ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/ע א
תשוב קריאת שתי אותיות לאחת; ושמו הטי"ת תחתיה, לפי שהן ממוצא אחד.
כי כל האותיות נחלקות לחמש תוצאות – א"ח ה"ע הם מוצא הגרון; גיכ"ק הם מוצא החיך; דטלנ"ת הם אותיות הלשון הפונה נגד השינים; ז"ס שר"ץ הם אותיות השינים; בומ"ף הם אותיות השפתים. ויש בהם אותיות שתים תעזר קריאתם בנחירים, והם מ"ן, וראה ונסה, כי לא תכון קריאתם בסגירת החוטם. וכן עם הזי"ן לא תתכן קריאת התי"ו והטי"ת, ושמו תחת התי"ו דל"ת, כי נכונה קריאתה עם הזי"ן והדל"ת ממוצא התי"ו וממשפחתה, וגאל את גאולתה.
לפיכך אמרו רבותינו ז"ל בקריאת שמע: צריך להתיז זי"ן של "תִּזְכְּרוּ" (ירושלמי ברכות ב, ד)[1], שאם לא תחזק קריאתה, תדמה קריאת הזי"ן לקריאת הסמ"ך, כי כן תכון קריאת הסמ"ך עם התי"ו הדגושה. ועוד כי הזי"ן הנחה ואחריה כ"ף, תדמה לקריאת הסמ"ך. והזהירו על "תִּזְכְּרוּ" ולא הזהירו על "וּזְכַרְתֶּם", מפני כי "תִּזְכְּרוּ" יש בו שתי עִלות לדמות הזי"ן לסמ"ך – מפני התי"ו של פניה והכ"ף של אחריה – לפיכך צריך להזהר בו יותר; "וּזְכַרְתֶּם" אין בו כי אם עִלה אחת. ועוד יש לומר, כי הזהירו על "תִּזְכְּרוּ" והוא הדין על "וּזְכַרְתֶּם". וכן אמרו: צריך להתיז סמ"ך של "כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ", שאם לא יחזק אותה, תדמה קריאת הסמ"ך הנחה ואחריה דל"ת לקריאת הזי"ן – כי כן נכונה קריאת הזי"ן הנחה עם הדל"ת הדגושה, וכן עם הגימ"ל הדגושה. לפיכך צריך להתיז שׂי"ן "כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ" (ישעיהו יב, ד) והדומים לו. ונמלטה מלה אחת שקדמה התי"ו לשי"ן פ"א-הפֹעל, והיא "וְהִתְשׁוֹטַטְנָה בַּגְּדֵרוֹת" (ירמיהו מט, ג), והיה כן, להרחיק התי"ו הדגושה משני הטי"תין.
ואלה שמות האבנים על הסדר.
העוברים: הִתְפַּקַּד. הִתְפַּקַּדְתָּ. הִתְפַּקַּדְתִּי. הִתְפַּקְּדוּ. הִתְפַּקַּדְתֶּם. הִתְפַּקַּדְנוּ. הִתְפַּקְּדָה. הִתְפַּקַּדְתְּ. הִתְפַּקַּדְתֶּן.
הבינונים: מִתְפַּקֵּד. מִתְפַּקְּדִים. מִתְפַּקְּדָה, ובהפסק – "וְהִיא מִתְנַכֵּרָה" (מ"א יד, ה), או מִתְפַּקֶּדֶת. מִתְפַּקְּדוֹת.
המקור הִתְפַּקֵּד.
שם-הפֹעל מזה השֹרש לא מצאנו בזה הבנין, אבל
נימוקי רבי אליהו בחור[עריכה]
- ^ פירש שלא ידמה שקרא תִּשְׂכְּרוּ מלשון שכר וריוח, או תִּסְכְּרוּ בסמ"ך מלשון סתימה. וכן צריך להתיז סמ"ך של חַסְדּוֹ, שלא ידמה שקרא חַז דּוֹ – חז – לשון ראייה, ודו – לשון שנים, והיה משמע רְאֵה שתי רשויות כביכול.