ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/נ א
וכן בהסמך המלה למלה זעירא, כמו "וָמַ֣תְנוּ שָׁ֔ם" (מ"ב ז ד), וכשלא עמדה המלה בענינה: "וּמֵ֨תוּ֨ גַּם־שְׁנֵיהֶ֔ם" (דברים כב כב) – בשורק שהוא במקום שוא. וכן "כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָ֑ם" (משלי כד טז), לפי שעמדה המלה בענינה, וכשלא עמדה המלה בענינה: "וְקָ֩ם הָעָם הַזֶּה" (דברים לא טז). וכן בכפולים: "וַיְמָרֲרֻהוּ וָרֹבּוּ" (בראשית מט כג). אבל ב"וְקַמְתֶּם", "וְשַׁבְתֶּם" לא תבוא עליהם הו"ו קמוצה ופתוחה לרוב המשכת התנועות.
[חסרון אותיות שימוש]
[עריכה]ואותיות השמוש שזכרנו, פעמים יחסרו ממקומם בהיות הדבר מובן מהענין, וסמך הכתוב על המבין, כאשר יעשו גם כן במלים חסרים.
המ"ם יחסר, כמו "אֶלְחָנָן בֶּן דֹּדוֹ בֵּית לָחֶם" (ש"ב כג, כד), רוצה לומר מִבֵּית לחם; "עַד יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו" (יהושע י, יג) – מֵאֹיְבָיו. "הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר" (שמות יט, יב) – מֵעֲלוֹת בהר. "וְשֶׁמֶן עַל רֹאשְׁךָ אַל יֶחְסָר" (קהלת ט, ח) – מֵעַל ראשך, והדומים להם.
והשי"ן, כמו "וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ" (שמות יח, כ) – שֶׁיֵּלְכוּ בה, או אֲשֶׁר ילכו בה; "לָעָם עָלֶיהָ" (ישעיהו מב, ה) – אֲשֶׁר עליה; "בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְיָ לִי" (שמות יג, ח) – שֶׁעָשָׂה יי לי; "לְכָל יָבוֹא גְּבוּרָתֶךָ" (תהלים עא, יח) – לכל אֲשֶׁר יבוא; "וְכָל יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדוֹ" (בראשית לט, ד) – אֲשֶׁר יש לו; "וּמֵהֶם לֹא נְבַקֵּשׁ כֵּן נַעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר אַתָּה אוֹמֵר" (נחמיה ה, יב) – שֶׁנַּעֲשֶׂה, ויש לפרשו כמשמעו: ומהם לא נבקש הַמַּשָּׂא, וְכֵן נעשה כאשר אתה אומר, שנשיב להם שדותיהם. "וַיִּזְבְּחוּ לַייָ בַּיּוֹם הַהוּא מִן הַשָּׁלָל הֵבִיאוּ" (דה"ב טו, יא) – אֲשֶׁר הביאו; "אֶל הֲכִינוֹתִי לוֹ" (דה"א טו, יב), ר"ל אל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הכינותי לו; "וְנֵדְעָה נִרְדְּפָה" (הושע ו, ג) – שֶׁנִּרְדְּפָה; "כִּי לֹא יָדַעְתִּי אֲכַנֶּה" (איוב לב, כב) – שֶׁאֲכַנֶּה; "אַל תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ" (ש"א ב, ג) – שֶׁתְּדַבְּרוּ; "מִכָּל לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות ט, ד) – אֲשֶׁר לבני ישראל; "כִּי עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיהָ" (בראשית לח, כו) – שֶׁלֹּא נתתיה "לְשֵׁלָה בְנִי", עשתה זאת.
והה"א כבר זכרנו חסרונה.