ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/נ א
וכן בהסמך המלה למלה זעירא כמו "וָמַ֣תְנוּ שָׁ֔ם" (מ"ב ז, ד). וכשלא עמדה המלה בענינה – "וּמֵ֨תוּ֨ גַּם־שְׁנֵיהֶ֔ם" (דברים כב, כב) – בשורק שהוא במקום שוא. וכן "כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָ֔ם" (משלי כד, טז) – לפי שעמדה המלה בענינה, וכשלא עמדה המלה בענינה – "וְקָ֩ם הָעָם הַזֶּה" (דברים לא, טז). וכן בכפולים "וַיְמָרֲרֻהוּ וָרֹבּוּ" (בראשית מט, כג). אבל ב"וְקַמְתֶּם" "וְשַׁבְתֶּם", לא תבוא עליהם הו"ו קמוצה ופתוחה, לרוב המשכת התנועות.
חסרון אותיות שימוש[עריכה]
ואותיות השמוש שזכרנו, פעמים יחסרו ממקומם בהיות הדבר מובן מהענין וסמך הכתוב על המבין כאשר יעשו גם כן במלים חסרים.
המ"ם יחסר, כמו "אֶלְחָנָן בֶּן דֹּדוֹ בֵּית לָחֶם" (ש"ב כג, כד), רוצה לומר מבית לחם; "עַד יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו" (יהושע י, יג) – מאויביו. "הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר" (שמות יט, יב) – מעלות בהר. "וְשֶׁמֶן עַל רֹאשְׁךָ אַל יֶחְסָר" (קהלת ט, ח) – מעל ראשך, והדומים להם.
והשי"ן כמו "וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ" (שמות יח, כ) – שילכו בה, או אשר ילכו בה; "לָעָם עָלֶיהָ" (ישעיהו מב, ה) – אשר עליה; "בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְיָ לִי" (שמות יג, ח) – שֶׁעָשָׂה יְיָ לִי; "לְכָל יָבוֹא גְּבוּרָתֶךָ" (תהלים עא, יח) – לְכָל אֲשֶׁר יָבוֹא; "וְכָל יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדוֹ" (בראשית לט, ד) – אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ; "וּמֵהֶם לֹא נְבַקֵּשׁ כֵּן נַעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר אַתָּה אוֹמֵר" (נחמיה ה, יב) – שֶׁנַּעֲשֶׂה; ויש לפרשו כמשמעו: וּמֵהֶם לֹא נְבַקֵּשׁ הַמַּשָּׂא, וְכֵּן נַעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר אַתָּה אוֹמֵר – שנשיב להם שדותיהם. "וַיִּזְבְּחוּ לַייָ בַּיּוֹם הַהוּא מִן הַשָּׁלָל הֵבִיאוּ" (דה"ב טו, יא) – אֲשֶׁר הֵבִיאוּ. "אֶל הֲכִינוֹתִי לוֹ" (דה"א טו, יב), ר"ל אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִינוֹתִי לוֹ; "וְנֵדְעָה נִרְדְּפָה" (הושע ו, ג) – שֶׁנִּרְדְּפָה. "כִּי לֹא יָדַעְתִּי אֲכַנֶּה" (איוב לב, כב) – שֶׁאֲכַנֶּה; "אַל תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ" (ש"א ב, ג) – שֶׁתְּדַבְּרוּ; "מִכָּל לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות ט, ד) – אֲשֶׁר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. "כִּי עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיהָ" (בראשית לח, כו) – שֶׁלֹּא נְתַתִּיהָ – "לְשֵׁלָה בְנִי" – עשתה זאת.
והה"א כבר זכרנו חסרונה.