פרקי דרבי אליעזר פרק מא

<< · פרקי דרבי אליעזר · פרק מא · >>

ירידה ששית שירד לסיני שנ' וירד ה' על הר סיני וכו' בששה בסיון נגלה על ישראל הב"ה ובמקומו נגלה על הר סיני ונפתחו השמים ונכנס ראש ההר בתוך השמים והערפל מכסה את ההר והב"ה יושב על כסאו ורגליו עומדות על הערפל שנ' ויט שמים וירד וערפל תחת רגליו ר' טרפון אומ' זרח הב"ה ובא מהר סיני ונגלה על בני עשו שנ' ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו ואין שעיר אלא בני עשו שנ' וישב עשו בהר שעיר אמ' להם הב"ה מקבלים אתם עליכם את התורה אמרו לו ומה כתוב בה אמ' להם לא תרצח אמרו לו אין אנו יכולין לעזוב את הדבר שבירך יצחק את עשו שאמ' לו ועל חרבך תחיה ומשם חזר ונגלה על בני ישמעאל שנ' הופיע מהר פארן ואין פארן אלא בני ישמעאל שנ' במדבר פארן אמ' להם הב"ה מקבלים אתם את התורה אמרו לו ומה כתוב בה אמ' להם לא תגנוב אמרו לו אין אנו יכולין לעזוב את הדבר שעשו אבותינו שגנבו את יוסף והורידוהו למצרים שנ' כי גונוב גונבתי מארץ העברים ומשם שלח מלאכים לכל אומות העולם אמ' להם אתם מקבלים עליכם את התורה אמרו לו ומה כתיב בה אמ' להם לא יהיה לך אלהים אחרים על פני אמרו לו אנו רואין שאין אנו יכולין להניח דת אבותינו שעבדו את האלילים אלא תן תורתך לעמך שנ' ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום ומשם חזר ונגלה על בני ישראל שנ' ואתא מרבבות קדש ואין רבבות אלא ישראל שנ' ובנוחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל ועמו אלפי שנאן ורכב רבותים מלאכי קדש וימינו אוחזת את התורה שנ' מימינו אש דת למו מכאן אתה למד שדברי תורה כגחלי אש ונתן להם בלשון חבה ובלשון שבועה בלשון חבה שנ' שמאלו תחת לראשי בלשון שבועה שנ' נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו ואין ימינו אלא שבועה שנ' נשבע ה' בימינו ר' אליעזר אומ' מיום שיצאו ישראל ממצרים היו נוסעים וחונים בחלקלקות שנ' ויסעו ויחנו עד שבאו בהר סיני וחנו כלם נגד ההר שנ' ויחן שם ישראל נגד ההר אמ' להם הב"ה מקבלים אתם עליכם את התורה אמרו לו כלם בפה אחד אנו שומרים את התורה ומוכנים לעשות ולקיים כל הכתוב בה שנ' כל אשר ידבר ה' נעשה ונשמע ר' אלעזר המודעי אומ' מיום שנבראו שמים וארץ נקרא שם ההר חורב וכשנגלה הב"ה על משה מתוך הסנה על שם הסנה נקרא הר סיני והוא חורב ומניין שקבלו ישראל התורה בהר חורב שנ' יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב ר' פנחס אומר ערב שבת עמדו ישראל בהר סיני עורכין האנשים לבד והנשים לבד אמ' לו הב"ה למשה לך אמור להם לבנות ישראל אם רוצות הן לקבל את התורה ולמה שאלו לנשים לפי שדרכן של אנשים הולכין אחרי דעתן של נשים שנ' כה תאמר לבית יעקב אלו הנשים ותגד לבני ישראל אלו האנשים וענו כלם בפה אחד ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע ושרים כחוללים כל מעייני בך ר' חנינא אומ' בחדש השלישי היום כפול בלילה וישנו ישראל עד שתי שעות ביום ששינת יום העצרת עריבה והלילה קצרה ויצא משה ובא למחנה ישראל והיה מעורר ישראל משינתם ואמ' להם עימדו משינתכם שהרי אלהיכם מבקש ליתן לכם את הא"רץ התורה כבר החתן מבקש להביא את הכלה להכניס לחופה כדי ליתן לכם את התורה באה השעה שנ' ויוצא משה את העם וכו' ואף הב"ה יצא לקראתן כחתן היוצא לקראת כלה כן הב"ה יצא לקראתן ליתן להם את התורה שנ' ה' בצאתך משעיר וכו' ר' יהושע בן קרחא אומ' משה היו רגליו עומדות בהר וכלו בתוך השמים כאהל דנידה שהיא פרוסה ובני אדם עומדין בתוכה ורגליהם עומדות בארץ וכלם בתוך הארץ כך משה היו רגליו עומדות בהר וכלו בתוך השמים צופה ומביט כל מה שיש בשמים והב"ה מדבר עמו כאדם שהוא מדבר עם חברו שנ' ודבר ה' אל משה פנים אל פנים אמ' לו הב"ה לך וקדשת את העם הזה היום ומחר וכי מה היתה קדושתן של ישראל במדבר אלא על טומאת תשמיש המטה דן משה בינו לבין עצמו אמר ילך אדם אצל אשתו ונמצאו מעכבין מלקבל את התורה מה עשה הוסיף להם יום אחד מדעתו שאם ילך אדם מישראל אצל אשתו ונמצאו טהורים שני ימים לפיכך הוסיף להם יום אחד מדעתו אמ' לו הב"ה משה כמה נפשות בני אדם היו באות מישראל באותה הלילה אלא מה שעשית עשוי והודה לו הב"ה אמ' לו הב"ה למשה רד אל המחנה ואחר כך אני משמיע את תורתי רד העד בעם משה היה רוצה להיות שם אמ' לו כבר העידותי בעם אמ' לו לך וקרא לרבך ירד משה אל המחנה לקראת אהרן והב"ה משמיע תורתו לעמו שנ' וירד משה אל העם וכו' מה כתיב אחריו וידבר אלהים את כל הדברים האלה אנכי ה' אלהיך יצא קול ראשון והשמים רעשו והימים והנהרות ברחו וההרים והגבעות התמוטטו וכל האילנות כרעו והמתים שבשאול חיו ועמדו על רגליהם ואמ"רו עד סוף כל הדורות שם עמדו עמהם שנ' ואת אשר איננו פה וישראל שהיו חיים נפלו על פניהם ומתו ויצא קול שני וחיו ועמדו על רגליהם ואמרו למשה משה אין אנו לשמוע קולו של הב"ה עוד ומתנו שם כשם שמתנו שנ' ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות ועתה למה נמות כשם שמתנו ושמע הב"ה את קולן וערב עליו ושלח מיכאל ולגבריאל ואחזו בשתי ידיו של משה שלא ברצונו והגישוהו אל הערפל שנ' ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלהים אין כתיב (אן) [כאן] אלא נגש ושאר כל הדברות דבר עם פי משה ועליו הכתוב אומ' כצנת שלג ביום קציר ויהי כשמעכם את קול השופר ולמה השמיע הב"ה קולו מתוך החשך ולא מתוך האור משל למה הדבר דומה למלך שהוא משיא את בנו לאשה ותולה בחופת בנו פרכות שחורות אמ' להם יודע אני שאין בני ממתין עם זאת אלא ארבעים יום שלא תאמרו למחר המלך היה אסטרוגולוס ולא היה יודע מה עתיד לעשות בנו כך זה המלך מלך מלכי המלכים הב"ה והבן אלו ישראל והכלה זו התורה והיה הב"ה יודע שאין ישראל ממתינין בדברות אלא ארבעים יום לפיכך השמיע קולו מתוך החשך ולא מתוך האור לכך נאמר ויהי כשמעכם את הקול ר' יהודה אומ' אדם מדבר עם חברו מתרגש קולו אבל אינו רואה מאורו וישראל שמעו קולו של הב"ה בהר סיני וראו את הקול יוצא מפי הגבורה כברקים וכרעמים שנ' וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר ויהי קול השופר הולך וחזק מאד וכו' כל המצות שבתורה תרי"א ושתים שדבר הב"ה לפיכך נקראת תורה והתורה מניין תרי"א בגימטריא ושתים שדבר הב"ה שנ' אחת דבר הב"ה שתים זו שמענו ר' פנחס אומ' כל אותו הדור ששמעו קולו של הב"ה בהר סיני זכו להיות כמלאכי השרת ולא משלו בהם לא כנים ולא ראו טפת דם קרי בחייהם ובמותם לא שלטה בהם רמה ותולעה אשריהם בעה"ז ואשריהם בעה"ב ועליהם אומר הכתוב אשרי העם שככה לו:

פירושים

פר אחד

חזר ונגלה על בני ישמעאל וגו' לא תגנוב שגנבו את יוסף. מאמר זה תמוה דבשביל והנה ארחת ישמעאלים באה וכו' הוא שקנו מהשבטים ולא גנבו ועיקר הגנבה בישראל, ולפי זה נפסלים ישראל מהתורה, ואיך אומרים דלישראל נאה התורה. ועל הכל בשביל שגנבו פעם אחת קצת מהם סיעת בני אדם יקרא דנפסלים כולם עוד, הרי עושין תשובה. ויותר קשה דבמד"ר תלו בישמעאל והוא יהיה פרא אדם דעוברים על לא תנאף, ואיך הכא נקטו לא תגנוב וצריך ישוב. וגם דברי מוה"ר ולא עוד אלא בזה תמוהים בעיני כי עשו וישמעאל מה יחס שם אבותינו שייך עם השבטים אדרבא הם בסוג בניהם, וע"ש למעלת המגיה נר"ו מ"ש ודוק.

וישנו ישראל עד ב' שעות היום ששינת יום בעצרת ערבה והלילה קצר. עיניך תראנה כמ"ש בסה"ק מועד לכל חי סימן ח' אות טו"ב ובסה"ק רוח חיים סימן תצ"ד אות א'

ושלח למיכאל וגבריאל ואחזו בידם אל משה שלא ברצונו. נראה לענ"ד שהדברים מגיעים למה שפסק בש"ע או"ח סימן ג"ן סעיף ט"ז מי שאינו ש"ץ קבוע צריך לסרב מעט קודם שירד לפני התיבה, וכשיאמרו לו פעם ב' יכין עצמו ובפעם הג' יעמוד יע"ש, והכא אינו שעה להמתין עד שיאמרו לו פעם הג', ולכן שלח למיכאל וגבריאל ואחזו בידם של משה, דשהויי מצוה לא משהינן בשביל קטרוג השטן ושרי מעלה, ויפה שעה אחת קודם תנתן התורה למטה ואינו שעה להמתין עד פעם ג' להיות משה שליחא דצבורא להשמיע את העם. אלא דמה תאמר דסיים שם בש"ע ואם הוא אדם גדול שאומר לו אינו מסרב כלל, הנה לפי הטעמים שנתן מוה"ר ולא עוד אלא על מה שהוטב בעיני ה' מה שאמרו ישראל דאינן יכולין לשמוע מפי ה' על ענין העגל לא רצה הקדוש ברוך הוא להראות בנגלה זה, ומנע הקדוש ברוך הוא עצמו שלא לומר למשה שהוא יהיה ש"ץ אלא המלאכים לקחוהו שלא ברצונו של משה והגישוהו אל הערפל, וגדולים צדיקים ממלאכי השרת כ"ש משה דהוא יקרא רבן של מלאכי השרת כדאיתא בזוה"ק וע"ש בחידושי. או נימא דכפי הטעם דמשה לא היה רוצה בשביל דאם הוא על פיו יהיה ביטול לפעמים באיזה מצוה כאליהו בהר הכרמל וכיוצא, היה יכול לסרב אפילו כלפי מעלה כיון דנותן אמתלא לדבריו, והיה מסרב כיון דיש סיבה אפילו שיהיה האומר לו גדול בדורו, דבזה מתיישב מאי חקרו המפרשים ומכללם הרב מה"ד [מופת הדור] חיד"א ז"ל בספר דברים אחדים דמאי שנא דבמצרים סירב ובמתן תורה לא סירב יע"ש, הרי במאמר זה מבואר דבתורה עצמה נמי כבר סירב, אך לפי האמור ניחא דסירב לאומרה הוא בעצמו משום דראה דיהיה ביטול להוראת שעה, וזה לא ניח"ל ודוק.