מכילתא על שמות כ
<< · מכילתא על שמות · כ · >>
פסוק א
"את כל" - בדבור אחד, מה שאי איפשר לבשר ודם לומר כן, שנאמר "וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר".
- אם כן מה ת"ל "אנכי ה' אלהיך... לא יהיה לך..."? - מלמד שאמר הקב"ה בדיבור אחד עשרת הדברות, חזר ופירשן דיבור דיבור בפני עצמו.
- שומע אני אף כל דברות שבתורה נאמרו כולם בדיבור אחד? ת"ל "את כל הדברים האלה". אלה נאמרו בדיבור אחד ושאר כל הדיברות דיבור דיבור בפני עצמו:
"לאמר" - שהיו אומרים על הן - הן, ועל לאו - לאו, דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר: על הן - הן ועל לאו - הן.
ד"א "לאמר" - צא ואמור אליהם, והשיבני את דבריהם.
- ומנין שהיה משיב דברים לפני הגבורה? שנאמר "וישב משה את דברי העם אל ה'".
- ומה היו דברי העם? (שמות כד ז) "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע".
- ומנין שהודה המקום לדבריהם? שנאמר (דברים יח יז) "ויאמר ה' אלי: הטיבו את אשר דברו":
פסוק ב
- לאחד שנכנס במדינה. אמר להם: אמלוך עליכם! אמרו לו כלום עשית לנו, שתמלוך עלינו? מה עשה? בנה להם את החומה, הכניס להם את המים, עשה להם מלחמות. אמר להם: אמלוך עליכם! אמרו לו: הן והן.
- כך המקום הוציא ישראל ממצרים, קרע להם הים, הוריד להם המן, העלה להם הבאר, הגיז להם השלו, עשה להם מלחמת עמלק. אמר להם: אמלוך עליכם! אמרו לו הן והן.
רבי אומר: להודיע שבחן של ישראל, שכשעמדו כולן על הר סיני לקבל התורה - השוו כלם לב אחד לקבל מלכות שמים בשמחה. ולא עוד, אלא שממשכנין זה על זה.
- ולא על הנגלות בלבד נגלה הקב"ה עליהם, לכרות ברית עמהם - אלא אף על הסתרים, שנאמר (דברים כט כח): "הנסתרות לה' אלהינו, והנגלות לנו ולבנינו עד עולם". אמרו לו: על הגלויים אנו כורתים ברית עמך, ולא על הסתרים, שלא יהא אחד ממנו חוטא בסתר - ויהא הצבור מתמשכן:
"אנכי ה' אלהיך", למה נאמר?
- לפי שנגלה על הים כגבור עושה מלחמות, שנאמר (שמות טו ג) "ה' איש מלחמה", נגלה על הר סיני כזקן מלא רחמים שנאמר (שמות כד י) "ויראו את אלהי ישראל", וכשנגאלו מה הוא אומר (שם)? - "וכעצם השמים", ואומר (דניאל ז ט) "חזה הוית עד די כרסוון רמיו" ואומר (דניאל ז י) "נהר דינור נגד ונפק מן קדמוהי" וגו', שלא יתן פתחון פה לאומות העולם, לומר שתי רשויות הן, אלא: "אנכי ה' אלהיך": אני על הים - אני על היבשה. אני לשעבר - אני לעתיד לבא. אני לעולם הזה - אני לעולם הבא!
- שנא' (דברים לב לט) "ראו עתה כי אני אני הוא", (ישעיה מו ד) "עד זקנה אני הוא", (ישעיה מד ו) "כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו ה' צבאות אני ראשון ואני אחרון", ואומר (ישעיה מא ד) "מי פעל ועשה קורא הדורות מראש אני ה' אני ראשון וגו'".
ר' נתן אומר: מכאן תשובה למינין שאומרים שתי רשויות הן, שכשעמד הקב"ה ואמר "אנכי ה' אלהיך", מי עמד ומיחה כנגדו? אם תאמר במטמניות היה הדבר, והלא כבר נאמר (ישעיה מה יט) "לא בסתר דברתי וגו'" לאלו אני נותנה! אלא "לא אמרתי להם תוהו בקשוני", ולא נתתיה פנגס! וכן הוא אומר "ה' דובר צדק מגיד מישרים".
ד"א "אנכי ה' אלהיך", כשעמד הקב"ה ואמר "אנכי ה' אלהיך" היו ההרים מתרעשים והגבעות מתמוטטות, ובא תבור מבית אלהים, וכרמל מאספמיא, שנאמר (ירמיה מו יח) "חי אני נאם המלך ה' צבאות שמו, כי כתבור בהרים וכרמל בים יבא". זה אומר: אני נקראתי! וזה אומר: אני נקראתי! - וכיון ששמעו מפיו "אשר הוצאתיך מארץ מצרים" - עמד כל אחד ואחד במקומו, ואמרו: לא עסק אלא עם מי שהוציא ממצרים.
ד"א "אנכי ה' אלהיך", שכשעמד הקב"ה ואומר "אנכי ה' אלהיך" היתה הארץ חלה, שנאמר (שופטים ה ד)"ה' בצאתך משעיר, בצעדך משדה אדום, ארץ רעשה" ואומר (שופטים ה ה) "הרים נזלו מפני ה'", ואומר (תהלים כט) "קול ה' בכח קול ה' בהדר... עד "ובהיכלו כולו אומר כבוד", עד שנתמלאו בתיהם מזיו השכינה.
- באותה שעה נכנסו כל מלכי אומות העולם אצל בלעם הרשע וכו', וכיון ששמעו מפיו הדבר - פנו כלם והלכו איש איש למקומו. ולפיכך נתבעו אומות העולם, כדי שלא ליתן פתחון פה להם כלפי שכינה, לומר אלו נתבענו כבר קיבלנו עלינו. הרי שנתבעו - ולא קבלו עליהם!
- שנאמ' (דברים לג ב) "ויאמר ה' מסיני בא..." ונגלה על בני עשו הרשע ואומר להם: מקבלים אתם את התורה? אמרו לו: מה כתיב בה? - אמר להם "לא תרצח". אמרו: זו היא ירושה שהורישנו אבינו, שנאמר (בראשית כז מ) "על חרבך תחיה"!
- נגלה על בני עמון ומואב, אמר להם: מקבלים אתם את התורה? אמרו לו: מה כתוב בה? - אמר להם "לא תנאף". אמרו לו: כלנו מניאוף, דכתיב (בראשית יט לו) "ותהרין שתי בנות לוט מאביהם", והיאך נקבלה?
- נגלה על בני ישמעאל, אמר להם: מקבלין אתם את התורה? אמרו לו: מה כתוב בה? - אמר להם "לא תגנוב". אמרו לו: בזו הברכה נתברך אבינו, דכתיב (בראשית טז יב) "הוא יהיה פרא אדם", וכתיב (בראשית מ טו) "כי גנוב גנבתי".
- וכשבא אצל ישראל (דברים לג ב) "מימינו אש דת למו" פתחו כלם פיהם ואמרו (שמות כד ז) "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע"!
- וכן הוא אומר (חבקוק ג ו) "עמד וימודד ארץ, ראה ויתר גוים". אמר רבי שמעון בן אלעזר: אם בשבע מצות שנצטוו בני נח, שקבלו עליהן - אינן יכולין לעמוד בהן - קל וחומר למצות שבתורה!
- משל למלך שמנה לו שני אפטרופסין: אחד ממונה על אוצר של תבן, ואחד ממונה על אוצר של כסף ושל זהב. זה שהיה ממונה על התבן נחשד, והיה מתרעם על שלא מנו אותו על אוצר של כסף ושל זהב. וזה שהיה ממונה על הכסף ועל הזהב אמר לו: ריקה, בתבן כפרת, בכסף וזהב על אחת כמה וכמה! והלא דברים קל וחומר: ומה בני נח, בשבע מצות בלבד לא יכלו לעמוד בהם, בשש מאות ושלש עשרה מצות על אחת כמה וכמה!
מפני מה לא ניתנה תורה בארץ ישראל? שלא ליתן פתחון פה לאומות העולם, לומר לפי שנתנה בארצו לפיכך לא קבלנו.
- דבר אחר: שלא להטיל מחלוקת בין השבטים, שלא יהא זה אומר בארצי נתנה וזה אומר בארצי נתנה, לפיכך נתנה במדבר, דימוס פרהסיא במקום הפקר.
- בשלשה דברים ניתנה תורה: במדבר ובאש ובמים, מה אלו חנם לכל באי העולם - אף אלו חנם לכל באי העולם:
"אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים" - עבדים למלכים היו.
- אתה אומר עבדים למלכים היו, או אינו אלא עבדים לעבדים? - כשאומר (דברים ז ח) "ויפדך מבית עבדים מיד פרעה מלך מצרים" - עבדים למלכים היו, ולא עבדים לעבדים!
ד"א: מבית העובדים עבודה זרה:
לא יהיה לך אלהים אחרים על פני. למה נאמר? לפי שנאמר "אנכי ה' אלהיך".
משל למלך בשר ודם שנכנס למדינה. אמרו לו עבדיו: גזור עליהם גזרות! אמר להם: כשיקבלו את מלכותי - אגזור עליהם; שאם מלכותי לא יקבלו - גזרותי לא יקבלו!
כך אמר המקום לישראל: "אנכי ה' אלהיך... לא יהיה לך": אני הוא שקבלתם מלכותי במצרים? אמרו לו: כן. - וכשם שקבלתם מלכותי - קבלו גזרותי: "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני".
רבי שמעון בן יוחאי אומר: הוא שנאמר להלן (ויקרא יח ב) "אני ה' אלהיכם" שקבלתם מלכותי בסיני? אמרו לו: הן והן. קבלתם מלכותי - קבלו גזרותי: (שם) "כמעשה ארץ מצרים" וגו'. הוא שנאמר כאן: "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" וקבלתם מלכותי? והן קבלתם מלכותי באהבה - קבלו גזרותי:
"לא יהיה לך אלהים אחרים". למה נאמר? לפי שנאמר "לא תעשה לך פסל וכל תמונה", אין לי אלא שלא תעשו. העשוי כבר, מנין שלא יקיים? - תלמוד לומר "לא יהיה לך":
"אלהים אחרים". וכי אלוהות הן? והלא כבר נאמר (ישעיה לז יט) "ונתון את אלהיהם באש כי לא אלהים המה", ומה תלמוד לומר "אלהים אחרים"? אלא שאחרים קוראין אותם אלוהות.
- דבר אחר "אלהים אחרים" - שהם מאחרין הטובה מלבא לעולם.
- דבר אחר "אלהים אחרים" - שהם עושין את אלהיהם אחרונים.
- דבר אחר "אלהים אחרים" - שהם אחרים לעובדיהם. וכן הוא אומר (ישעיה מו ז) "והן יצעק אליו ולא יענה ומצרתו לא יושיענו".
- רבי יוסי אומר: "אלהים אחרים" למה נאמר? שלא ליתן פתחון פה לאומות העולם, לומר "אלו נקראו בשמו - כבר היה בהם צורך". והרי נקראו בשמו - ואין בהם צורך! ואימתי נקראו בשמו? בימי אנוש בן שת, שנא' (בראשית ד כו) "אז הוחל לקרוא בשם ה'". באותה שעה עלה אוקיאנוס והציף שלישו של עולם. אמר להם המקום: אתם עושים מעשה חדש וקראתם עצמכם - אף אני אעשה מעשה חדש ואקרא עצמי, שנא' (עמוס ה ח) "הקורא למי הים".
- רבי אליעזר אומר: "אלהים אחרים" - שהם מחדשים להם אלהות בכל יום. הא כיצד? היה לו של זהב, נצרך לו - עשאו של כסף, ונצרך לו - עשאו של נחשת. היה לו של נחשת, ונצרך לו - עשאו של ברזל או מעופרת. וכן הוא אומר (דברים לב יז) "חדשים מקרוב באו".
- רבי יצחק אומר: אלו נפרש להם כל שם עבודה זרה - לא היה מספיק כל העורות שבעולם.
- רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר: בא וראה לשון שתפסה תורה "למולך" כל שתמליכנו עליך, אפילו קיסם אחד או חרס!
- ר' אומר: "אלהי' אחרים" - שהם אחרונים למי שהוא אחרון במעשים. ומי אחרון שבמעשים? מי שקורא אותם אלוהות:
פסוק ג
- לא יעשה לו אטומה, אבל יטע לו מטע? תלמוד לומר "לא תטע לך אשרה" (דברים טז כא).
- לא יטע לו מטע, אבל יעשה לו של עץ? תלמוד לומר "כל עץ".
- לא יעשה לו של עץ, אבל יעשה לו של אבן? תלמוד לומר "ואבן משכית" (ויקרא כו א).
- לא יעשה לו של אבן, אבל יעשה של כסף? תלמוד לומר "אלהי כסף" (שמות כ כ).
- לא יעשה לו של כסף, אבל יעשה לו של זהב? תלמוד לומר "ואלהי זהב".
- לא יעשה לו של זהב, אבל יעשה לו של נחשת, של בדיל, של עופרת? תלמוד לומר "ואלהי מסכה לא תעשה" (שמות לד יז).
- לא יעשה לו דמות כל אלה, אבל יעשה לו כל סמל - תלמוד לומר "פן תשחיתון" וכו' (דברים ד טז).
- לא יעשה לו כל סמל, אבל יעשה לו דמות בהמה חיה ועוף? תלמוד לומר "תבנית כל בהמה" (דברים ד יז)וגו'.
- לא יעשה לו דמות כל אלה, אבל יעשה לו דמות דגים וחגבים שקצים ורמשים? תלמוד לומר "כל רמש באדמה" (דברים ד יח).
- לא יעשה לו דמות כל אלה, אבל יעשה לו דמות חמה ולבנה כוכבים ומזלות? ת"ל "ופן תשא עיניך השמימה" (דברים ד יט).
- לא יעשה לו דמות כל אלה, אבל יעשה לו דמות מלאכים כרובים ואופנים וחשמלים? ת"ל "אשר בשמים".
- אי "אשר בשמים", יכול דמות חמה ולבנה וכוכבים? תלמוד לומר "ממעל" לא דמות כרובים לא דמות אופנים.
- לא יעשה לו דמות כל אלה, אבל יעשה לו דמות תהום וחשך? תלמוד לומר "ואשר במים מתחת לארץ" להביא את הבוביא דברי רבי עקיבא. ויש אומרים להביא את השברירים.
- כל כך רדף הקדוש ברוך הוא אחר יצר הרע, שלא ליתן פתחון פה למצוא לו מקום מתלא התר:
פסוק ד
- אתה אומר כן, או אינו חייב עד שיעבוד וישתחוה? - ת"ל "לא תשתחוה להם - ולא תעבדם". לחייב כל אחד בפני עצמו!
דבר אחר "לא תשתחוה להם" למה נאמר? לפי שהוא אומר (שמות כב יט) "זובח לאלהים יחרם, בלתי לה' לבדו", עונש שמענו. אזהרה מנין? - ת"ל "להם"! וכן הוא אומר (שמות לד יד) "לא תשתחוה לאל אחר":
"כי אנכי ה' אלהיך אל קנא". אני שליט בקנאה, ואין קנאה שולטת בי, אני שליט בנומה ואין נומה שולטת בי, שנאמר (תהלים קכא ד) "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל".
דבר אחר "אני ה' אלהיך אל קנא" - בקנאה אני נפרע מן עבודה זרה, אבל רחום וחנון אני בדברים אחרים!
- שאל פלוסופוס אחד את רבן גמליאל: כתיב בתורתכם "כי ה' אלהיך אל קנא", וכי יש כח בעבודה זרה להתקנות בה? גבור מתקנא בגבור, חכם מתקנא בחכם, עשיר מתקנא בעשיר! אלא יש כח בעבודה זרה להתקנות בה!
- אמר לו: אלו אדם קורא לכלבו בשם אביו, וכשהוא נודר - נודר בחיי כלב זה, במי האב מתקנא, בבן או בכלב?
- אמר לו: יש למקצתה צורך!
- אמר לו: מה ראית?
- אמר לו: הרי שנפלה דליקה במדינה פלונית, חוץ לבית עבודה זרה שלהן - לא, שעמדה לעצמה! אמר לו: אמשול לך משל, למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שיוצא למלחמה. עם מי נלחם, עם החיים או עם המתים?
- אמר לו: עם החיים.
- אמר לו: הואיל ואין למקצתה צורך, מפני מה אינו מבטלה?
- אמר לו: וכי לדבר אחד אתם עובדין? והרי אתם עובדין לחמה וללבנה ולכוכבים, ולמזלות להרים ולגבעות לאפיקים וגיאיות, ואפילו לאדם. יאבד עולמו מפני השוטים? (צפניה א) "אסף אסף כל וגו' אסף אדם ובהמה וגו'"
- אמר לו: הואיל ונכשלו בה רשעים, מפני מה אינו מעבירה מן העולם?
- אמר לו: מפני השוטין, אמר לו: אם כן אף לאדם עוברין "והכרתי האדם מעל פני האדמה"!
"פוקד עון אבות על בנים" - בזמן שהם אינן מסרגין.
- או בזמן שהן מסרגין, הא כיצד? - רשע בן רשע בן רשע, רבי נתן אומר: קוצץ בן קוצץ בן קוצץ.
- כיון ששמע משה את הדבר הזה, (שמות לד ח) "ויקד ארצה וישתחו", אמר: ח"ו! אין בישראל רשע בן רשע בן רשע!
פסוק ה
- אי "לאלפים", שומע אני מיעוט אלפים שנים? תלמוד לומר (דברים ז ט) "לאלף דור": לאין חקר ואין מספר!
"לאוהבי ולשומרי מצותי". "לאוהבי" זה אברהם אבינו וכיוצא בו, "ולשומרי מצותי" אלו הנביאים והזקנים.
- רבי נתן אומר: "לאוהבי ולשומרי מצותי" אלו ישראל, שהם יושבין בארץ ישראל, ונותנין נפשם על המצות:
- מה לך יוצא ליהרג? - על שמלתי את בני ישראל.
- מה לך יוצא לישרף? - על שקראתי בתורה.
- מה לך יוצא ליצלב? - על שאכלתי המצה.
- מה לך לוקה מאפרגל? - על שנטלתי את הלולב.
- ואומר (זכריה יג ו) "אשר הוכיתי בית מאהבי": מכות אלו גרמו לי ליאהב לאבי שבשמים:
פסוק ו
- כשם שהיא פטורה מן הקרבן, כך תהא פטורה מן המכות? - תלמוד לומר "את שם ה'". מכלל קרבן יצאת, מכלל מכות לא יצאת!
"לא תשא" למה נאמר? לפי שהוא אומר (ויקרא יט יב) "לא תשבעו בשמי לשקר", אין לי אלא שלא ישבע. מנין שלא יקבל עליו להשבע? תלמוד לומר "לא תשא את שם ה' אלהיך". עד שלא קבלת עליך להשבע - הריני לך אלהים, משקבלת עליך להשבע - הריני לך לדיין, שנאמר "כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא".
אי איפשר לומר "לא ינקה" שכבר נאמר (שמות לד ז) "ינקה", ואי איפשר לומר "ינקה" שכבר נאמר "לא ינקה"! אמור מעתה: מנקה הוא לשבים, ואינו מנקה לשאינן שבים!
מפני ארבעה דברים אלו הלך מתיא בן חרש אצל רבי אלעזר הקפר ללודיא. אמר לו: רבי, שמעת בארבע חלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש? אמר לו: כתוב אחד אומר (ירמיה ג יד) "שובו בנים שובבים", הא למדת שתשובה מכפרת! - וכתוב אחד אומר (ויקרא טז ל) "ביום הזה יכפר עליכם", הא למדנו שיום הכפורים מכפר! - וכתוב אחד אומר (ישעיה כב יד) "אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון", הא למדת שמיתה מכפרת! - וכתוב אחד אומר (תהלים פט לג) "ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם", הא למדנו שייסורין מכפרין! כיצד יתקיימו ד' כתובים אלו?
- העובר על מצות עשה ועשה תשובה - אינו זז משם עד שמוחלין לו, ועל זה נאמר "שובו בנים שובבים".
- והעובר על מצות לא תעשה ועשה תשובה - אין כח בתשובה לכפר, אלא התשובה תולה ויום הכפורים מכפר, ועל זה נאמר "כי ביום הזה יכפר עליכם".
- והמזיד על כריתות ועל מיתת בית דין ועשה תשובה - אין כח בתשובה לתלות, ויום הכפורים לכפר, אלא תשובה ויום הכפורים מכפרין מחצה - וייסורין ממרקין ומכפרין מחצה, ועל זה נאמר "ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם".
- מי שמחלל שם שמים ועשה תשובה - אין כח בתשובה לתלות ולא יום הכפורים מכפר ולא ייסורין בלבד ממרקין, אלא התשובה ויום הכיפורים תולין ויום המיתה וייסורין ממרקין, ועל זה נאמר "אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון". ואומר (שמואל א ג יד) "אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה". בזבח ובמנחה אינו מתכפר, אבל מתכפר הוא במיתה.
- רבי אומר: שומע אני שלא יכפר יום מיתה? כשהוא אומר (יחזקאל לז יג) "בפתחי את קברותיכם", הא למדת שיום המיתה מכפר!
רבי אומר: כל שהוא מ"לא תשא" ולמעלן - התשובה מכפרת. מ"לא תשא" ולמטה, ו"לא תשא" עמהם - התשובה תולה ויום הכיפורים מכפר.
- ואי זה הוא מ"לא תשא" ולמעלה? - עשה ולא תעשה, חוץ מ"לא תשא".
- מ"לא תשא" ולמטה? - דברים שחייבין עליהם מיתות בית דין, מיתה בידי שמים, כרת ומלקות ארבעים, חטאות ואשמות, ו"לא תשא" עמהם:
פסוק ז
(שמות לא יד) "מחלליה מות יומת", (במדבר כח ט) "וביום השבת שני כבשים" - שניהם בדבור אחד נאמרו.
(ויקרא יח טז) "ערות אשת אחיך" (דברים כה ה) ו"יבמה יבא עליה" - שניהם נאמרו בדיבור אחד.
(דברים כב יא) "לא תלבש שעטנז" (דברים כא יב) ו"גדילים תעשה לך" - שניהם נאמרו בדיבור אחד. מה שאי אפשר לאדם לומר כן, שנאמר (תהלים סב יב) "אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי", (ירמיה כג כט) "הלא כה דברי כאש נאם ה'".
"זכור" ו"שמור", זכור מלפניו ושמור מלאחריו. מכאן אמרו: מוסיפין מחול על הקדש, משל לזאב, שהוא טורד מלפניו ומלאחריו.
אלעזר בן חנניה בן חזקיה בן חנניה בן גרון אומר: "זכור את יום השבת לקדשו" תהא זוכרו מאחד בשבת, שאם יתמנה לך מנה יפה תהא מתקנו לשם שבת.
רבי יצחק אומר: לא תהא מונה כדרך שאחרים מונין, אלא תהא מונה לשם שבת:
"לקדשו" - לקדשו בברכה. מכאן אמרו: מקדשין על היין בכניסתו.
- אין לי אלא קדושה ליום, קדושה ללילה מנין? ת"ל (שמות לא יד) "ושמרתם את השבת".
- אין לי אלא שבת, ימים טובים מנין? תלמוד לומר (ויקרא כג ד) "אלה מועדי ה' וגו'"!
פסוק ח
פסוק ט
- אין לי אלא עונש ואזהרה על מלאכת היום. עונש ואזהרה על מלאכת הלילה מנין? תלמוד לומר (שמות לא יד) "מחלליה מות יומת". עונש שמענו, ואזהרה לא שמענו - תלמוד לומר "ויום השביעי שבת לה' אלהיך", שאין תלמוד לומר "שבת", אלא להביא את הלילה בכלל אזהרה.
רבי אחאי בן יאשיה אומר: "אתה ובנך ובתך" - אלו הקטנים. או אלו הגדולים? אמרת, והלא כבר מוזהרים הם! הא, מה תלמוד לומר "אתה ובנך ובתך" - אלו קטנים.
- "עבדך ואמתך" - אלו בני ברית. אתה אומר אלו בני ברית, או אינו אלא עבד ערל? כשהוא אומר (שמות כג יב) "וינפש בן אמתך והגר" - הרי עבד ערל אמור. הא מה תלמוד לומר "עבדך ואמתך"? - אלו בני ברית:
- "וגרך" - זה גר צדק. או אינו אלא גר תושב? כשהוא אומר (שם) "הגר" - הרי גר תושב אמור. הא מה תלמוד לומר "וגרך"? - זה גר צדק:
פסוק י
"וינח ביום השביעי". וכי יש לפניו יגיעה? והלא כבר נאמר (ישעיה מ כח) "לא ייעף ולא ייגע" ואומר (ישעיה מ כט) "נותן ליעף כח", ואומר (תהלים לג ו) "בדבר ה' שמים נעשו". ומה תלמוד לומר "וינח"? אלא כביכול הכתיב על עצמו, שברא את עולמו בששה ימים ונח בשביעי.
- והרי דברים קל וחומר: מי שאין לפניו יגיעה הכתיב על עצמו שברא עולמו בששה ונח בשביעי, אדם שנאמר בו (איוב ה ז) "אדם לעמל יולד" - על אחת כמה וכמה:
"על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו": ברכו במן וקדשו במן, דברי רבי ישמעאל.
- רבי עקיבא אומר: ברכו במן וקדשו בברכה.
רבי יצחק אומר: ברכו במן וקדשו במקושש.
- רבי שמעון בן יוחאי אומר: ברכו במן וקדשו במאורות.
- רבי שמעון בן יהודה איש כפר עכו אומר משום רבי שמעון: ברכו במן וקדשו במאור פניו של אדם הראשון "על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו":
פסוק יא
דבר אחר: כבד את אביך, לפי שנאמר (ויקרא כ ט) "איש איש כי יקלל אביו ואמו" אין לי אלא איש, אשה מנין? טומטום ואנדרוגינוס מנין? תלמוד לומר "כבד את אביך" מכל מקום. מה כבוד, לא חלק בין אשה לאיש - אף מורא לא חלקו בין איש לאשה, דברי רבי ישמעאל.
- רבי יהודה בן בתירא אומר: הרי הוא אומר (ויקרא יט ג) "איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו": מה שבת, לא חלק בין איש לאשה וטומטום ואנדרוגינוס - אף מורא, לא תחלוק בין איש לאשה בין טומטום לאנדרוגינוס.
רבי אומר: חביב כבוד אב ואם לפני מי שאמר והיה העולם, ששקל כבודן ומוראן לכבודו, וקללתן לקללתו.
- כתיב "כבד את אביך ואת אמך" וכנגדו כתיב (משלי ג ט) "כבד את ה' מהונך", הקיש כבוד אב ואם לכבוד המקום.
- כתיב (ויקרא יט ג) "איש אמו ואביו תיראו", וכנגדו כתיב (דברים ו יג) "את ה' אלהיך תירא", הקיש מוראת אב למוראת המקום.
- כתיב (שמות כא יז) "ומקלל אביו ואמו", וכנגדו כתיב (ויקרא כד טו) "איש כי יקלל אלהיו", הקיש קללת אב ואם לקללת המקום.
בא וראה מתן שכרן: נאמר (משלי ג ט) "כבד את ה' מהונך" וכנגדו כתיב (משלי ג י) "וימלאו אסמיך שבע", ואמר "כבד את אביך ואת אמך" וכנגדו "למען יאריכון ימיך".
- (דברים ו יג) "את ה' אלהיך תירא", (מלאכי ג כ) "וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה", (ויקרא יט ג) "איש אמו ואביו תיראו...". מה אמור בשבת? (ישעיה נח יד) "אם תשיב משבת רגלך... אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ".
רבי אליעזר אומר: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שאדם מכבד אמו יותר מאביו, לפי שהיא משדלתו בדברים - לפיכך הקדים אב לאם לכיבוד.
- וגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שאדם מתיירא מאביו יותר מאמו, לפי שהוא מלמדו תורה - לפיכך הקדים אב לאם במורא. מקום שחסר - השלים!
- או: כל הקודם במקרא - קודם במעשה? תלמוד לומר "איש אמו ואביו תיראו", מגיד ששניהם שקולין, זה בזה!
"כבד את אביך ואת אמך". אם כבדתן - "למען יאריכון ימיך", ואם לאו - למען יקצרון.
- שדברי תורה נוטריקון, שכן דברי תורה נדרשין מכלל הן לאו מכלל לאו הן:
פסוק יב
לֹא תִנְאָף למה נאמר? לפי שהוא אומר (ויקרא כ י) "מוֹת יוּמַת הַנֹּאֵף וְהַנֹּאָפֶת", עונש שמענו, אזהרה לא שמענו - תלמוד לומר לֹא תִנְאָף.
לֹא תִגְנֹב למה נאמר? לפי שהוא אומר (שמות כא טז) "וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ..." עונש שמענו, אזהרה מנין? תלמוד לומר לֹא תִגְנֹב, הרי זה אזהרה לגונב נפש;
- אתה אומר לגונב נפש, או אינו, אלא אזהרה לגונב ממון? כשהוא אומר (ויקרא יט יא) "לֹא תִּגְנֹבוּ" - הרי אזהרה לגונב ממון, הא, מה תלמוד לומר "לֹא תִגְנֹב"? בגונב נפשות הכתוב מדבר;
- או הרי זה לגונב ממון, והלה אזהרה לגונב נפש?
- אמרת, צא ולמד משלש עשרה מדות: שלש מצות נאמרו בענין זה, שתים מפורשות ואחת סתומה. נלמד סתומה ממפורשות: מה מפורשות, מצות שחייבין עליהן מיתת בית דין - אף סתומה, מצוה שחייבין עליה מיתת בית דין;
- הא, אין עליך לומר כלשון אחרון אלא כלשון ראשון: הרי זה אזהרה לגונב נפש, והלה אזהרה לגונב ממון.
פסוק יג
כתיב "אנכי ה' אלהיך" וכנגדו "לא תרצח", מגיד הכתוב שכל מי ששופך דם - מעלה עליו הכתוב כאלו ממעט בדמות המלך;
- משל למלך בשר ודם שנכנס למדינה, והעמיד לו איקונות ועשה לו צלמים וטבעו לו מטבעות; לאחר זמן כפו לו איקונותיו, שברו לו צלמיו ובטלו לו מטבעותיו ומיעטו בדמותו של מלך;
- כך, כל מי שהוא שופך דמים - מעלה עליו הכתוב כאלו ממעט בדמות המלך, שנ' (בראשית ט ו) "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ - כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם".
כתיב "לא יהיה לך" וכתיב כנגדו "לא תנאף", מגיד הכתוב שכל מי שעובד עבודה זרה - מעלה עליו הכתוב כאלו מנאף אחר המקום,
- שנ' (יחזקאל טז לב) "האשה המנאפת תחת אשה תקח את זרים", וכתוב (הושע ג א) "ויאמר ה' אלי עוד לך אהב אשת אהובת רע ומנאפת וגו'".
כתיב "לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא" וכנגדו כתיב "לא תגנוב", מגיד הכתוב שכל מי שהוא גונב, לסוף בא לידי שבועת שוא,
כתיב "זכור את יום השבת לקדשו" וכנגדו כתיב "לא תענה...". מגיד הכתוב שכל מי שמחלל את השבת, מעיד לפני מי שאמר והיה העולם, שלא ברא עולמו לששה ימים ולא נח בשביעי; וכל מי שמשמר את השבת - מעיד לפני מי שאמר והיה העולם, שברא עולמו לששה ימים ונח בשביעי,
- שנ' (ישעיה מג יב) "ואתם עדי נאום ה' ואני אל".
כתיב "כבד את אביך ואת אמך" וכנגדו כתיב "לא תחמוד", מגיד הכתוב שכל מי שהוא חומד, סוף מוליד בן שהוא מקלל את אביו ואת אמו, ומכבד למי שאינו אביו.
לכך נתנו עשרת הדברות חמשה על לוח זה וחמשה על לוח זה, דברי ר' חנינא בן גמליאל,
וחכמים אומרים: עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה,
- שנ' (דברים ה יט) "את הדברים האלה דבר ה' - ויכתבם על שני לוחות אבנים", ואומר (שיר השירים ד ה) "שני שדיך כשני עפרים תאומי צביה" ואו' (שיר השירים ה יד) "ידיו גלילי זהב ממולאים בתרשיש".
"לא תחמוד". רבי אומר: כתוב אחד אומר "לא תחמוד", וכתוב אחד אומר (דברים ה יח) "לא תתאוה". כיצד יתקיימו שני מקראות הללו? - הרי זה אזהרה לעוקף אחר הנואף:
"לא תחמוד בית רעך" - כלל. "ועבדו ואמתו ושורו וחמורו" - פרט. כלל ופרט - אין בכלל אלא מה שבפרט. וכשהוא אומר "וכל אשר לרעך" - חזר וכלל. אי אתה דן אלא כעין הפרט: מה הפרט, מפורש בדבר שהוא קונה ומקנה - אף כלל, מפורש בדבר שהוא קונה ומקנה.
- אי מה הפרט, מפורש בנכסים המטלטלין שאין להם אחריות - אף אין לי אלא נכסים המטלטלין שאין להם אחריות? וכשהוא אומר במשנה תורה (דברים ה יח) "שדהו", - מה הפרט מפורש בדבר שהוא קונה ומקנה - אף אין לי אלא בדבר שהוא קונה ומקנה.
- אי מה הפרט, מפורש בדבר שאינו בא ברשותך אלא ברצון בעלים - אף אין לי אלא דבר שאי איפשר לבא ברשותך אלא ברצון בעלים? יצא שאתה חומד בתו לבנך או בנו לבתך, או אפילו חומד בדבור? ת"ל (דברים ז כה) "לא תחמוד כסף וזהב עליהם", מה להלן עד שעושה מעשה - אף כאן עד שעושה מעשה:
פסוק יד
"וכל העם רואין". קולי קולות ולפידי לפידים. וכמה קולות היו, וכמה לפידים היו? - אלא שהיו משמיעים את האדם לפי כחו, שנאמר (שם) "קול ה' בכח".
דבר אחר: להודיע שבחן של ישראל, שכשעמדו כלן לפני הר סיני לקבל את התורה, היו שומעין את הדיבור ומפרשים אותו, שנאמר (דברים לב י) "יסובבנהו יבוננהו", שכיון שהיו שומעין הדיבור - מפרשים אותו.
ר' אליעזר אומר: להודיע שבחן של ישראל, שכשעמדו כלן לפני הר סיני לקבל את התורה, לא היה בהם סומין, שנאמר "וכל העם רואין". ומגיד שלא היה בהם אלמים (שמות יט ח) "ויענו כל העם יחדו". ומלמד שלא היה בהן חרשין שנאמר (שמות כד ז) "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע". ומנין שלא היה בהם חגרים? - שנאמר (שמות יט יז) "ויתיצבו בתחתית ההר". ומלמד שלא היה בהם טפשים, שנאמר (דברים ד לה) "אתה הראת לדעת".
רבי נתן אומר: מנין אתה אומר, שהראה המקום לאברהם אבינו גיהנם ומתן תורה וקריעת ים סוף? שנאמר (בראשית טו יז) "ויהי השמש לבא ועלטה היה והנה תנור" - זה גיהנם, שנאמר (ישעיה לא ט) "ותנור לו בירושלם". (בראשית טו יז) "ולפיד אש" - זה מתן תורה, שנאמר "וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים". (בראשית טו יז) "בין הגזרים האלה" - זה קריעת ים סוף, שנאמר (תהלים קלו יג) "לגוזר ים סוף לגזרים". הראהו בית המקדש וסדר קרבנות, שנאמר (בראשית טו ט) "קחה לי עגלה משולשת" וגו'. הראהו ארבע מלכיות שהן עתידין לשעבד את בניו, שנא' (בראשית טו יב) "ויהי השמש לבא ותרדמה נפלה על אברם והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו". "אימה" - זו מלכות בבל, "חשכה" - זו מלכות מדי, "גדולה" - זו מלכות יון, "נופלת" - זו מלכות רביעית, רומי חייבתא.
- ויש מחליפין בדבר: "נופלת" - זו מלכות בבל, דכתיב (ישעיה כא ט) "נפלה בבל", "גדולה" - זו מלכות מדי, שנאמר (אסתר ג א) "גדל המלך אחשורוש". "חשכה" - זו מלכות יון, שהחשיכה עיניהם של ישראל בתענית, "אימה" - זו מלכות רביעית, שנאמר (דניאל ז ז) "דחילא ואימתני ותקיפא יתירא":
"וירא העם וינועו" - אין נוע אלא זיע, שנאמר (ישעיה כד כ) "נוע תנוע הארץ".
"ויעמדו מרחוק" - חוץ משנים עשר מיל. מגיד שהיו ישראל נרתעים לאחוריהם שנים עשר מיל, וחוזרין לפניהם שנים עשר מיל; הרי עשרים וארבעה מיל - על כל דיבור ודיבור. נמצאו מהלכים באותו היום מאתים וארבעים מיל.
- באותה שעה אמר הקב"ה למלאכי השרת: רדו וסייעו את אחיכם, שנאמר (תהלים סח יג) "מלכי צבאות ידודון ידודון": ידודון בהליכה וידודון בחזרה. ולא במלאכי השרת בלבד, אלא אף הקב"ה, שנא' (שיר השירים ב ו) "שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני".
- רבי יהודה ברבי אלעאי אומר: לפי שהיו משולהבין מחמה של מעלן, אמר הקדוש ברוך הוא לענני כבוד: הזילו טל חיים על בני, שנאמר (תהלים סח ט) "ארץ רעשה גם שמים נטפו מפני אלהים וגו'" ואומר (תהלים סח י) "גשם נדבות תניף אלהים". אימתי נעשה כל הכבוד הזה? בשעה שהיתה נאה שבאומות ומכבדת את התורה (תהלים סח יג) "ונות בית תחלק שלל" ואין שלל אלא תורה, שנא' (תהלים קיט קסב) "שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב":
פסוק טו
מאותה שעה זכו ישראל להעמיד מהם המקום נביאים, שנאמר (דברים יח טו) "נביא אקים להם", נביא עתיד אני להעמיד מהם, אלא שקדמו הם בזכות, שנאמר (דברים יח יז) "ויאמר ה' אלי הטיבו אשר דברו". אשרי בני אדם שהמקום הודה לדבריהם.
- וכן הוא אומר (במדבר כז ז) "כן בנות צלפחד דוברות", (במדבר לו ה) "כן מטה בני יוסף דוברים". אשרי בני אדם שהמקום הודה לדבריהם. וכן הוא אומר (במדבר יד כ) "סלחתי כדבריך".
פסוק טז
"כי לבעבור נסות אתכם" - בשביל לגדל אתכם "בא האלהים".
"ובעבור תהיה יראתו על פניכם", "יראתו" זה בשת פנים. סימן טוב באדם שהוא ביישן.
"לבלתי תחטאו" - מגיד שהבושת מביא לידי יראת חטא, שנאמר (ירמיה ו טו) "הובישו כי תועבה עשו":פסוק יז
"ומשה נגש אל הערפל". גרם לו ענותנותו, שנאמר (במדבר יב ג) "והאיש משה ענו מאד".
- מגיד הכתוב, שכל מי שהוא עניו - סופו להשרות שכינה עם האדם בארץ, שנאמר (ישעיה נז טו) "כה אמר ה' רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו" וגו' ואומר (ישעיה סא א) "רוח ה' עלי... לבשר ענוים" ואומר (ישעיה סו ב) "ואת כל אלה ידי עשתה..." ואומר (תהלים נא יט) "זבחי אלהים רוח נשברה".
- וכל שהוא גבה לב - גורם ליטמא את הארץ ולסלק את השכינה, שנאמר (תהלים קא ה) "גבה עינים ורחב לב אותו לא אוכל". וכל גבהי לבב קרוים "תועבה", שנאמר (משלי טז ה) "תועבת ה' כל גבה לב". עבודה זרה קרויה "תועבה", שנאמר (דברים ז כו) "ולא תביא תועבה אל ביתיך". כשם שעבודה זרה מטמאה את הארץ ומסלקת את השכינה...
פסוק יח
אתם ראיתם כי מן השמים. הפרש בין שאדם רואה בין שאחרים משיחין לו כשאחרים משיחין לו פעמים לבו חלוק אבל כאן אתם ראיתם. ר' נתן אומר אתם ראיתם למה נאמר לפי שהוא אומר (תהלים קלח) יודוך ה' כל מלכי ארץ יכול כשם ששמעו כך ראו ת"ל אתם ראיתם אבל לא ראו אומות העולם:
א. כי מן השמים דברתי עמכם כתוב אחד אומר כי מן השמים וגו' כתוב אחד אומר וירד ה' על הר סיני, כיצד יתקיימו שני מקראות הללו- הכריע השלישי, מן השמים השמיעך את קולו ליסרך, דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר, מלמד שהרכין הקב"ה שמים העליונים על ראש ההר ודבר עמהם מן השמים. שנאמר ויט שמים וירד וערפל תחת רגליו. [תהלים יח]. רבי אומר, וירד ה' על הר סיני [אל] ראש ההר, ויקרא ה' למשה, אל ראש ההר. ויעל משה, שומע אני כמשמעו. אמרת, ומה אחד משמש שמשיו (הרי הוא בא במקומו ושלא) במקומו, קל וחומר לכבודו של מי שאמר והיה העולם.פסוק יט
(ואנשי) דור המבול שהיו (כעוררין) [ כעורין ] בטובה, וכשבאה עליהם פורענות קבלו אותה בעל כרחם, אנו שהיינו נאים בטובה לא נהיה [נאים] בפורענות. לפיכך אמר, כדבר אחת הנבלות תדברי. ועוד שיהא שמח אדם ביסורין יותר מהטובה, שאפי' אדם עומד בטובה כל ימיו אינו נמחל לו העבירות שבידו. ומי מוחל לו העבירות, הוי אומר היסורין . רבי אליעזר [בן יעקב] אומר, הרי הוא אומר, מוסר ה' בני אל תמאס וגו' (משלי ג), מפני מה, כי את אשר יאהב ה' יוכיח. אמרת, בוא וראה מי גרם לבן זה לרצות את האב, הוי אומר יסורין . רבי מאיר אומר, וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו וגו' (דברים ח), [אתה ולבך יודעים המעשים שעשית, והיסורים שהבאתי עליך שלא כנגד מעשיך שעשית הבאתי לך]. רבי יונתן אומר, חביבין יסורין , כשם שברית כרותה לארץ, כך ברית כרותה ליסורין . [שנא'] ה' אלהיך מיסרך , ([ואומר]) כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה.
רבי שמעון בן יוחאי אומר, חביבין יסורים ששלש מתנות טובות נתנו לישראל ואומות העולם מתאוין להם, ולא נתנו (להם) אלא ביסורין . ואלו הן, תורה וארץ ישראל ועולם הבא. תורה דכתיב לדעת חכמה ומוסר להבין אמרי בינה (משלי א). [ואומר] אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ( תהליס צד). ארץ ישראל מנין- דכתיב ה' אלהיך מיסרך (ואומר) כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה. עולם הבא מנין - דכתיב כי נר מצוה ותורה אור וגו' (משלי ד). אמרת, אי זה דרך שמביאה את האדם לחיי העולם הבא, הוי אומר אלו יסורין . ר' נחמיה אומר, חביבין יסורין , שכשם שהקרבנות מרצין כך יסורין מרצין. בקרבנות מהו אומר- ונרצה לו לכפר עליו (ויקרא א). ביסורין מה הוא אומר, והם ירצו את עונם (שם כו ). ולא עוד, אלא שהיסורין מרצין יותר מן הקרבנות מפני שהקרבנות בממון, והיסורין בגוף. וכן הוא אומר עור בעד עור (איוב א). כבר היה רבי אליעזר חולה ונכנסו ארבעה זקנים לבקרו. ר' טרפון ורבי יהושע ור ' אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא. נענה רבי טרפון ואמר, טוב אתה לישראל מגלגל חמה הא למדת שחביבין יסורין .
ג. אלהי כסף ואלהי זהב למה נאמר? לפי שהוא אומר, ועשית שנים כרובים זהב, (אמר) הריני עושה ארבעה -תלמוד לומר אלהי (כסף) [זהב], אם הוספת על שנים הרי הם כאלהי זהב. אלהי כסף למה נאמר (והלא כבר נאמר אלהי זהב, ומה תלמוד לומר אלהי כסף-) לפי שמצינו כל כלי בית עולמים, שאם אין להם של זהב עושים אותן של כסף. שומע אני, אף כרובים כן- תלמוד לומר אלהי כסף, הא אם אינו (נותן) של זהב הרי הם כאלהי כסף.
לא תעשו לכם שלא תאמר, הואיל ונתנה תורה רשות לעשות בבית המקדש, הריני עושה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות -תלמוד לומר לא תעשו לכם. דבר אחר, לא תעשו לכם אלהי כסף, שלא תאמרו הרי אנו עושין בדרך שאחרים עושיס במדינות, תלמוד לומר לא תעשו לכם.פסוק כ
ה. וזבחת עליו - כנגדו. אתה אומר "עליו - כנגדו", או אינו אלא עליו כמשמעו?
והדין נותן, ומה אם צפון המזבח, שאינו כשר לכפרה - כשר לשחיטה, ראש המזבח, שהוא כשר לכפרה, דין הוא שיוכשר לשחיטה!
- והרי מזבח הפנימי יוכיח, שהוא כשר לכפרה ואינו כשר לשחיטה, והוא יוכיח על מזבח החיצון אף על פי שהוא כשר לכפרה לא יוכשר לשחיטה!
לא: אם אמרת במזבח הפנימי, שאינו לא מכשיר ולא מתיר, ואינו גומר הכפרה - לפיכך לא יוכשר לשחיטה!
- תלמוד לומר "ועשית עולותיך הבשר והדם" (דברים יג). הבשר והדם בראש המזבח, ואין שחיטה בראש המזבח!
רבי ( אסי ) [יוסי] אומר, אף לשחוט בראש המזבח. והכתוב מסייעו, שנאמר מזבח אדמה תעשה לי [וגו'].
כתוב אחד אומר "את עולותיך ואת שלמיך", וכתוב אחד אומר "ועשית עולותיך הבשר והדם". כיצד יתקיימו שני מקראות הללו? אמר רבי יוסי ברבי יהודה: מחצי המזבח לצפון - כצפון, ומחצי המזבח לדרום - כדרום.
ואין לי אלא צפון המזבח שיהא כשר לשחיטה, שאר כל צפון העזרה מנין? - תלמוד לומר "ושחט את הכבש במקום אשר ישחט את העולה" (ויקרא ד). שאין תלמוד לומר "במקום הקדש", אלא להכשיר בו כל (הקדשים) [הקדש].
אין לי אלא חטאת ועולה ושלמים, שאר כל קרבנות מנין? - תלמוד לומר "את צאנך ואת בקרך" משמע מביא את הקדשים ואת החולין? - אמרת: במי הענין מדבר? - בקדשים.
ו. בכל המקום וגו' שאני נגלה עליך בבית הבחירה. מכאן אמרו שם המפורש אסור להאמר בגבולין.
ר' אליעזר בן יעקב אומר, אם תבא לביתי אבא לביתך, ואם לא תבא לביתי לא אבא לביתך. מקום שלבי אוהב שם רגלי מוליכות אותי.
מכאן אמרו כל עשרה בני אדם שנכנסין לבית הכנסת, שכינה עמהם, שנאמר "אלהים נצב בעדת אל" (תהלים פב). ומנין אפילו שלשה שדנין, שנאמר "בקרב אלהים ישפוט". ומנין אפילו שנים, שנאמר "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו" (מלאכי ג). ומנין אפילו אחד, שנאמר "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך" (שמות כ).פסוק כא
לא תבנה אתהן גזית אין גזית אלא גזוזות שהונף עליהם ברזל. רבי נתן אומר, הרי שבנה שתי אבנים גזוזות שהניף עליהם ברזל, שומע אני יהא המזבח כלו פסול -ת"ל לא תבנה אתהן גזית, הן פסולות ולא המזבח כלו פסול.
ח. לא תבנה אתהן גזית בו אי אתה בונה, אבל אתה בונה בהיכל ובקדש הקדשים. שהיה בדין, ומה אם מזבח הקל אסור לבנות בו, ההיכל וקדש הקדשים החמורים דין הוא שלא יהו בונין בו גזית. תלמוד לומר לא תבנה אתהן גזית, בו אי אתה בונה גזית אבל אתה בונה גזית בהיכל ובקדש הקדשים. ומה אני מקיים ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו (מלכים א' ו), בבית אינו נשמע אבל בחוץ נשמע
כי חרבך הנפת עליה וגו ' (מכאן) היה רבי שמעון בן אלעזר אומר, המזבח נברא להאריך שנותיו של אדם והברזל לקצר שנותיו של אדם, אינו רשאי להניף המקצר על המאריך. רבי יוחנן בן זכאי אומר, הרי הוא אומר אבנים שלמות תבנה אבנים שמטילות שלום. והרי דברים קל וחומר, ומה אם אבני מזבח שאינם לא רואות ולא שומעות ולא מדברות, על שמטילות שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, אמר הקב"ה לא תניף עליהם ברזל, המטיל שלום בין איש לאשתו בין עיר לעיר בין אומה לאומה בין ממשלה לממשלה בין משפחה למשפחה על אחת כמה וכמה שלא תבא עליו פורענות.פסוק כב
אשר לא תגלה ערותך עליו, ואלה המשפטים אשר תשים נמצינו למדין שסנהדרין באין בצד מזבח. אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, שנאמר וינס יואב ויחזק בקרנות המזבח.
<< · מכילתא על שמות · כ · >>
ראו גם: התורה והמצוה על שמות כ - פירוש מלבי"ם על המכילתא.
קיצור דרך: mdrjhlka-jm-20