתיד להיות בלא יסוד בבית שני לא היו נותנין דמים בו. כמו במזבח של משה לפי שהיה עתיד להיות בלא יסוד בבית עולמים ע"כ:

[כמין גמא. פי' הר"ב כמין נו"ן הפוכה שלנו. ור"ל בכתב משיט"א שאין לה אלא שני צדדים כזה ? ואם נהפכה תהיה כזה ? והוא דומה ממש לאלו שני הצדדים הנוספים. שכן ב) הדרום הוא במזבח לשמאל האדם ההולך משער המזרח אל המזבח. אך ראיתי בכתב יוני המרובע שהגימ"ל דהיינו הגמא כדפירש הר"ב. הוא בזו הצורה כזה ? הנה יהיה דומה במזבח בערך ההולך מהאולם אל המזבח ומה שהר"ב בפרק קמא דפסחים משנה א'. לא כתב הפוכה כמו שכתב כאן. היינו טעמא. דהתם מפרש לענין זקיפה ושכיבה. ועיין ספי"ד דכלים:

שנאמר והאריאל. כתב הר"ב מקרא הוא ביחזקאל שהיה מתנבא על מדת בית שני כו'. עיין בפתיחה שכתבתי לתחלת מסכתא זו]:

וחוט של סיקרא חוגרתו באמצע כו'. מנה"מ אמר רב אחא בר רב קטינא שנאמר (שמות כ"ז) והיתה הרשת עד חצי המזבח התורה נתנה מחיצה להבדיל בין דמים העליונים לדמים התתתונים. פ"ה דזבחים דף נ"ג:

באמצע. לשון הר"ב לסוף ה' אמות של גובהו. דהיינו אמה אחת למטה מעליונו של סובב. שאע"פ שגובה היסוד באמה בת ה' הרי גובה הקרן ג"כ באמה בת ה'. כמו ששנינו בפי"ז דכלים והרמב"ם בחבורו כתב באמצע המזבח כששה טפחים מסוף הסובב ולמטה דייק לכתוב כששה. ולא בששה. משום הא דאמרינן בפ"ב דבכורות דף י"ז דא"א לצמצם והיה מרחיב החוט מכאן ומכאן. כך נ"ל:

ואוכל בדרום אמה אחת ובמזרח אמה אחת. כתב הר"ב לפי שבירך יעקב כו' ומתרגמינן ובאחסנתיה יתבני מקדשא דבר המקודש לדמים וכו'. עמ"ש על זה במ"ד פ"ה דזבחים. גם עיין במ"ד פי"ב דנגעים מ"ש שם:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על המשנה) שלשים ושתים כו'. למאי דמפרש הר"ב בסוף המשנה שלא היה קרן בנוי כלל במזרח ודרום כי אם באמה מכאן ואמה מכאן, מפרש בגמרא דכי תנן הכא, ל"ב על ל"ב היינו מן הצד, פירש"י, מצד צפון ומערב היו ל"ב, ולא בד' רבעיו, דבמזרח ודרום לא היה אלא ל"א על ל"א:

(ב) (על הברטנורא) גמרא. ובמכילתא דריש, ואם מזבח אבנים, אינו רשות אלא חובה. ודכתיב מזבח אדמה, שיהא מחובר באדמה:

(ג) (על המשנה) שלשים כו'. במסכת כלים פרק י"ז משנה י' תנן דכל אמות בת ששה טפחים חוץ מהקרן והיסוד והסובב. ויש שני פירושים, לרש"י גובה היסוד בבת ה', ולא הכניסה. ולהר"מ אף כניסת היסוד בבת ה', ולכך כתב שלשים אמה ושני טפחים על כו'. ומתניתין לא חשיב ליה כיון דלא הוי אמה:

(ד) (על המשנה) עשרים ושמונה כו'. הכא. לכ"ע לאו דוקא דהא כניסת הסובב, לכ"ע בת ה"ט. [וכן נמי גובה הקרן] ועתוי"ט:

(ה) (על הברטנורא) כלומר, וגובה כל קרן אמה, הרי גובה המזבח י' אמות. כ"מ בשם סמ"ג. והרר"ש לא גרס ליה וכתב מקום הקרנות שלא היה שם כניסה לא קחשיב. ועתוי"ט:

(ו) (על המשנה) עשרים וארבע. הרי"ם כתב, עשרים וארבע אמה וארבעה טפחים. ועתוי"ט:

(ז) (על המשנה) הוסיפו. והכתיב הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל. א"ר יוסף קרא אשכח ודרוש, ויאמר דוד זה הוא בית ה' האלהים וזה מזבח לעולה לישראל. כי בית, מה בית ששים אמה [כדכתיב (מלכים א ו) ששים אמה ארכו. רש"י] אף מזבח ששים אמה. פירש"י, ושלמה לא הבין לדרשו והם דרשוהו והוסיפו לפי הצורך להם, ולששים אמה לא הוצרכו. והכי דרש, עד ששים אמה ראוי לו ומקודש המקום אם ירצו:

(ח) (על המשנה) הדרום. וא"ת מסתמא לא היה בבית ראשון יסוד לקרן דרומית מזרחית לפי שלא היה בחלקו של טורף. ואם בבית שני הוסיפו בדרום א"כ בנוי בחלקו של יהודה. תירצו התוס', דבבית ראשון היה להן יסוד לדרום שהיה משוך בחלקו של טורף, חוץ מרוח מזרחית שלא נשתנה שהיה בלא יסוד על חלקו של יהודה כמו בבית שני. וקרא דממעטי בסוף פרק איזהו מקומן קרן שאין לה יסוד, משום בית שני נאמרו. א"נ כו'. ועתוי"ט:

(ט) (על הברטנורא) ור"ל בכתב משיט"א שאין לה אלא שני צדדים. עתוי"ט:

(י) (על הברטנורא) רוצה לומר בתחלה בשעת הבנין עשו כן כו', וכמו שפירש לקמן ביסוד דמזרח ודרום. דאם לא כן הוה פגימה ופוסלת:

(יא) (על המשנה) וחוט כו'. שנאמר והיתה הרשת עד חצי המזבח, התורה נתנה מחיצה להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים. גמרא:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

המזבח וכו':    פ' איזהו מקומן (זבחים דף נ"ד) פריך מינה לרב דאמר דלא היה יסוד למזבח בקרן דרומית מזרחית דהכא קתני שהיה מרובע ל"ב על ל"ב ומשני דלאו ארבעת רבעיו קא חשיב הכא אלא מצד צפון היה ל"ב ומצד מערב ל"ב אבל מזרח ודרום לא היה אלא ל"א על ל"א דקרן דרומית מזרחית חסרה לה אמה לדרום ואמה למזרח ע"כ. ואיתה נמי בפ' שתי הלהם דף צ"ז. וביד פ' שני דהלכות בית הבחירה מסימן ה' עד סימן ט"ו כוליה מתני' עד סוף סימן ג':

עלה אמה וכו':    פ' לולב וערבה (סוכה דף מ"ה.) בפי' רעז"ל דבור המתחיל עלה אמה נראה שצריך להיות עלה חמש וכנס וכו':

עלה אמה וכנס אמה וכו' עלה חמש וכנס אמה:    הכניסות שנה במשנה אבל עלה שלש זה מקום הקרנות שלא היה שם כניסה לא קחשיב כו' [עי' בתוי"ט ד"ה מקום הקרנות] וגם תוס' ז"ל שס פ' לולב וערבה כתבו על רש"י ז"ל דמ"מ מוחק בחנם גירסת הספרים שכתוב בכל הספרים עלה שלש וכנס אמה וזה מקום הקרנות כלומר דבאותה כניסה היו הקרנות בנויות והשתא הוי ממש דומיא דאחריני עלה אמה וכנס אמה זה מקום קרנות מקום כניסה הוא מקום קרנות ע"כ. [הגה"ה צ"ע אם יש שום טעותן. והרמב"ם ז"ל פירש במתני' וז"ל לא זכר גובה המזבח כולו לפי שהיא מפורסם שלא נשתנה לא הוסיף ולא גרע אמרו מזבח שעשה משה ושעשה שלמה ושעשו בני הגולה כולם עשר אמות גובה והא דכתיב שלש אמות קומתו משפת מערכה ולמעלה וכבר נתבאר שגבהו עשר אמות אמה יסוד וחמש אמות סובב ושלש אמות מקום המערכה ואמה קרנותיו לפי שכל קרן הוא אמה על רום אמה ע"כ. ועיין במ"ש לקמן פ"ד סוף סימן ו']:

נמצא שלשים על שלשים:    לאו דוקא דשלשים אמה ושני טפחים על ל"ב אמה ושני טפחים הוו וכן ג"כ נמצא כ"ח על כ"ח לאו דוקא דכ"ח אמות וד' טפחים על כ"ח אמות וד' טפחים הוו כדאמרינן במנחות בפ' שתי הלחם אלא שהוא לא מנה הטפחים שהוא פחות מאמה דכיון דלא הוי אמה לא חשיב ליה גם זה קיצור מפירוש הרמב"ם ז"ל. תלוי במ"ש במשנה ר"מ אומר כל המדות היו בינוניות חוץ ממזבח וכו' דפי"ז דכלים ומבואר בארך בפי' הרמב"ם ז"ל למתני' ע"ש:

וכשעלו בני הגולה:    זבחים פ' קדשי קדשים (זבחים דף ס"א) וכתבו שם תוס' ז"ל ד' אמות מן הדרום וד' אמות מן המערב כך גירסת הקונטרס וקשה לר"ת דא"כ היה המזבח אמה מערכה בחלקו של יהודה דמסתמא בבית ראשון לא היה יסוד לקרן דרומית מזרחית [כו' עי' בתוס' יו"ט] וביד פ"ח דהלכות בית הבחירה סי' ד':

כמין גמא:    גימל יונית שהיא כמין נון הפוכה שלנו עכ"ל רעז"ל. אמר המלקט בזבחים פ' איזהו מקומן (זבחים דף נ"ג.) ושם פ' קדשי קדשים פי' רש"י ז"ל גימל יונית עשוי כמין כאף פשוטה שלנו וכדמפרש מן הדרום ומן המערב ע"כ ואפשר דנון הפוכה היא כאף פשוטה:

כשהוא אומר אל ארבעת וכו':    כצ"ל. ואיתא ברייתא בפ' קדשי קדשים (זבחים דף נ"ט:)

וחוט של סקרא חוגרו:    בפ' איזהו מקומן (זבחים דף נ"ג) ובפ' שתי הלחם (מנחות דף צ"ז) ובפ' שני דבכורות דף י"ז. וביד בפרק שני דהלכות בית הבחירה סימן ט' כתוב וחוט של סקרא היה חגור באמצע המזבח כששה טפחים מסוף הסובב ולמטה להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים ע"כ:

והיסוד היה מהלך וכו':    שם פ' איזהו מקומן (זבחים דף נ"ד) ומצאתי מוגה היסוד היה הולך. והתם גרסינן מאי לא היה לה יסוד רב אמר בבנין לוי אמר בדמים דיסוד היה מהלך על פני כל המזבח אבל לא היו נותנין דמים בחלקו של יהודה לוי מתרגם באחסנתיה יתבני מקדשא מקום המקודש לדמים ורב מתרגם באחסנתיה יתבני מדבחא דבנינא גופיה משמע ע"כ ובזה ק"ק לע"ד לפי' רעז"ל שתפס לפרש כרב וכתרגום לוי וכבר כתב קושיא זו התוספת יום טוב בפרק איזהו מקומן בסימן ד'. ועיין במ"ש לקמן פ' בתרא:

ואוכל בדרום וכו':    לשון רעז"ל עד ואמה אחת על פני ארך הצפון צריך למחוק מלת הצפון ולכתוב במקומה המזרח. עוד בפירוש רעז"ל למלאתו מאבנים וסיד וכו' כצ"ל:


פירושים נוספים