מהדורת הכתיב:
ואמרת ליער הנגב שמע דבר יהוה כה אמר אדני יהוה הנני מצית בך אש ואכלה בך כל עץ לח וכל עץ יבש לא תכבה להבת שלהבת ונצרבו בה כל פנים מנגב צפונה
המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ואמרת ליער הנגב שמע דבר יהוה כה אמר אדני יהוה הנני מצית בך אש ואכלה בך כל עץ לח וכל עץ יבש לא תכבה להבת שלהבת ונצרבו בה כל פנים מנגב צפונה
"ונצרבו" - לשון צרבת השחין (ויקרא יג) על שפתיו כאש צרבת (משלי טז) לשון כויה
"כל פנים מנגב צפונה" - כל האנשים שבדרומה של בבל שהוא בצפון ל' צרב רטרי"יר בלע"ז
"הנני מצית" - הנה אני הוא המבעיר בך האש והיא תשרוף בך כל עץ לח וכל עץ יבש ולא תכבה להבת האש וכל פני הבריות היושבים בפאת הנגב מול צפון יהיו נשרפים בלהבת האש ר"ל גם הצדיקים יכלו עם הרשעים כמו שהעץ הלח נשרף בצירוף עץ היבש והאויב יאבד כל האומות היושבים מנגב לבבל העומדת בצפון העולם
מצודת ציון
"מצית" - ענין הבערה כמו ותצת בסבכי היער (ישעיהו ט)
"ואמרת ליער הנגב" עתה סדר ג' נבואותיו אלה ממטה למעלה, תחלה ספר הנבואה על יער הנגב שהיא ארץ ישראל בכלל, "הנני מצית בך אש", ההצתה הוא מה שמבעיר את היער כולו בפעם אחת באש גדולה, "ואכלה בך כל עץ לח וכל עץ יבש", תחלה תאכל את הלחים ואח"כ את היבשים, כי אם תאכל היבשים תחלה יעכבו העצים הלחים בעד האש והשלהבת בל תתפשט, כי הלחים חוצצים, אבל אם נאכלו הלחים תחלה אין מעכב בפני האש, ועי"כ "לא תכבה להבת שלהבת", עי"כ "ונצרבו בה כל פנים מנגב צפונה", ר"ל שהאש שהתחילה לבער בהיער בצד דרומו תשוב ותתפשט בחזרה לצד צפון, עד שמן הלהבת היוצאת מנגב יצרבו כל פנים צפונה:
ביאור המילות
"מצית". גדר פעל יצת אם מבעיר הבערה גדולה בפעם אחת (ישעיה ט'):
"להבת, שלהבת", הלהב יוצא ומתפשט מרחוק מהאש הבוער. ושלהבת, מורכבת מתיבות אש להבת, כמו כאש להבה אכלה סביב, כי יש להבת שנפרד מן האש ומלהטת, ויש שבאים ביחד אש ולהבה. והוא בוער ולוהט:
"ונצרבו". כמו צרבת השחין, עי' בתו"ה תזריע (סי' ק"ט):
"מנגב צפונה". מנגב ילך לצפון, והה"א תחת למ"ד בתחלתה:
